אבנרי נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטתו של רשם בית משפט (כב' הרשם זיתוני) מיום 18.1.11, שלפיה נתקבלה בקשתה של המשיבה לביטול פסק דין שניתן נגדה ביום 2.11.10 במעמד צד אחד, וניתנה לה רשות להתגונן מפני תביעה שהוגשה נגדה על ידי המערער לתשלום שכר טרחה.

2.לאחר שעיינתי בהודעת הערעור, בעיקרי הטיעון ובהשלמת הטיעון שהוגשו על ידי הצדדים, נחה דעתי כי דין הערעור להדחות.

3.החלטתו המפורטת של כב' הרשם נותנת ביטוי לאיזונים הנדרשים לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, ובראשם זכות הגישה לערכאות, והיא תואמת את הוראות הדין ואת ההלכה הפסוקה.

אמנם המשיבה נתפסה לכלל מחדל כאשר לא הגישה את בקשתה למתן רשות להתגונן במועד החוקי הקבוע לכך, אולם מחדלה הנ"ל אינו מגיע עד כדי זלזול בהליך השיפוטי, ובכגון דה, ניתן לרפא את הפגם על ידי פסיקת הוצאות, וכך נהג כב' הרשם.

4.הדבר נכון שבעתיים לאור העובדה שלמשיבה טענות הגנה המצדיקות בירור עובדתי ומשפטי, וחסימת דרכה בשלב הזה משמעה פגיעה בזכות הגישה שלה לערכאות, זכות שהוכרה בפסיקה כבעלת מעמד חוקתי. למותר לציין כי טעמים אלה יפים גם לגבי ההחלטה למתן רשות להתגונן מפני התביעה.

5.לעניין החקירה הנגדית - המערער טען כי טעה כב' הרשם כאשר קיבל את הבקשה לביטול פסק דין וכאשר נתן רשות להתגונן מבלי לאפשר לו מיצוי זכותו בקיום חקירה נגדית.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בסוגיה זו, הגעתי למסקנה כדלקמן:

א.לעניין מתן רשות להתגונן – תקנה 205 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 מקנה לרשם בית המשפט סמכות ליתן רשות להתגונן על יסוד הבקשה בלבד וללא צורך בקיום חקירות, ובענייננו, לא שוכנעתי כי כב' הרשם טעה משנהג כך, במיוחד לאור העובדה שאף המערער "מודה" בקיומה של שאלה משפטית המחייבת דיון והכרעה במסגרת התביעה שהוגשה על ידו, וכן לאור הנטייה הרחבה המסתמנת בפסיקה לתת רשות להתגונן כל אימת שתצהירו של הנתבע מגלה הגנה ולוּ לכאורית מפני התביעה, וזהו המקרה שבפנינו (ראה בעניין זה ע"א 3300/04 צול ניהול פרויקטים בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ ואח' (פורסם בנבו)).

ב.לעניין הבקשה לביטול פסק דין – הבקשה לביטול פסק דין הינה בקשה בכתב שחלות עליה הוראות תקנות 246-240 לתקנות סדר הדין האזרחי. תקנה 241 (ד) מקנה לרשם סמכות להחליט בבקשה על יסוד הבקשה והתשובות שניתנו לגביה, וללא צורך בחקירות, וכך נהג כב' הרשם בענייננו.

אמנם, לא ניתן לערער על חשיבותה של זכות החקירה הנגדית, אולם בנסיבות המקרה שבפנינו, אינני סבורה כי מיצוי זכות זו על ידי המערער, היה בו כדי להביא לשינוי בהחלטה שניתנה, ומשכך, לא שוכנעתי כי כב' הרשם טעה בשיקול דעתו כאשר החליט לדון בבקשה ללא קיום חקירות נגדיות.

6.לאור האמור לעיל, הנני דוחה את הערעור.

המערער ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בסך של 2,000 ₪ בשערוך ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, ג' תמוז תשע"א, 05 יולי 2011, בהעדר הצדדים.