אבני נ' שבתאי

פסק דין

הצדדים ועיקרי הטענות

התובעת הגישה תביעה לתשלום סך של 3,002 ₪ בגין תאונת דרכים, לה אחראי, לטענתה הנתבע. מכתב התביעה עולה כי בעת שחנתה התובעת עם רכבה, והעלתה 3 ילדים לרכב, היו שתי הדלתות השמאליות ברכבה פתוחות. לאחר שחגרה את הילדים מאחור וסגרה את הדלת האחורית שמאלית, פגע הנתבע בדלת קדמית שמאלית של רכבה, שהייתה כאמור פתוחה.

לטענת הנתבע נסע הוא באיטיות, בעת שהתובעת חנתה במקום אסור, כאשר שני הגלגלים הימניים על המדרכה, לפתע נפתחה דלת הנהג, ונגרמה התאונה.

התובעת צירפה לתיק בית המשפט חוות דעת שמאי, ובה הערכת השמאי, לפיה דלת רכבה של התובעת הייתה פתוחה, ולא נפתחה בפתאומיות. בחוות הדעת התייחס השמאי לירידת ערך רכבה של התובעת, עם זאת התובעת לא עתרה לתיקון כתב התביעה.

בדיון העיד השמאי מר בדיחי ואמר שלהערכתו, הייתה דלת הרכב של התובעת פתוחה בזווית שמעל ל-45 מעלות.

התובעת העידה ואמרה כי עמדה לצד הרכב, סגרה את הדלת האחורית, והתכוונה להיכנס למושב הנהג. לדבריה הבחינה ברכב הנתבע לאחר קרות התאונה.

דיון והכרעה

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בכתבי הטענות, במסמכים אשר צורפו להם ובתמונות, הריני סבורה כי האחריות לתאונה מוטלת על שני הצדדים, באופן שעל התובעת חלה אחריות בשיעור של 75%, ואילו על הנתבע 25%.

מכתב התביעה עולה כי התאונה קרתה ביום 1.7.12. התובעת צירפה לכתב התביעה את הודעתה לחברת הביטוח, אשר נחתמה ביום 12.8.12. עוד צירפה התובעת את מכתבה של גב' מלי יצחקי, אשר אינו נושא תאריך. גב' יצחקי לא הגיעה לדיון.

אני מקבלת את עדותה של התובעת, לפיה עמדה לצד הרכב, סגרה את הדלת האחורית וביקשה להיכנס למושב הנהג. עם זאת לא שוכנעתי כי הדלת הפנימית הייתה פתוחה לרווחה, כל העת.

תמונות הנזקים, בשני כלי הרכב מתיישבים יותר עם האפשרות לפיה פתחה התובעת את הדלת הקדמית, בפתאומיות, בעת שהתקרב הנתבע לרכבה. במצב דברים זה, יתכן והפגיעה בדלת התרחשה, כפי שמציע השמאי, בעת שהדלת הייתה פתוחה בזווית של 45 מעלות, אך להבנתי, פתחה התובעת את הדלת, בעת שהנתבע היה קרוב מדי לרכבה, ולא הספיק להבחין בדלת הנפתחת, מבעוד מועד.

לא שוכנעתי כי השמאי יכול היה להעריך באופן מדויק מתי נפתחה הדלת, ביחס למועד הגעתו של הנתבע.

תקנה 80 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") קובעת כי "לא יפתח אדם את דלתו של רכב אלא לאחר שנקט כל אמצעי הזהירות הדרושים להבטחת שלומם של עוברי דרך".

תקנה 81 (2) קובעת כי "לא יעלה לרכב אדם, למעט הנוהג, ולא ירד ממנו ולא יניח הנהג או הממונה על הרכב לעלות אליו או לרדת ממנו, אלא –

(2)מצדו הימני של הרכב כשהוא עומד בצד ימין של הדרך;

אין מחלוקת כי רכב התובעת עמד בצד ימין של הדרך, וכי היה עליה להעלות את הילדים לרכב, מצד ימין של הרכב, ולא מצד שמאל. אין מחלוקת שהנתבעת עמדה כששני גלגלים על המדרכה, במקום אסור לחניה.

תיאורה של התובעת, לפיה העלתה את הילדים לרכב, למושב האחורי, כאשר גבה אל הכביש, והיא אינה רואה את כלי הרכב הנוסעים ברחוב, וכל אותו הזמן נותרה דלת הנהג פתוחה, אינה מתיישבת עם נקיטת זהירות להבטחת שלומם של עוברי הדרך, כך שאף לו התקבלה טענתה לפיה הייתה דלת הנהג פתוחה כל זמן שהעלתה ילדים למושב האחורי, הייתה עיקר האחריות לתאונה, מוטלת עליה.

במצב דברים זה, אני סבורה כי התובעת נהגה בחוסר זהירות כאשר בחרה להעלות את הילדים מצד שמאל של הרכב, כשגבה מופנה, מטבע הדברים, לכביש, באופן שלא יכולה הייתה לראות בשום אופן את כלי הרכב הנוסעים ברחוב, ובכללם רכבו של הנתבע, והמתקרבים לרכבה.

התובעת לא הבחינה כלל בנתבע המגיע לעברה, שכן פתחה את הדלת, על מנת להיכנס למושב הנהג, מבלי לנקוט כל אמצעי זהירות להבטחת שלומם של עוברי הדרך, כמתחייב על פי התקנות.