אבני ואח' נ' לנצמן - כהן ואח'

פסק דין

כללי

1.בפני תביעה קטנה על סך 24,830 ₪, שהגישה התובעת, הגב' ציפורה אבני (להלן – "אבני"), נגד הנתבעות, הגב' פנינה לנצמן-כהן (להלן – "לנצמן") ואיסת"א ישראל בע"מ (להלן – "איסתא"), וכן הודעת צד ג' שהגישה איסתא נגד השטיח המעופף בע"מ (להלן – "השטיח"), בקשר עם חופשה אליה נסעה אבני עם 6 מבני משפחתה באי קוס שביוון. לנצמן היא סוכנת הנסיעות שטיפלה בהזמנה, והיא מועסקת על ידי איסתא. השטיח היא ספק חבילת הנופש.

2.אעיר בפתח הדברים, כי קיימת מחלוקת בפסיקה, אם יכול תאגיד, הנתבע בתביעה קטנה, להגיש הודעת צד ג'; איני נזקק לקבוע מסמרות, שכן מהנסיבות ברור, שהשטיח היתה צד נחוץ לתביעה זו, ולמעשה היה ניתן לצפות שהתביעה היתה מוגשת גם נגדה, או כי איסתא היתה מבקשת את צירופה כנתבעת, חלף הגשת הודעת צד ג'. לפיכך, תחת דיון בתביעה כתביעה והודעת צד ג', אני מורה בזה על צירוף השטיח כנתבעת נוספת, ונותן פסק-דין זה בהתאם.

העובדות והטענות

3.הסיפור עצמו פשוט, ולהלן חלקו שאינו שנוי במחלוקת של ממש (או לכל הפחות, שלא הובאה לגביו גרסה נוגדת): אבני, ביחד עם בעלה, בתה אדוה, חתנה, 2 נכדים קטנים ובת נוספת, רכשו חבילת נופש, שכללה טיסות, העברות ושהיה בת 7 לילות במלון בדרגת 5 כוכבים, בשם איברוסטאר אודיסאוס. מלון זה ספציפית נבחר על ידם, לאחר עיון באתר האינטרנט שלו והשוואתו לאחרים. את הרכישה ביצעו בסניף רעננה של איסתא, בסיועה של לנצמן, ובעלות של 4,542$.

כשהגיעו למלון התברר להם כי המלון בתפוסת-יתר ואין בו מקום עבורם. שיחות טלפון עם לנצמן הובילו להפנייתם לעובדת השטיח, אף היא בשם אדוה, אלא שזו לא יצרה עמם קשר כלל. בסופו של דבר, בחלוף שעות, בעזרת נציג של חברת ארקיע (שהתנדב לעזור) ובעזרת אנשי המלון, נמצא להם מקום במלון אחר של הרשת, איברוסטאר פנורמה, הממוקם במרחק כ-20 דקות נסיעה מהמלון המקורי. כדי להגיע אליו, על כל תינוקיהם ומיטלטליהם, נזקקו להזמין מונית וגם להיעזר ברכבו הפרטי של נציג ארקיע.

כשהגיעו למלון התברר להם כי מדובר במלון ישן, והחדרים בו שוכנו גרמו להם מפח נפש נוסף: בתחילה, נמצא לבת הנוספת חדר מרוחק מהחדרים של שאר המשפחה, ועל כן נאלצה לישון עם ההורים, על הספה שבחדרם; החדרים עצמם היו צמודים מצד אחד למועדון קריוקי (שהיה פעיל אל תוך הלילה) ומהצד השני לעסק של שטיפת מכוניות (שהיה אף הוא פעיל ורועש); וכל החדרים כולם היו באגף נפרד של המלון, ועל מנת להגיע לחדר האוכל נאלצו ללכת ברגל, בעליה, למעלה מקילומטר. רק לאחר כ-5 ימים התפנו חדרים במלון אודיסאוס, אלא שכבר לא היה טעם בחזרה אליו, והם סיימו את חופשתה במלון פנורמה.

4.מחלוקת משמעותית בין הצדדים נוגעת למודעות בפועל ובכוח של התובעת ומשפחתה לקיומה ולתפקידה של השטיח:

לגרסת התובעת ומשפחתה (הבת אדוה העידה אף היא), לא ידעו כי מדובר בחבילת נופש שלה ספק שאינו איסתא, ולא שמעו על השטיח אלא, לראשונה, בשיחת הטלפון עם לנצמן, כשכבר היו במלון אודיסאוס; לדבריהם, לא ידעו לחפש את נציג השטיח שהמתין להם, ככל הידוע עתה, בשדה התעופה (ושהיה אומר להם כבר אז שאין מקום במלון אודיסאוס והיה דואג להעבירם למלון חלופי, וחוסך לפחות מקצת מהטרחה והטרדה); ועוד העידו, כי הגיעו למלון משדה התעופה באמצעות אוטובוס של חברת ארקיע, בסיועו של אותו נציג שגם עזר להם בהמשך.

לגרסת לנצמן, הגם שלא יכלה לזכור את השיחה עצמה, הרי שיש להניח כי הסבירה להם, כשם שהיא מסבירה לכל נוסע, מיהו ספק החבילה, כי יש לחפש נציג שלו בשדה התעופה, וכי יתכנו שינויים במועדי טיסות השכר; בהגינותה ציינה, כי לרוב אינה מכינה את לקוחותיה לאפשרות של תפוסת-יתר בבתי מלון, שכן מדובר בתופעה נדירה (וממילא הם מופנים לנציג שבשדה התעופה). יוער, כי בכתב ההגנה מטעם איסתא, נכתב אחרת.

נציגי השטיח, כמובן, סומכים ידיהם על עדותה של לנצמן כי היא מסבירה את שהיא מסבירה; לגרסתם, היה נציג שלהם בשדה התעופה, וכאמור לעיל, מפגש בין המשפחה לבין הנציג היה חוסך הרבה ממפח הנפש.

5.מחלוקת נוספת בין הצדדים נוגעת לטיב המלון החלופי ולמידת עגמת הנפש, אם בכלל, שנגרמה מהצורך לשהות בו. אמנם, לא הוצגה גרסה חלופית לפרטים שמסרה משפחת התובעת, אולם לטענת השטיח מדובר במלון בדרגה זהה של 5 כוכבים, וממילא בתנאי ההזמנה מובהר, כי יתכנו שינויים עקב תפוסת יתר, וכי במקרה כזה יועברו הנופשים למלון שווה ערך, במרחק לא רב, וכך בפועל קרה.

6.עוד יש להדגיש, כי מנספחי כתב ההגנה של השטיח עולה, כי כבר כיומיים קודם לנסיעה הודיע מלון אודיסאוס לשטיח, כי צפויה בעיה עקב תפוסת יתר. עם זאת, כעולה מעדויות הצדדים, לא הודיעה השטיח על כך, לא לתובעת (שכן לא היה ביניהן קשר ישיר לפני הנסיעה), ואף לא ללנצמן או לעובד אחר של איסתא.

7.כפועל יוצא מהאמור, אלה טענות הצדדים:

התובעת דורשת החזר מלוא עלות החבילה (14,830 ₪) ועוד פיצוי בסך 10,000 ₪ עבור עגמת הנפש שנגרמה למשפחה מהרס חופשתה; לשיטתה, בת-דברה היחידה היא איסתא, ונציגתה לנצמן.

לנצמן טוענת כמובן, שאין עילת תביעה אישית נגדה, ואילו איסתא טוענת שלא נפל פגם כלשהו בהתנהלותה, וכי ככל שנגרם נזק, וככל שיש אחריות לנזק, הרי שהאחריות היא של השטיח; עם זאת, איסתא גם מצטרפת לטענות השטיח, כי אין נזק ואין אחריות.

השטיח טוענת, כי תפוסת-יתר היא תופעה ידועה, כי תנאי ההזמנה היו ברורים ובכתב, וכי הארוע אינו חורג מגדר המקרים אליהם מתייחסים תנאי ההזמנה, וממילא מדובר בהעברה למלון שווה-דרגה, כך שגם אם נגרם נזק הרי שהוא נזק מזערי. השטיח טוענת גם, כי מאחר שלנצמן הבהירה לאבני ומשפחתה את אשר עליהם לעשות בשדה התעופה, ואת היות השטיח ספק החבילה, הרי שמרבית הנזק שכן נגרם לא היה נגרם אם היתה המשפחה פועלת על פי ההנחיות, ומוסיפה וטוענת, כי אם לא נמסרו הבהרות כאלה, הרי שככל שנגרם נזק, על איסתא לפצות את אבני. בנוסף, הן איסתא והן אבני טוענות כי התביעה נולדה מתאוות בצע, והיא חלק מתופעה נרחבת של נופשים המבקשים לעצמם מימון למפרע של חופשות, בתואנות שווא, ולראיה סכום התביעה שהוא כמעט כפול מעלות חבילת הנופש כולה, שעה שאין חולק שהמשפחה כן נהנתה מחלק מהנופש, כגון: טיסות, ואף עשתה שימוש – גם אם לא מושלם – במתקני המלון, בחדרים, בחדר האוכל, וכיו"ב.

דיון והכרעה

8.אקדים עתה ואומר, ראשית, כי את התביעה האישית נגד לנצמן יש לדחות, שכן לא הועלה כל יסוד המקים עילת תביעה אישית נגדה; שנית, כי סכום התביעה אכן חורג מכל יחס סביר לנזק שנגרם; ושלישית, כי לפחות באופן חלקי יש לקבל את התביעה, כפי שיובהר.