אבניאל נ' עודה

החלטה

ביום 18.7.2013 ניתן פסק-דין בהעדרו של המבקש, שלא התייצב לדיון שנקבע לשמיעת ההתנגדות שהגיש בחודש ינואר 2013. פסק-הדין ניתן על יסוד אישור מסירה, לפיו נמסרה ההזמנה לבן-משפחת המבקש בשם אומניה.

ביום 26.8.2013 הגיש המבקש בקשה לביטול פסק-הדין, בלא לתומכה בתצהיר. בו-ביום ניתנה החלטה, לפיה יש לצרף תצהיר, וכי אם לא יצורף תצהיר – תימחק הבקשה. על פי הסרוק למחשב בית המשפט, נמסרה החלטה זו לבן-משפחה אחר של המבקש.

ביום 5.3.2014 הגיש המבקש תצהיר, לפיו לא קיבל את ההזמנה לדיון, ונדרש להבהיר מועד הגשתו.

ביום 31.3.2014 הגיש המבקש בקשה חוזרת לביטול פסק-הדין, הפעם כשהוא מיוצג, ושב וטען כי לא קיבל את ההזמנה לדין; עוד טען, כי ידע על ההחלטה מיום 26.8.2013 רק כשהגיע לבית המשפט ביום 5.3.2014 לברר מה עלה בגורל בקשתו מיום 26.8.2013; עוד טען, כי איש מבני משפחתו לא מצא הזמנה או החלטה מודבקות על הדלת.

לא הוגשה בקשה להארכת מועד.

המשיב מתנגד לבקשה, הן מחמת שלא הוגשה בקשה להארכת מועד, הן מחמת התנהלות המבקש, לפיה הוא מגיש בקשות אך אינו מברר מה עלה בגורלן, והן מחמת סיכויי ההגנה הקלושים.

המבקש הגיב וטען כי מאחר שאינו עורך-דין, ושיער שההליכים נמשכים זמן, לא סבר שהחודשים החולפים מעידים על דבר לבד מכך שטרם הגיעה העת לברר את בקשתו.

דין הבקשה להימחק על הסף מחמת האיחור בבקשתה, וממילא דינה היה להידחות לגופה, בעיקר מחמת שאינה מתייחסת, כלל, לאישורי המסירה הסרוקים לתיק, לפיהם קיבלו בני משפחתו של המבקש הן את ההזמנה לדיון והן את ההחלטה המורה לו לצרף תצהיר לבקשתו לביטול פסק-הדין.

וביתר פירוט: הבקשה לביטול פסק-דין, הערוכה כדין, הוגשה בסוף חודש מרץ 2014, 8 חודשים לאחר פסק-הדין שניתן, וכ-5 חודשים לאחר שפג המועד להגשתה. אלא שהמבקש, חרף היותו מיוצג, לא טרח להגיש בקשה להארכת מועד. בלא בקשה להארכת מועד, גם אם הבקשה לביטול פסק-הדין עצמה מתייחסת בתוכה לחלוף הזמן מאז הגשת הבקשה המקורית (ללא תצהיר) שנמחקה, לא ניתן לדון בבקשה העיקרית. הלכה היא, כי בית המשפט אינו נותן סעד שלא התבקש.

ולגופה, אפילו היינו מאריכים את המועד, לא ניתן לקבל בקשה הטוענת לאי-קבלת הזמנה, מקום בו לא באה ולו התייחסות ראשונית להמצאה שאישור אודותיה מצוי בתיק, ושעל סמכה ניתן פסק-דין. למעשה, נכון היה לצרף תצהירים של אותם בני משפחה שקיבלו לכאורה את ההזמנה ואת ההחלטה, אולם לכל הפחות היה על המבקש להתייחס לסוגיה בבקשותיו, והוא לא עשה כן.

משכך, גם הבקשה עצמה לוקה באופן שורשי, ולא ניתן להיעתר לה.

קיצורו של עניין – אני מוחק את הבקשה לביטול פסק-הדין מחמת האיחור בהגשתה. המבקש ישא בהוצאות המשיב בסך 900 ₪ בקשר עם בקשה זו.

ניתנה היום, ג' תמוז תשע"ד, 01 יולי 2014, בהעדר הצדדים.