אבן קנדיל(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

העותר מרצה עונש מאסר של 3 שנים בגין חבלה גופנית חמורה, תקיפה והכשלת שוטר, גניבות ועוד.

בעתירה זו הוא מלין כנגד מניעת חופשותיו. אציין כי העותר הגיש כבר עתירה קודמת בחודש אוגוסט שנה זו, אולם נקבע בהחלטה באותה עתירה כי הוא שולב במסגרת טיפולית, מצוי בשלביה הראשונים וטרם הופחתה מסוכנותו, ועל כן נדחתה עתירתו. (ראה עת"א 22184-08-10 מיום 20.10.10).

בחלוף כחודשיים הגיש בקשה נוספת ליציאה לחופשה, כאשר הוא נמצא בשלב סיום קורס חינוכי שהתחיל בו. גם בקשה זו נדחתה על ידי המשיבים ומכאן העתירה דנן.

בעתירה טען כי ביום 14.12.10 הוא עתיד לעלות לועדת שחרורים ואי יציאה לחופשה יהיה בה כדי להכשיל את דרכו לזכות בשחרור מוקדם. כמו כן טען שברצונו להיות נוכח באירוע חתונת אחותו המתוכנן לחודש דצמבר (לא צוין תאריך).

בתגובת שב"ס לבקשה נאמר כי על אף שילוב העותר במחזור לימודים שהחל בחודש ספטמבר, ובקבוצה טיפולית העתידה להסתיים בדצמבר, עדיין מדובר בהשתלבות ראשונית ועמדת גורמי הטיפול לעניין המסוכנות הנשקפת מהעותר לא נשתנתה. כן נטען כי לעותר נפתח תיק פ"א העוסק בסמים (פ"א 1161-10). מכל הטעמים שפורטו לעיל לא נענתה בקשת העותר ליציאה לחופשה על ידי המשיבים.

בדיון שהתקיים בפניי טען ב"כ העותר כי הוא ניסה לאתר את תיק החקירה הנ"ל על מנת לנסות לסגור אותו.

בהתייחס לעמדת שב"ס, הציג מכתב פניה למפקד אגף 5 בכלא שיטה ותשובה לאותו מכתב, בה נאמר כי עתירה קודמת נדחתה בעניין החופשות וכי הבקשה שהוגשה למתן חופשה לצורך אירוסין אינה מקימה עילה לחופשה חריגה.

עוד טען בפניי ב"כ העותר כי הוכנה תוכנית שיקום אינטנסיבית מטעם מרכז אל עמל, כתוכנית פרטית מטעם העותר. הוצג לעיוני גם פרוטוקול של ועדת השחרורים. לטענת ב"כ העותר כל אלה מלמדים כי העותר מתחיל להשתקם. עוד הציג בפני ב"כ העותר תיעוד רפואי על מצבו הרפואי של אבי העותר הסובל מלבו. עוד הוסיף וטען כי מדובר במאסר הראשון של העותר ובהסתבכות ראשונה שלו עם החוק, ועל כן יש לאפשר לו יציאה לחופשות.

השאלה הנשאלת במקרה דנן הינה האם ניתן להוציא את העותר לחופשה כפי שביקש, זאת כאשר מנגד נשקלת מידת מסוכנותו כפי שהיא משתקפת מן העבירות שביצע וכן מתוך הערכת גורמי הטיפול שהם הגורם המוסמך לביצוע הערכה זו.

הערכת גורמי הטיפול, הביאה בחשבון את הקורסים והטיפולים שעבר העותר עד כה, נתנה דעתה להתקדמות העותר בהם ועל אף האמור, סברו גורמי הטיפול כי עדיין משתקפת מן העותר מסוכנות שאינה מאפשרת יציאתו לחופשות, זאת בשל כך שהטיפולים שביצע הם אך שלב ראשוני במסלול הטיפול שנתפר עבורו עם קבלתו לכלא.

מדובר בהערכה שנתקבלה לאחר שקילת מכלול הנסיבות הצריכות לעניין, על ידי גורמי הטיפול.

משנמצא כי החלטת המשיבים שלא לאפשר את החופשה, ניתנה על יסוד הערכה של גורמים מקצועיים כאמור לעיל, אשר לא נפל בה פגם כלשהוא, הרי שמדובר בהחלטה סבירה שאין להתערב בה. זה המקום להזכיר כי בכל הנוגע לחופשה לאסיר, אין מדובר בזכות הקנויה לו, אלא בפריבילגיה שניתן להתנותה בתנאים שונים ובהתנהגות תקינה, לרבות בהשתלבות בטיפול מפחית מסוכנות אשר גם ייתן את אותותיו בפועל בהפחתת המסוכנות.

סוף דבר, אני דוחה את העתירה.

ניתנה היום, כ"ב טבת תשע"א, 29 דצמבר 2010, בהעדר הצדדים.