פסק דין
בפניי שתי תביעות כספיות שאוחדו.
1. התובע בשני התיקים הוא אגודה שיתופית בשם אבן ספיר מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן – התובע או המושב). הנתבע בשני התיקים הוא ועד מקומי מושב אבן ספיר (להלן – הנתבע או הוועד המקומי). שתי התביעות החלו דרכן כבקשות לביצוע שיקים שהוגשו בלשכת ההוצאה לפועל. ת.א. 12574/09 סב על שני שיקים (ספרות אחרונות 832, 833). הנפרע על פי כל אחד מן השיקים היא "אבן ספיר אגודה שיתופית". תאריכי השיקים הם 1.6.09, 1.7.09. הסכום של כל אחד מן השיקים הוא 14,030 ₪. ת.א. 8848/09 סב על שיק אחד (ספרות אחרונות 829). תאריך השיק הוא 1.3.09. סכום השיק גם הוא 14,030 ₪.
2. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, על רקע מכלול החומר שבפניי, הגעתי למסקנה כי דין התביעות להידחות. אבהיר את עיקרי השיקולים ביסוד מסקנה זו.
3. ראשית, יש ממש בטענת הנתבע בדבר חריגה מהרשאה הנוגעת לשיקים. על פי טענות התובע, ניתנו השיקים כהחזר הלוואה שניתנה על ידי התובע לנתבע. התובע טוען, כי ההלוואה ניתנה בשנת 2007. שיקים שניתנו לפרעונה חוללו (להלן – השיקים המקוריים). השיקים נשוא התביעה, לטענת התובע, הם חלק מסידרת שיקים אשר ניתנו על ידי הנתבע במקום השיקים המקוריים.
4. (א) ברם, ההלוואה הנטענת הינה בלתי חוקית, ונגועה בחריגה מסמכות, הן מצד המלווה הנטען, והן מצד הלווה הנטען. מצד המלווה, סעיף 36 לפקודת האגודות השיתופיות אוסר על אגודה שיתופית להלוות כספים למי שאינם חבריה. החריגים לאיסור זה אינם מתקיימים במקרה שבפניי (ראו, להוראה דומה, בפרק ד', סעיף 2, לתקנון המושב).
(ב) מצד הלווה, רשאי ועד מקומי ללוות כספים לצורך פעולות פיתוח בלבד, וזאת באישור המועצה האזורית והממונה (ראו סעיף 135 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח – 1958). אישור כאמור לא ניתן (ראו עדות מר יחזקאל יצחק, בעמוד 5). זו אף זו, מן הראיות עולה כי לפחות חלק מן הכספים (בסכום שלא הובהר די צורכו) לא שימש למטרות פיתוח כי אם לפרעון חובות (ראו בעדות מר יחזקאל יצחק, בעמוד 5) לעניין זה איני מקבל את הטענה העקרונית כי פיתוח המושב אינו עניינו של הוועד המקומי. בלא קשר לזהות בעל זכויות הקניין במקרקעי המושב, ועד מקומי רשאי לקבל מלוות למימון פעולות פיתוח (סעיף 135(ב) לצו המועצות המקומיות הנזכר לעיל). פעולות פיתוח כוללות, בהקשר זה, ביצוע עבודות תשתית לצורכי ציבור, ובהן סלילת כבישים ומדרכות, ביוב, מים, ניקוז, תיעול ופיתוח שטחים ציבוריים פתוחים (ראו ברוח זו גם בעדות מר משה פרנקו, הגם שעדות זו תיארה החלטה שנתקבלה באסיפה הכללית של המושב לעניין זה לאחר המועדים הרלוונטיים להליך שבפניי). משכך, טענה זו של הוועד המקומי נדחית. עם זאת יש ממש בטענת הנתבע, כי לא הובא תיעוד של ממש התומך בתיזה כי נעשו פרוייקטים משותפים על ידי המושב והוועד המקומי, בכל הנוגע לפיתוח במושב. .
לעניין זה איני מקבל את הטענה העקרונית כי פיתוח המושב אינו עניינו של הוועד המקומי. בלא קשר לזהות בעל זכויות הקניין במקרקעי המושב, ועד מקומי רשאי לקבל מלוות למימון פעולות פיתוח (סעיף 135(ב) לצו המועצות המקומיות הנזכר לעיל). פעולות פיתוח כוללות, בהקשר זה, ביצוע עבודות תשתית לצורכי ציבור, ובהן סלילת כבישים ומדרכות, ביוב, מים, ניקוז, תיעול ופיתוח שטחים ציבוריים פתוחים (ראו ברוח זו גם בעדות מר משה פרנקו, הגם שעדות זו תיארה החלטה שנתקבלה באסיפה הכללית של המושב לעניין זה לאחר המועדים הרלוונטיים להליך שבפניי). משכך, טענה זו של הוועד המקומי נדחית. עם זאת יש ממש בטענת הנתבע, כי לא הובא תיעוד של ממש התומך בתיזה כי נעשו פרוייקטים משותפים על ידי המושב והוועד המקומי, בכל הנוגע לפיתוח במושב.
5. שנית, טענת ההלוואה שהועלתה על ידי התובע מעוררת קושי. אכן, פקודת השטרות קובעת חזקת תמורה ביחס לשיקים (ראו סעיף 29(א) לפקודת השטרות). ברם, לעניין זה טען הנתבע, כי לא נמצאה בבדיקת המסמכים שברשותו הלוואה כנטען על ידי התובע (ראו תצהיר מרדכי אפרים, בפיסקה 7 מר אפרים העיד באופן דומה בעמוד 13. בעדותו ציין כי בדיקה בבנק נעשתה על ידי מנהל החשבונות, מר גבריאל. לעניין אחרון זה המדובר בעדות שמועה, שלא אוכל לייחס לה משקל של ממש. ). במצב זה, עבר לכל הפחות נטל הבאת הראיות אל התובע, להראות כי אכן הועברו כספים כנטען ממנו אל הוועד המקומי. הואיל ומדובר מצד אחד בגוף מואגד, ומצד שני בגוף מוניציפלי, ההנחה היא כי אם הועברו כספים, יותיר הדבר שובל של תיעוד, אשר במרכזו מסמכים בנקאיים רלוונטיים המתעדים כי כספים עברו בפועל מצד אחד לצד שני. תיעוד כזה הוא בחזקתו, או בשליטתו, של התובע.
מר אפרים העיד באופן דומה בעמוד 13. בעדותו ציין כי בדיקה בבנק נעשתה על ידי מנהל החשבונות, מר גבריאל. לעניין אחרון זה המדובר בעדות שמועה, שלא אוכל לייחס לה משקל של ממש.
6. בפועל, לא הוצג תיעוד מספק על ידי התובע לעניין זה. לעניין זה, אין די באזכורה של הלוואה בקבלה שהוציא התובע (27.1.09). בהקשר זה לא נעלמו מעיני פרוטוקול של ועד המושב, המלמד על החלטה בדבר מתן ההלוואה; טבלת התחשבנות של המושב והוועד המקומי (אשר ההלוואה הנטענת נזכרת בה, אך מי שערך אותה לא הובא לעדות); מכתב של וועד המושב מיום 20.8.08 המאזכר את ההלוואה ומפרט את השיקים המקוריים אשר ניתנו על פי הטענה בקשר אליה; השיקים של הוועד המקומי (ושיקים נוספים שלו ערוכים לטובת המושב) (מסמכים אלה צורפו כנספחים לתצהירו של מר משה פרנקו, יו"ר ועד האגודה במושב); בקשת הוועד המקומי לקבל "מימון ביניים", מיום 14.10.07 (נספח א' לתצהיר מר יחזקאל יצחק) בסך של 140,000 ₪; וחלק מן השיקים המקוריים, על סך של 14,000 ₪ כל אחד (נספח ג' לתצהיר האמור נוכח קיומם של השיקים המקוריים, אני מתקשה לקבל את טענת הוועד המקומי כי השיקים נשוא התביעה אינם אלא מחטף שנעשה על ידי מי שהיו חברי הוועד המקומי, ובמקביל גם חברי ועד האגודה השיתופית, בתקופת הדמדומים שבין החלפת ועד מקומי אחד באחר, בעקבות בחירות שנערכו. מועד עריכתם של השיקים המקוריים, כמו גם מועד עריכתם של מסמכים נוספים, קודם לתקופת הדמדומים האמורה (ראו סעיפים 5, 6 לתצהיר מר מרדכי אפרים). בכך נשמט הבסיס לטענה זו של הוועד המקומי, הגם שמן החומר אכן עולה כי השיקים נשוא התביעה, אשר באו על פי הטענה במקום השיקים המקוריים, נערכו בתקופת הדמדומים האמורה. מסקנה זו אינה משתנה נוכח האמור בתצהירו של מר עופר יצחק, חבר בוועד המקומי החדש, אשר שלל את הטענה בתצהיר הגב' אהרונסון כי נמסר לוועד המקומי החדש, בישיבתו הראשונה, על דבר ההלוואה (ראו בפיסקה 2 לתצהירו). היא אינה משתנה גם נוכח הראיות בדבר יחסים מתוחים ובעייתיים בין הוועד היוצא ובין הוועד החדש. אין בכל אלה כדי לבסס את טענת המחטף. ).
נוכח קיומם של השיקים המקוריים, אני מתקשה לקבל את טענת הוועד המקומי כי השיקים נשוא התביעה אינם אלא מחטף שנעשה על ידי מי שהיו חברי הוועד המקומי, ובמקביל גם חברי ועד האגודה השיתופית, בתקופת הדמדומים שבין החלפת ועד מקומי אחד באחר, בעקבות בחירות שנערכו. מועד עריכתם של השיקים המקוריים, כמו גם מועד עריכתם של מסמכים נוספים, קודם לתקופת הדמדומים האמורה (ראו סעיפים 5, 6 לתצהיר מר מרדכי אפרים). בכך נשמט הבסיס לטענה זו של הוועד המקומי, הגם שמן החומר אכן עולה כי השיקים נשוא התביעה, אשר באו על פי הטענה במקום השיקים המקוריים, נערכו בתקופת הדמדומים האמורה. מסקנה זו אינה משתנה נוכח האמור בתצהירו של מר עופר יצחק, חבר בוועד המקומי החדש, אשר שלל את הטענה בתצהיר הגב' אהרונסון כי נמסר לוועד המקומי החדש, בישיבתו הראשונה, על דבר ההלוואה (ראו בפיסקה 2 לתצהירו). היא אינה משתנה גם נוכח הראיות בדבר יחסים מתוחים ובעייתיים בין הוועד היוצא ובין הוועד החדש. אין בכל אלה כדי לבסס את טענת המחטף.
7. בכל אלה, כמו גם באמור בתצהירי העדים מטעם התובע ובעדויותיהם, אינם די כדי ללמד כי בפועל, אכן עברו כספים כלשהם מן התובע אל הנתבע, במסגרת ההלוואה הנטענת על ידי המושב. בתוך כך בתצהירים ובעדויות מטעם התובע לא מצאתי ראייה, להבדיל מטענה, כי השיקים שהעביר לטענתו לידי הוועד המקומי, בגדרי ההלוואה הנטענת (ראו נספח ב' לתצהיר מר פרנקו), אכן נפרעו בשלב כלשהו (ראו בהקשר זה את תצהיר מר יחזקאל יצחק; תצהיר גב' עליזה אהרונסון). לעניין זה, הראייה המתבקשת, היא גם הראייה הטובה ביותר, היא דף חשבון בנק, המלמד כי כספים אכן הועברו. לא הוצבע על כל קושי להציג ראייה אלמנטרית זו, אשר היה בה כדי להסיר כל מחלוקת עניין. חרף זאת, לא הוצגה ראייה כזו. בנסיבות אלה, לא אוכל לקבל את טענת ההלוואה האמורה גם לגופה.
8. במאמר מוסגר אציין, כי נוכח קושי זה, גם לא ניתן לפעול במקרה זה ברוח הוראות סעיף 31 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"א – 1971. אין בפניי ראייה עליה אוכל לסמוך, כי הלכה למעשה הועברו כספים לוועד המקומי, באופן המעלה בסיס אפשרי לחייב את הוועד המקומי בביצוע, ולו חלקי, של חוזה הלוואה הנגוע באי חוקיות. לא למותר לציין, כי אין בפניי גם טענה כלשהי של התובע, כי עלי לפעול על פי הוראת סעיף 31 האמורה. משכך, דרך פעולה זו אינה רלוונטית במקרה זה.
9. בשולי הדברים אציין כי לא נעלמה מעיני טענת הוועד המקומי, כי השיקים נרשמו לטובת אבן ספיר אגודה שיתופית, וכי לא קיים גוף כזה, וממילא גוף כאמור לא הסב את השיקים לטובת התובע. טענה זו לא אוכל לקבל. פקודת השטרות מחייבת כי שמו של מי שהשיק ניתן לטובתו צריך להופיע בשיק בבהירות סבירה (סעיפים 5, 6 לפקודה). אף כי שמו של המושב אינו מופיע באופן מדוייק בשטר, הרי שדרישת הבהירות הסבירה מתקיימת במקרה זה. מעבר לנדרש אציין, כי ככל ששיק נערך לטובת מי שאינו קיים, מותר לנהוג בו כשטר למוכ"ז (סעיף 7(א) לפקודה). גם מבחינה זו, אין בטענה זו כשלעצמה כדי לסייע לנתבע.
10. התוצאה של כל האמור היא כי התביעה בשני התיקים שבכותרת נדחית. התובע ישא בהוצאות הנתבע בסך של 300 ₪, ובשכר טירחה בסך של 4,800 ₪. לסכום אחרון זה אין לצרף מע"מ. כל הסכומים ישולמו לא יאוחר מיום 1.7.11.
ניתן היום, כ' אייר תשע"א, 24 מאי 2011, בהעדר הצדדים.