אבן חן נ' אריסטוק אלקטרוניקה בע"מ

פסק דין

1.התובע טען בכתב תביעתו כי בתאריך 17.03.09 רכש מהנתבעת ממיר מתח מ- 12 וולט ל- 220 וולט, על מנת להטעין, במשאית בה הוא נוהג, מחשב נייד ומכשיר טלפון נייד. התובע שילם עבור המכשיר 778₪.

2.התובע טען כי צריך להיות מומחה להתקנת המכשיר וכי לקח לו כשלושה חודשים עד שהתקין אותו. לטענתו, חשמלאים רבים לא הסכימו להתקין המכשיר ברכבו, חשמלאי אחד הרכיב המכשיר תמורת 250₪ אולם המכשיר לא עבד ואז החזיר המכשיר לנתבעת לבדיקה. לטענתו, מאחר שהנתבעת השתהתה בתיקון המכשיר דרש כספו בחזרה.

3.התובע תובע 5,000₪ בגין התשלום ששילם עבור המכשיר, דמי ההתקנה, טלפונים, נסיעות, דואר, עוגמת נפש ובזבוז זמן.

4.הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי המכשיר מתאים להתקנה פשוטה על ידי הלקוח ללא צורך בחשמלאי. כן טענה כי המכשיר אשר נרכש על ידי התובע עובד מ- 12 וולט בעוד שמתח המצבר במשאיות הוא 24 וולט ואילו התובע לא ציין בעת הרכישה כי המכשיר מיועד למשאית.

5.עוד טענה הנתבעת כי התובע העביר אליה המכשיר רק בחודש אוקטובר 2009. למעלה מחצי שנה לאחר הרכישה. כן טענה כי מאחר שהיבואן לא הספיק לבדוק את המכשיר, החליטה לתת לתובע מכשיר חדש תחת הקודם אך כשהודיעה לתובע כי המכשיר החדש עומד לרשותו, שלח להם התובע מכתב בו דרש כספו חזרה.

6.הנתבעת טענה כי מלכתחילה התובע ביקש לבטל העסקה וכי היא לא הסכימה לכך.

7.בדיון מיום 20.09.10 העידו התובע, עד מטעמו ונציג הנתבעת. הנתבעת הגישה ביום 25.04.10 שני תצהירים. המצהירים לא התייצבו למתן עדות. לפיכך, לא ניתן כל משקל בפסק דין זה לתצהירים, למעט למסמך אישור הזמנת לקוח אשר צורף אליהם, כמפורט להלן.

8.לאחר הדיון, התובע הגיש בקשה לאפשר לו להגיש סיכומים. נעתרתי לבקשה והתרתי לצדדים להגיש סיכומים בכתב. בסיכומיו, טען התובע לראשונה טענות עובדתיות אשר לא נטענו בכתב התביעה ובעת הדיון. ר' למשל סעיפים א' ב' וכן בעמוד השני, שורות 23 עד 28. לטענות עובדתיות חדשות אלה לא יינתן משקל בפסק הדין.

9.כמפורט להלן, דינה של התביעה להידחות.

10.גרסת התובע התבררה כבלתי מהימנה. התובע טען כי 3 חודשים לאחר רכישת המכשיר, כלומר באמצע יוני 2009, השיב אותו לנתבעת לבדיקה. התובע לא הגיש כל אסמכתא בכתב לכך שהפקיד המכשיר בידי הנתבעת במועד הנטען על ידו. מאישור הזמנת לקוח מספר 2000015, אותו צירפה הנתבעת לתצהירים שאותם הגישה ביום 25.04.10, עולה כי התובע הפקיד את המכשיר לבדיקה אצל הנתבעת רק ביום 04.10.09 כלומר, למעלה מ-6 חודשים לאחר רכישתו. מסמך זה עולה בקנה אחד עם גרסת הנתבעת כי התובע מסר לידיה המכשיר רק כ-7 חודשים לאחר רכישתו. אני קובעת, איפוא, כי התובע העלה את הטענה כי המכשיר אינו עובד לאחר חלוף למעלה מ-6 חודשים לאחר רכישתו.

התובע טען בתביעתו, כאמור, כי מאחר שהנתבעת השתהתה בתיקון המכשיר דרש כספו בחזרה. משהתובע מסר המכשיר לבדיקה רק ב- 04.10.09 ולא ביוני 2009, אין יסוד לטענתו בדבר השתהות מצד הנתבעת במשך חודשים, כטענתו. ממילא אין בטענתו זו כדי להקנות לו זכות להשבת התמורה.

11.התובע טען בסיכומיו כי הנתבעת יצרה את הזמנת הלקוח הנ"ל יש מאין לצורך הדיון. מדובר בטענה חמורה שאין לה שמץ תימוכין ואני דוחה אותה כבלתי מוכחת.

12.אם סבר התובע כי הייתה במכשיר אי התאמה, היה עליו, בהתאם לסעיף 13(א) לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (להלן: "חוק המכר"), לבדוק את המכשיר אותו רכש, מיד לאחר קבלתו ובהתאם לסעיפים 14(א) ו-14(ב) לחוק המכר, רבצה עליו חובה להודיע למוכר (הנתבעת) על אי-התאמה, מיד לאחר מועד הבדיקה כאמור, או מיד לאחר שגילה אותה, הכל לפי המוקדם יותר.

13.התובע לא קיים את חובתו לבדוק את המכשיר, אותו רכש, מיד לאחר קבלתו. לדבריו של התובע עצמו, מאז שרכש את המוצר ועד שהרכיב אותו חלפו שלושה חודשים (עמוד 2 לפרוטוקול, שורות 2-3). כפי שקבעתי לעיל, רק לאחר חלוף למעלה מ- 6 חודשים, העלה את הטענה כי המכשיר אינו עובד בניגוד לחובתו כאמור לבדוק המכשיר "מיד לאחר קבלתו", כאמור.

14.גם לטענת התובע כי הוא אמר בעת הרכישה כי הוא נוהג במשאית עם ארגז טיולית, אין כל ראיה התומכת בטענה. כמו כן, התרשמתי ממהימנותו של נציג הנתבעת, מר אריה שולצינר, ואני מעדיפה את גרסתו לפיה התובע לא מסר בעת רכישת המוצר כי הוא מיועד למשאית. כן מהימנה עלי טענתו כי אם היה התובע אומר מראש כי הוא זקוק למכשיר לצורך אוטובוס או משאית, הנתבעת לא הייתה מציעה לו מכשיר זה.

15.גם ביחס לטענת התובע כי לצורך חיבור המכשיר לרכב דרוש חשמלאי מקצועי, אני מעדיפה את גרסת נציג הנתבעת כי לא כך. נציג הנתבעת הציג בעת הדיון את המכשיר, הדגים את חיבורו ואכן מדובר בחיבור פשוט למדי. כמו כן, על המכשיר מופיע כיתוב בולט האומר 12 וולט.

16.הנתבעת מכרה, איפוא, לתובע מוצר שאותו ביקש והיא לא הפרה את חיוביה כלפיו. יתרה מכך, התרשמתי כי לא זאת בלבד שהנתבעת העניקה לתובע שירות מקצועי, הוגן ואדיב אלא שהיא נהגה עמו לפנים משורת הדין בפרט בכך שלאור עיכוב מסוים בבדיקת מכשירו של התובע, החליטה להעניק לו מכשיר חדש, חלף המכשיר שמסר לבדיקה. זאת, על אף שהתברר לה לאחר מכן כי התובע פגם את המכשיר אותו רכש ברשלנותו. התובע, לעומת זאת, נהג בחוסר תום לב בכך שהחזיר את המכשיר לצורך בדיקה לכאורה, שעה שכוונתו הייתה לתבוע מהנתבעת התמורה אותה שילם בעד המכשיר בחזרה, הגם שלא היה זכאי לכך.

17.בסיכומיו האשים התובע את הנתבעת בהונאה. גם בעניין זה מדובר בטענה רבת חומרה שאין לה כל יסוד בעובדות. גם הלשון בה נקט התובע כלפי הנתבעת בסיכומיו לא הייתה ראויה וכן לא הייתה ראויה ההתייחסות בסיכומים לחילופי דברים שנעשו בין הצדדים לצורכי פשרה.

18.לפיכך, התביעה נדחית.