אבן חיים ואח' נ' לשכת ההוצאה לפועל ירושלים ואח'

הצד השלישי ג'אק זאק זרמון

פסק דין

האם זכאי התובע לפיצוי מאת הנתבעת בגין הוצאה בשגגה של מיטלטלין מביתו, אגב נקיטה בהליכי הוצאה לפועל כנגד אחר? זו, בתמצית, השאלה העיקרית שבמחלוקת במסגרת התביעה שלפני.

פלוני מנהל בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים הליכים, כמשמעותם בחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז – 1967, כנגד אלמונית, המתגורר ביישוב בו מתגוררים התובע ובני משפחתו (להלן: "הזוכה", "החייבת" ו- "החוק", לפי העניין).

ביום 29.3.11 ביקש הזוכה, בבקשה בלתי מנומקת (ויתכן שבטעות), לעדכן את כתובתה של החייבת לכתובת המגורים, שהינה בפועל כתובתו של התובע. אין מחלוקת כי כתובתה של החייבת עודכנה בהתאם, כך שהלכה למעשה, נרשמה כתובתו של התובע ככתובת החייב בתיק ההוצאה לפועל.

באותו היום התבקשה נקיטת הליך עיקול ברישום של מיטלטלין מביתו של החייב, בכתובת המעודכנת (קרי – בכתובתו של התובע ; להלן: "בקשת העיקול").

אין מחלוקת, כי אין כל זיקה או קשר בין החייבת ובין התובע.

ביום 11.5.11 בוצע הליך עיקול ברישום, על ידי פקידי לשכת ההוצאה לפועל. בניגוד לנטען בכתב ההגנה, הנתבעת אינה חולקת, כי העיקול ברישום בוצע דווקא בכתובתה האמיתית של החייבת, בנוכחות בנה, ולא במענו של התובע (השוו: עמ' 1 לפרוטוקול). במסגרת זאת עוקלו ברישום "טלוויזיה צבעונית, מערכת סלון ו- מערכת פינת אוכל ו-6 כסאות" (נספח ו' לכתב ההגנה ; להלן: "הליך הרישום").

ביום 12.6.11 ביקש הזוכה ביצוע הליך של הוצאת המיטלטלין שעוקלו (נספח ז' לכתב ההגנה ; להלן: "בקשת ההוצאה"). בבקשה זו התבקשה הוצאת המיטלטלין מכתובתה האמיתית של החייבת (קרי – לא מכתובת התובע).

חרף העובדה שבבקשת ההוצאה שהגיש הזוכה ננקבה כתובתה הנכונה של החייבת, ביצע קבלן הוצאה לפועל ביום 7.8.11 הליך הוצאת מיטלטלין מביתו של התובע – בכתובת השגויה שעודכנה קודם לכן ככתובת החייבת בתיק ההוצאה לפועל (להלן: "הליך ההוצאה"). הליך ההוצאה בוצע שעה שאיש מבני משפחת התובע לא נכחו בבית ותוך פריצת דלת ביתו. במסגרת זאת הוצאו טלוויזיה צבעונית ומכשיר נינטנדו מבית התובע (שעה שמכשיר מסוג זה כלל לא נרשם במסגרת הליך הרישום). יתר המיטלטלין שעוקלו ברישום לא הוצאו.

דבר ביצוע הליך ההוצאה נודע לתובע משיחה טלפונית עם רעייתו, אשר גילתה את העניין והזעיקה את התובע, אשר עזב את עיסוקיו ונזעק לביתו. לאחר פניות ללשכת הוצאה לפועל ולבא-כח הזוכה, הושבו לתובע ביום למחרת המיטלטלין שעוקלו .

אלה, בתמצית, עיקר העובדות שאינן שנויות במחלוקת, המהוות יסוד לתביעה שלפני.

לטענת התובע, הליך העיקול השגוי גרם לו ולבני משפחתו עוגמת נפש רבה ובין היתר נאלץ להתמודד עם פניות של מכרים וידידים שחזו בהליך הוצאת המעוקלים, שבעקבותיו הניחו כי נקלע לקשיים כלכליים. סכום התביעה הורכב מפיצוי בסך 10,000 ₪ בגין עצם הנקיטה בהליך העיקול השגוי ובשיפוי בסך 1,160 ₪ כשווי ההוצאות המשפטיות שהוציא (תשלום לעורך- דין) עובר להגשת התביעה.

הנתבעת טוענת להיעדר עילה והיעדר יריבות בין התובע לבין הנתבעת, שכן יש לעשות הבחנה בין הנזק הנטען בשלב רישום המיטלטלין, הליך אשר נעשה כדין ע"י הנתבעת, לבין הנזק הנטען בשלב הוצאת המיטלטלין מביתו של התובע, הליך שבוצע ע"י הזוכה באמצעות קבלן חיצוני, נגדו הוגשה מטעם הנתבעת הודעה לצד שלישי (להלן גם: "בעל התפקיד" או "הצד השלישי"). הואיל ובעל התפקיד הינו קבלן חיצוני שנבחר על ידי הזוכה ואינו חלק מרשות האכיפה והגבייה, אשר פעל בניגוד להנחיות הכתובות שניתנות לבעלי תפקיד, אין לנתבעת, אליבא דכתב ההגנה, אחריות כלשהיא בגין האירוע. אליבא דהנתבעת, על פי הנחיותיה הכתובות (שהעתק מהן לא צורף), אין לבצע הליך של פריצה אלא לאחר מתן התראה בדרך של הנחת ההתראה המכונה "אזהרה לפני פריצה". בעל התפקיד, אליבא דהנתבעת, לא צירף עותק של אזהרה שכזו.

בנוסף, טענה המדינה כי גם התובע מודע לכך, שלזוכה בתיק ההוצאה לפועל עצמו היתה אחריות לוודא כי כתובת החייבת הינה הכתובת הנכונה. יחד עם זאת, יצויין כבר עתה, כי בניגוד להודעה לצד שלישי ששלחה הנתבעת לבעל התפקיד, היא ביכרה שלא לשלוח כל הודעה שכזו לזוכה בתיק ההוצאה לפועל (או למצער, לבקש צירופו כבעל דין).

לצד כתב ההגנה, כאמור, הגישה הנתבעת הודעה לצד שלישי כנגד בעל התפקיד, שנשענה בין היתר על התחייבותו לשפותה (ועל ערבות בנקאית שהומצאה על ידו עת החלה ההתקשרות עימו).

לטענת בעל התפקיד, בכתב ההגנה להודעה לצד שלישי, אין עליו לשפות את הנתבעת בדבר, הואיל והליך ההוצאה בוצע בדיוק בכתובת שהיתה רשומה ככתובת החייבת, ואין עליו אחריות לרישום השגוי של כתובת זו. לטענת בעל התפקיד בכתב ההגנה, גם הליך העיקול ברישום בוצע על ידי פקידי לשכת ההוצאה לפועל בכתובת השגויה, אולם כאמור לעיל, אין מחלוקת כי העיקול ברישום בוצע דווקא בכתובת הנכונה. בעוד שבכתב הגנתו לא טען הצד השלישי כי הדביק אזהרה לפני פריצה בכתובת התובע, במעמד הדיון ביכר לטעון כי אכן פעל כאמור, והציג שתי אזהרות שהושארו בכתובת התובע לטענתו. לעניין זה אדרש עוד בהמשך.

קיימתי דיון במעמד הצדדים. בעקבות בקשת בעל התפקיד, הואיל ועל פי הוראות הפסיקה המנחה רשאית המדינה להיות מיוצגת על ידי פרקליט (ראו החלטה מיום 24.4.12), ניתנו היתרי ייצוג לצד השלישי ולתובע, אשר אמנם יוצגו בדיון על ידי עורכי דין מטעמם. בדיון העידו התובע, הצד השלישי וכן נציגת רשות האכיפה והגבייה, הגב' מירי לוי. יחד עם זאת, פקידי ההוצאה לפועל הרלוונטיים – לרבות אלה שערכו את עדכון הכתובת ואלה שביצעו את הליך הרישום – לא הובאו להעיד. כאמור, במהלך עדותו של הצד השלישי אף הוגשו שתי אזהרות, שלפי הנטען הונחו במועדים מוקדמים במענו של התובע, בטרם ביצוע הליך ההוצאה. כבר עתה יצויין, כי מדובר בגרסה כבושה, שלא נתתי בה אמון. שמעתי את טענות הצדדים שלפני. עיינתי בכלל כתבי הטענות, על צרופותיהם. שוכנעתי, כי דין התביעה להתקבל בעיקרה.

ככלל, אין כל מחלוקת, כי הליך ההוצאה בוצע בטעות, וכי טעות זו נבעה כתוצאה מעדכון מינהלי של כתובת החייב על פי בקשה לא מנומקת של הזוכה. נציגת הנתבעת ביקשה להצדיק את ביצוע עדכון הכתובת על ידי פקידי לשכת ההוצאה לפועל, מבלי שהליך שיקול הדעת המנהלי שנלווה לכך קיבל כל פירוט קונקרטי של ממש, בעומס המוטל על פקידי לשכות ההוצאה לפועל (השוו: עמ' 5 לפרוטוקול הדיון). טענה זו איננה יכולה לשמש כהצדקה, בדיעבד, לביצוע רישום שגוי של כתובת חייב בתיק הוצאה לפועל או לכל הפחות לבדיקת כתובת החייב שעה שבבקשה לביצוע הוצאת המעוקלים נרשמה כתובת אחרת מזו ככתובת החייב. שכן רישום שכזה, כפי ניתן לראות, עלול לגרום לנזקים למי שכלל אינו מעורב בהליכי ההוצאה לפועל. בקשת עדכון הכתובת עצמה היתה לא מנומקת (חרף העובדה שבטופס הבקשה עצמו מוקצה מקום נפרד לפירוט הסיבות המהוות יסוד לבקשה) וממילא אף לא נתמכה, כך נראה, בכל אסמכתא שיהא בה כדי להצדיק את עדכון הכתובת למען, שאף לא היה מענה הרשום של החייבת. די בכך כדי להוביל למסקנה, כי גם אם בסמכות פקיד לשכת ההוצאה לפועל לבצע שינוי מינהלי של כתובת החייב, כמתחייב מהוראות צו ההוצאה לפועל (הליכים שיינקטו על ידי הלשכה לבקשת הזוכה בלבד), התשס"א – 2001 עדיין עליו להפעיל שיקול דעת מזערי עת נידונה בקשה שכזו לפניו. הסמכות להחליט בבקשה לעדכון כתובת טומנת בחובה, אינהרנטית, גם סמכות לסרב לבקשה שכזו, ככל שלשיטת הפקיד לא הוצגו לפניו די ראיות, או די הנמקות, לשם מתן החלטה בבקשה שכזו. ממילא, הנתבעת אף לא הציגה בכתב ההגנה כל מערכת של הנחיות אשר תבננה את שיקול דעתו של פקיד ההוצאה לפועל להכרעה בבקשה כגון דא. גם הפקידים הרלוונטיים אשר היו אמונים על ביצוע העדכון לא הובאו להעיד, והדברים אומרים דרשני. נמצאנו למדים, אפוא, כי כבר בעצם אישור בקשת עדכון הכתובת הלאקונית טמון יסוד מחדלה העצמאי של הנתבעת.

אולם גם לטענת הנתבעת, לפיה הצד השלישי אחראי לבדו על הליך ההוצאה השגוי, אין על מה שתסמוך. דווקא סעיף 5 לחוק, עליו נסמכה הנתבעת בכתב ההגנה, תומך במסקנה לפיה האחריות היסודית להליך ההוצאה השגוי מוטלת לפתח הנתבעת. שכן מה לי, כפי שציין בטעם רב התובע במהלך עדותו, אם עסקינן בהליך שבוצע על ידי נושא משרה ישיר אצל הנתבעת (כבדוגמת הליך הרישום) או בהליך שבוצע על ידי קבלן חיצוני, שעה שהוראות סעיף 5(ג) לחוק קובעות במפורש, בין היתר, כי "...מי שקיבל על עצמו תפקיד ביצוע... דינו, לעניין אותו תפקיד, כדין מנהל לשכת הוצאה לפועל..." (שם). אנו רואים, אפוא, כי החוק אינו מבחין, לעניין ההליך הקונקרטי שעליו הופקד קבלן חיצוני, בין הקבלן החיצוני ובין בעלי התפקיד המנהליים אצל הנתבעת, וגם אם הותר לרשות האכיפה והגבייה להסתייע בבעלי תפקיד שאינם נמנים אורח קבע על שורותיה, אין בכך משום היתר במישרין או מכללא להשלת אחריותה - הישירה והשילוחית כאחד – לפעולות המבוצעות על ידי שלוחיה [לעניין זה השוו, למשל, ת.ק (י-ם) 1563/98 סעידה נ' מזרחי (מצוי במאגרים המשפטיים ; 27.8.98) ; להלן: "פרשת סעידה"]. ממילא, הן מכתב ההגנה והן מדברי נציגת הנתבעת בבית המשפט עולה, כי הלכה למעשה עיקר טרוניות הנתבעת מופנות כלפי הצד השלישי, כך שגם אם לא ניתן לומר בפה מלא, כי הנתבעת זנחה את כפירתה לאחריות להליך ההוצאה השגוי, לבטח שנפגמה עוצמתה במעמד הדיון (השוו: עמ' 3 שורות 27 – 28 לפרוטוקול).