אבן זוהר תעשיות בע"מ נ' עיריית פתח תקוה

פסק דין

העתירה מכוונת להפסקת הליכי גבייה מנהליים שייזמה עיריית פתח תקווה, (להלן: "העירייה") כנגד העותרת.

הנסיבות

בשנת 1993 חויבה העותרת בתשלום היטל סלילת כביש, בגין נכס בבעלותה ברחוב שנקר בפתח תקווה (להלן: "הנכס").

העותרת לא שילמה את ההיטל. לפיכך ביום 22.08.2001, הגישה העירייה כתב תביעה בסדר דין מקוצר כנגד העותרת (להלן: "התביעה הראשונה"). ביום 13.5.04 דחה בית המשפט את התביעה, בשל טיעון סף של התיישנות, ולכן לא קוים בירור של התביעה לגופה. העירייה לא ערערה על פסק הדין והוא הפך חלוט (להלן: "פסק הדין").

לאחר שניתן פסק הדין החלה העירייה להציג לעותרת דרישות לתשלום ההיטל, תוך מתן אזהרה לנקיטת הליכי גבייה מנהליים, מכוח פקודת המיסים (גביה). העותרת ביקשה מן העירייה להימנע מצעדי גבייה מנהליים, בעיקר נוכח קיומו של פסק הדין אולם הדבר לא צלח בידה.

מכאן העתירה.

עיקר טענות העותרת

העותרת טוענת ארבע טענות עיקריות: א) ברירה ולא כפל ערוצי גבייה ; ב) מעשה בית דין או השתק עילה; ג) התיישנות הליכי גבייה מנהליים; ד) שיהוי העולה כדי חוסר תום לב.

ברירה ולא כפל ערוצי גבייה

סעיף 317 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע את סמכות ראש העירייה לברור אחד האמצעים העומדים לרשותו, גביה מנהלית על ידי פקודת המיסים (גביה) או תביעה אזרחית ( "על אף האמור בסעיפים 309-315, כל מקום שהארנונה בפיגור, רשאי ראש העירייה במקום לנקוט הליכים לפי הסעיפים האמורים, או במקום להמשיך בהם, לפתוח בהליכים לגביית הארנונה כחוב אזרחי." [ההדגשה לא במקור]). מאחר שהעירייה בחרה בפתיחת הליכים לגביית חוב ההיטל, כחוב אזרחי בבית המשפט (להלן: "הערוץ השיפוטי") אין היא מותרת עוד בנקיטת הליכי גביה מנהליים [ה"פ (ת"א) 176048/02 שלמון נ' עיריית תל אביב.]

מעשה בית דין או השתק עילה

פסק הדין החלוט – שהעירייה בחרה שלא להגיש ערעור כנגדו – מהווה הלכה למעשה, מעשה בית דין ביחס לחוב ששימש נושא לתביעה. התנהלות העירייה , שאינה מכירה בהחלטת בית המשפט, כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין, מהווה הפרה של חובת ההגינות ותום הלב כלפי העותרת. העותרת, כנתבעת שהתגוננה מפני התביעה ושטענת ההתגוננות שלה התקבלה, יכולה הייתה לצפות לכך שהערוץ השיפוטי יהיה בחזקת סוף פסוק. אם לא תאמר כן יתבקש שהערוץ השיפוטי לא היה אלא מהלך סרק שלא היה טעם להתגונן מפניו [(ה"פ (י-ם) 512/01 איאד סאמי קומרי נ. עירית ירושלים].

מהלכי העירייה נעדרי תום לב; הדבר מקים מניעות והשתק מלטעון לקיום חוב ההיטל לאחר שנדחתה התביעה בגינו.

התיישנות הליכי גבייה מנהליים

במספר פסקי דין נקבע – במידה זו או אחרת של נחרצות – שדין ההתיישנות חל גם על הליכי גבייה מנהליים [ה.פ. (ת"א) 176275/01 סרור נ' עיריית רמת גן; וכן ראו עס"ב 2755/02 מזל שושון (פרסי) נ' עיריית רחובות; ה"פ (ת"א) 176048/02 שלמון נ' עיריית תל אביב; ה.פ. (חי') 30340/97 בתי זיקוק לנפט בע"מ נ' המועצה האזורית זבולון].

שיהוי העולה כדי חוסר תום לב

העירייה כרשות מנהלית חייבת לנהוג בהגינות ובתום לב כלפי הפרט. החוב בגין היטל הסלילה התגבש בשנת 1993, היינו לפני 17 שנים לערך. רק בשנת 2004, היינו כ-11 שנים לאחר התגבשות החוב, החלה העירייה בנקיטת צעדי גבייה מנהליים. נפסק כי גישה כזאת, לרבות השיהוי שדבק בהתנהלות העירייה עולים כדי הפרת חובת ההגינות [עת"מ 1224/05 גריסרו נ' עיריית תל אביב יפו; (ה"פ (ת"א) 176048/02 שלמון נ' עיריית תל אביב].

עיקר טיעוני העירייה

טיעון העירייה מבוסס על שלושה עיקרים: א) התיישנות כטענה דיונית אינה מוחקת את החוב; ב) חוקיות הליכי הגבייה המנהליים; ג) התנהלות סבירה של העירייה.