אבי-אל עבודות מתכת בע"מ נ' עיריית תל-אביב

פסק דין

העותר שהוא מנהלה של העותרת שכר בשנת 1993, מחברת עמידר, נכס ברח' 3381/8 בתל אביב בשטח של כחצי דונם למטרת ניהול עסק של מסגריה, משרדים ומחסנים.

העותר ביקש להסדיר רישיון עסק אולם נתקל מעיקרה בקשיים שונים. במשך השנים פעל העסק ללא רישיון ועם זה כיוון שהמתחם שבתוכו כלול הנכס מיועד לשימושי מגורים ודרך ואילו עיסוקו של העותר בעסק שהוא מלאכה או תעשיה זכה העותר לכל הפחות בין השנים 2000, 2001 להיתר לשימוש חורג. לאחר מכן לא צלח עוד ניסיונם של העותרים לקבל או להאריך את תוקפו של ההיתר לשימוש חורג.

בשנת 2006 הוגש נגד העותר כתב אישום בשל אי קיום צו סגירה שניתן בשל הפעלת עסק ללא רישיון. העותר הורשע וסוגיית ההרשעה והשלכותיה מתבררת כעת במסגרת הליכי ערעור בביהמ"ש המחוזי בת"א (עפ"א 8175/09).

ניסיון לברר מדוע לא צלחה דרכם של העותרים בבקשות להוצאת רישיון עסק ולהיתר לשימוש חורג מעלה כי רישיון העסק לא ניתן מפני שלא ניתן לאשר רישיון עסק לעסק המתנהל בניגוד לשימושים המותרים על פי התב"ע. כלומר בהיעדר היתר לשימוש חורג לא ניתן להעניק רישיון עסק.

היתר לשימוש חורג נימנע מן העותרים על פי החלטה של וועדת המשנה לתכנון ובניה האומרת כך:

לא לאשר הבקשה לשימוש חורג שכן על פי חוות דעת פיקוח על הבנייה לשנת 2008 לא בוצע צו ההריסה על חצי מהמבנה וכן חצר שנמצאת מוגדרת שלא בשימוש נמצאת בשימוש העסק ויש בה סככות ללא היתר. השימוש המבוקש נמצא במתחם 'נס לגויים' לגביו התקבלה החלטה שאין לאשר שימושים חדשים שלא אושרו בעבר (החלטה מיום 11.2.09).

עולה מן ההחלטה שהמניעה נעוצה בשלושה גורמים. הגורם האחד הוא אי מימוש צו הריסה. מתברר שקיים צו הריסה משנת 1973 החל על הנכס. הצו אכן לא מומש (ככל הנראה אי מימוש הצו הזה הוא המקור הבסיסי לאי מתן רישיון העסק שממנו צמחו האישומים הפליליים). העותרים הצביעו על דברים שהשמיעה עו"ד שלי ויל, מנהלת המחלקה הפלילית בשירות המשפטי של עיריית תל אביב האומרת ש"הנחיות היועץ המשפטי בשעתו היו לא לאכוף צווים מלפני שנת 1979 ...".

נמצא, אם כן, שהטעם להימנעות ממתן היתר לשימוש חורג הנעוץ בצו ההריסה "ההיסטורי", איננו טעם סביר. שהרי מדובר בצו שהרשות אינה עומדת על מימושו. אין זה הגיוני שהצו הזה שלא יצלח למאומה יישאר כחרב תלויה על צווארם של העותרים וישמש למניעת מתן היתר לשימוש חורג בשעה שהרשות איננה רואה טעם ענייני למימוש הצו.

הגורם השני הכלול בהחלטה של וועדת המשנה לתכנון ובנייה עניינו בחצר שנמצאת בשימוש העסק ויש בה סככות ללא היתר. אין שום ספק שכדי שבקשת העותרים להיתר לשימוש חורג תצלח עליהם להסיר את המניעה הזאת ולהסדיר את עניין החצר (הן בקשר לשימוש בה והן בקשר לחוקיות הבינוי בה).

הגורם השלישי הכלול בהחלטה של ועדת המשנה הוא מדיניות הוועדה שלא ליתן היתרי שימוש חורג במתחם "נס לגויים" לעניין שימושים חדשים שלא אושרו בעבר. לכאורה, עניין זה אינו בעייתי בהקשר לעותרים שהרי בשנים 2000 – 2001 התקבל היתר לשימוש חורג בנכס הנדון.

הנחתי היא שהמדיניות המגולמת בהחלטת וועדת המשנה לתכנון ובנייה מפברואר 2009 היא המדיניות התקפה והמנחה את הרשות עד עצם היום הזה. לפיכך, אם יעמדו העותרים בתנאים שמציבה המדיניות הזו לא תהיה סיבה נחזית כרגע לעין למנוע מהעותרת את ההיתר לשימוש חורג (היתר יוצא בהתאם למדיניות הוועדה לתקופה שהוועדה רגילה להתיר אותה ובמגבלות ובתנאים שהוועדה בהתאם למדיניות הקבועה שלה קובעת). משיהיה בידי העותרת היתר לשימוש חורג תוכל לפנות אל רשות הרישוי בבקשה לקבל רישיון עסק ולא יהיה עוד טעם למנוע את הרישיון ממנה.

אשר לעמידה בשלושת הגורמים שעמדו ביסוד החלטת וועדת המשנה לתכנון ובניה, כבר הבעתי את דעתי בהקשר למשמעותו של צו ההריסה ההיסטורי וכן אמרתי שעל העותרים יהיה לסלק את המניעה הכרוכה בחצר ובשימושיה (אם היא קיימת) ולעניין המרכיב השלישי מדיניות הוועדה נראית לי ואני סבור שעליה לגלות עקביות בנקודה זו.

אחרי שאמרתי את מה שאמרתי מסכימים העותרים למחוק את העתירה ללא צו להוצאות. העותרים ילכו בנתיב המותווה בפסק דין זה ויש לקוות שאם אכן יעמדו בכל הדרישות פנייתם תצליח.

העתירה נמחקת ללא צו להוצאות.

אין ספק שכתוצאה מפסק הדין הזה יצטרכו העותרים לנקוט שורה של צעדים מנהליים. צעדים אלה מצריכים זמן. יהיה על העותרים לפנות אל בית המשפט שלערעור כדי לקבל אורכה בעניין צו הסגירה שתאפשר להם לממש את המהלך המוצע בפסק דין זה.

ניתנה והודעה היום י"ח אדר תש"ע, 04/03/2010 במעמד הנוכחים.

עודד מודריק, שופט

הוקלד על ידי: חסידה כהן