אבישר נ' גנקין

פסק דין

לפני תביעה כספית שהגיש התובע כנגד הנתבע בסכום של 250,000 ₪ בגין חדירה לפרטיותו של התובע באמצעות עבירות מחשב ולכל הפחות בשלושה מקרים של פגיעה בפרטיותו, במסגרתם נודע לתובע כי הנתבע חדר בזדון למחשבו האישי ועשה שימוש בפרטי המידע לצרכיו השונים.

לאחר שעיינתי בכתבי בי הדין על כל נספחיהם, בעדויות הצדדים שניהם ועד נוסף מטעם התובע המכהן כשותף של התובע בעת הרלוונטית לביצוע אותן חדירות למחשב האישי של התובע בעריכת העיתון, סיכומי ב"כ הצדדים בעל פה, ניתן בזאת פסק הדין כדלקמן:

אין מחלוקת בין הצדדים לפיה, הורשע הנתבע במסגרת העבירות שפורטו בכתב האישום שהוגש כנגדו בביהמ"ש השלום בתל אביב בעקבות הודאה של הנתבע בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום וכי גזר הדין הינו חלוט.

טענות התובע בקצרה:

לטענת התובע, שהינו מנהלה ובעליה של חברה המתמחה במתן ייעוץ בתחום התוכן האינטרנטי לנבחרי ציבור וכן מייסד ובעליו של אתר האינטרנט "יאללה קדימה", באמצעותו מנהל התובע את תעבורת הדואר האלקטרוני העיקרית שלו באמצעות חשבון דואר אלקטרוני המתאכסן על גבי שרתי GMAIL  של אתר האינטרנט גוגל – חשבון המשמש לתובע אמצעי תקשורת עיקרי לצרכיו האישיים והעסקיים.

הנתבע שימש באותה עת כפעיל מתנדב בתנועת קדימה ובמסגרת פעילות זו פרסם מעת לעת מאמרי דעה אישיים, כתבות וחיבורים באתר "יאללה קדימה" ועמד בקשר קרוב עם התובע במשך תקופה של שנתיים לערך. 

התובע ראה בנתבע כבן טיפוחיו ונתן בו אמון רב שעה שקידם אותו לתפקיד עורך משנה ונתן לו הרשאה רחבה לעריכת תכנים באתר האינטרנט.

בתאריך 16/5/08 הבחין התובע בעת שעבר על הודעות דואר המייל, כי נערכה תכתובת הנחזית להיות תכתובת שיצאה מהדואר של התובע אל תיבת הדואר של הנתבע, לפיה מצודד התובע לכאורה בעמדת הנתבע במחלוקת שנתגלעה בין הנתבע לבין מקורבו של התובע (להלן: "התכתובת").

במעשה זה חדר הנתבע לחשבון הדוא"ל של התובע בניסיון לפטור את הנתבע מאחריות משפטית לדבר עבירה המיוחס לו.

בשל מעשיו אלו, הגיש התובע ביום 18/5/08 תלונה במשטרת ישראל בעקבותיה החלה חקירת המשטרה ובעקבות החקירה הוגש כתב אישום כנגד הנתבע שם הואשם הנתבע בעבירה על פי סעיף 5 לחוק המחשבים, התשנ"ה- 1995 וכן בעבירה על סעיף 2 (5) לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות").

ביום 10/1/10 הורשע הנתבע בהתאם לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום וכן נפסק לנתבע תשלום קנס בסך של 1,000 ₪ ו- 200 שעות שירות לציבור.

לטענת התובע, הנתבע חדר לתוך עולמו האישי של התובע באופן שיטתי במשך תקופה של כחצי שנה תוך כוונה לעשות שימוש במידע ככלי לניגוח התובע מתוך יצר נקמה אישי.

כאמור התובע מפרט לכל הפחות שלושה מקרים בהם נודע לו על חדירת הנתבע לדוא"ל ולפרטיות כדלקמן:

פגיעה ראשונה, לטענת התובע, הנתבע חדר לחשבון הדוא"ל ואיתר את פרטיה האישיים של אחת הפעילות בתנועה אשר ביקשה לפרסם מאמר באתר בעילום שם. הנתבע פעל להביא לחשיפתה, באמצעות שליחת פרטי זהותה בהודעת טקסט, ליועץ בכיר בתנועה אלא שמזימתו נחשפה בטרם עלה בידו לשלוח את ההודעה עת נשלחה זו בשוגג לפעילה עצמה (להלן: "פגיעה ראשונה") .

פגיעה שנייה, כאשר התובע החל להבחין בפורום אתר האינטרנט הרשמי של תנועת קדימה בהודעות נאצה והכפשה בעילום שם שכוונו נגד האתר "יאללה קדימה" וכנגד התובע באופן אישי. מקרה זה העלה חשד, כי הנתבע הוא זה שעומד מאחורי הודעות הנאצה שכן במסגרתן נחשפו פרטי מידע פנימיים אשר היו שמורים אך במחשבו של התובע והיו ידועים לתובע ולמקורביו בלבד

(להלן: "פגיעה שנייה").

פגיעה שלישית, זו אותה פעם שהנתבע אודה ביחס אליה – נשוא כתב האישום וההרשעה

(להלן: "פגיעה שלישית").

מייד עם היוודע לתובע מעלליו של הנתבע, פנה אליו והקליט את אותן שיחות טלפוניות, תחילה הכחיש הנתבע את המיוחס לו ואולם בשיחה האחרונה שתומללה וצורפה לכתב התביעה ולתצהיר העדות הראשית מטעם התובע, הודה הנתבע בפני התובע במעשיו ואולם בשום שלב לא סייע בידי התובע בדרכו לאמוד את הנזקים שנגרמו לו בעטייה של ההתנהגות הנלוזה ולפיכך, הוגשה התביעה שלפני.