אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> אבישר נ' אחוזת הברון בע"מ ואח'

אבישר נ' אחוזת הברון בע"מ ואח'

תאריך פרסום : 25/06/2013 | גרסת הדפסה
ת"א
בית משפט השלום ראשון לציון
8886-06-11
18/06/2013
בפני השופט:
ד"ר איריס סורוקר

- נגד -
התובע:
דוריס אבישר
הנתבע:
1. אחוזת הברון בע"מ
2. הפניקס חברה לביטוח בע"מ

פסק-דין

פסק דין

כללי

1.בפניי תביעה שעניינה נזקי גוף. התובעת, ילידת 2.1.1939, מסרה גרסתה לאירוע תאונה מיום 8.7.2010, וכדלקמן (ס' 2 לתצהירה):

"...נפלתי ונפגעתי בתאריך 8.7.2010 כאשר התארחתי כמוזמנת באירוע חתונה של קרובי משפחה, חתונה של אחיין של בעלי... שהתקיימה באולם בגן אירועים "אחוזת הברון". במהלך הערב לאחר שהוגשה המנה הראשונה הוזמנתי לרחבת הריקודים, קמתי והתחלתי ללכת יחד עם בתי שרון יצחק אבישר ועם הנכדה שלי דורין לכיוון רחבת הריקודים, לפתע תוך כדי הליכה בין השולחנות הסמוכים לרחבת הריקודים, חשתי שאני מחליקה על שומן שהיה ברצפה, משהו כמו גריז שגרם לי להחליק מבלי שיכולתי לעצור את נפילתי. נפלתי בחוזקה כשאני בולמת את נפילתי בידיים. כתוצאה מכך נחבלתי ונפגעתי ביד שמאל ובגב תחתון".

2.הצדדים חלוקים בשאלת האחריות וכן בשאלת הנזק. מטעם התובעת הצהירו היא עצמה, בן זוגה מר אברהם אבישר, אחיינה (חתן האירוע) מר אבישר יצחק, בתה גב' שרון יצחק אבישר, ונכדתה גב' דורין מלמד. מטעם הנתבעות הצהיר מר דורון אסולין, מנהל גן האירועים בעת הרלבנטית (ס' 1 לתצהירו וכן עדותו בפ' ע' 21 ש' 15-14).

במישור הרפואי, הוגשו חוות דעת. מטעם התובעת: ד"ר תומר קרבאל, שהעריך כי התובעת סובלת מנכות צמיתה בשיעור 15% בגין פגיעה בשורש כף יד שמאל ולפי ס' 41(10)ג לתקנות המל"ל, ובנוסף – 10% נכות צמיתה לפי ס' 37(8)ב לתקנות המל"ל, לאחר שבר בחוליה עם מגבלת תנועה מותנית. מטעם הנתבעות הוגשה חוות דעתו של ד"ר מתיתיהו נוף, אשר העריך כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה בעקבות התאונה. מומחה ביהמ"ש, ד"ר וייסברוט, חיווה דעתו כי לתובעת נגרמה נכות צמיתה בשיעור 5% בשל השבר ברדיוס שורש יד שמאל והגבלה קלה בתנועות, ובנוסף – 2.5% בגין הפגיעה בחוליית עמוד השדרה.

3.מצהירי הצדדים נחקרו. ב"כ הצדדים לא זימנו את המומחים הרפואיים להיחקר. להלן אדון בטענותיהם.

שאלת החבות

4.לאחר עיון בתשתית הראייתית, אני קובעת כי סיבת נפילתה של התובעת לא הובררה באופן מספק לצורך קביעת ממצאים והטלת אחריות. לענין זה, יש ליתן משקל לסתירה מהותית שנפלה בגרסת התובעת בענין מסלול הליכתה מהשולחן אל רחבת הריקודים. התובעת טענה בתצהירה שנפלה "בסמוך לשולחנות הקרובים על רחבת הריקודים. הבת שלי והנכדה הלכו לפניי..." (ס' 5 לתצהיר). גם בחקירתה העידה שצעדה אחרי שתי בנות המשפחה: "אני הלכתי הצידה אחרי הבנות שלי" (ר' עדותה בפ' ע' 11 ש' 20). לדבריה, הנכדה שלה הלכה לפניה (פ' ע' 11 ש' 5-4). גם בהמשך אמרה (פ' ע' 15 ש' 29-22):

"ש. אחרי מי צעדת כשהלכת? ת. אחרי נכדתי ובתי. הבת שלי היתה ראשונה לפניי, שמה שרון יצחק אבישר. ש. את צעדת אחרי מי? ת. הבת שלי, ואחר כך הנכדה שלי ואני השלישית. ש. כלומר הנכדה שלך היתה לפניך? ת. כן, נכדתי דורין מלמד. ש. הולכות שתיהן ואת אחריהן באותו מסלול? ת. נכון."

5.התובעת נשאלה, כיצד ניתן להסביר שאף אחת מהנ"ל -- לא הנכדה ולא הבת -- לא נתקלה במפגע כלשהו ולא מעדה (ור' חקירתה בפ' ע' 15 ש' 31-30, שם התובעת אישרה שאף אחת מהנ"ל לא החליקה). התובעת ניסתה להסביר את הפער בכך, שמסלול ההליכה שלה היה שונה ממסלול ההליכה של בנות המשפחה. לדבריה: "הן באו מצד אחד ואני יצאתי מצד שני. זה היה שולחן עגול... הן יצאו מצד אחד ואני יצאתי מהצד הזה. בצד שלי עמד שולחן הגשה... הן התקדמו, אני הגעתי לקצה, אנחנו נפגשנו בקצה, עמדתי איפה שהיה שולחן הגשה ולא חשבתי על זה. הן יצאו מצד ימין והגיעו לקצה. אני הייתי בצד שמאל, שם עמדה עגלת הגשה ולקחו אותה ואני יצאתי"(ר' עדותה בפ' ע' 16 ש' 9-1). ואולם דבריה אליה סותרים את עדותה הקודמת, ממנה עלה שצעדה בעקבות הנכדה והבת, ובאותו מסלול הליכה (ס' 5 לתצהירה ועדותה בפ' ע' 15 ש' 22-29).

6.טענת התובעת לפיה צעדה מכיוונו השני של השולחן נסתרה בעדויותיהן של בנות משפחתה, הבת שרון, והנכדה דורין. הנכדה דורין העידה: "היא [התובעת] היתה מאחוריי. מסמנת על השרטוט את מסלול ההליכה. אני ישבתי במקום בו מסומן בעיגול והיא ישבה במקום המסומן ב-V. אני קמתי, יצאנו מאזור השולחנות לכיוון רחבת הריקודים, היא שוב היתה אחריי, יצאה אחריי. אני משרטטת את מסלול ההליכה של התובעת אחריי. ש. ז"א שבעצם סבתך הלכה באותו מסלול שאת הלכת? ת. כן" (עדותה בפ' ע' 18 ש' 9-5).

7.גם הבת שרון העידה שאימה צעדה באותו מסלול הליכה בה צעדו הבת והנכדה. לדבריה: "לפני הרחבה [רחבת הריקודים] אני נכנסתי ראשונה בין השולחנות, בת אחותי אחריי ואמא שלי שלישית" (פ' ע' 19 ש' 6). בהמשך השיבה: "ש. את קמת ראשונה ואחרייך הלכה הנכדה ואחרי הנכדה הלכה הסבתא? ת. כן, אמא שלי. ש. באותו מסלול? ת. כן. ש. באותו כיוון של השולחן? ת. כן" (ר' עדותה בפ' ע' 19 ש' 30-25).

8.הנה כי כן, לפיה עדויותיהן של הבת שרון והנכדה דורין, וכן לפי עדות התובעת עצמה (למשל בס' 5 לתצהירה), התובעת הלכה בעקבות שתי הנשים, באותו מסלול. הדעת נותנת, כי הנשים שצעדו לפניה, ולמצער אחת מהן, היתה נתקלת לפניה במפגע השומני. אף אם הדבר לא היו גורם להחלקה -- שהרי שתיהן צעירות מהתובעת (וראו בהקשר זה את תשובת הבת שרון: "מכיוון שאנו הצעירות זה לא השפיע עלינו לנפילה. אנו יותר יציבות וזריזות"; פ' ע' 20 ש' 3) – ניתן להניח שהיו מתלכלכות קמעא. ואולם שרון אישרה כי הנעליים לא התלכלכו, ולא נדבק בהן דבר (עדותה בפ' ע' 20 ש' 7-4).

9.חתן האירוע, מר יצחק אבישר, העיד: "זכור לי כי ברצפה במקום בו נפלה היתה רטיבות של חומר שומני ושארי מזון" (ס' 4 לתצהירו). גם בעדותו אמר: "כשהגעתי למקום ראיתי אותה שרועה על הרצפה. היה שם משהו שומני, סוג של שאריות מזון כלשהן... זה סוג של עיסה כזו, לא עיסה, משהו שומני, שאריות מזון ואיני יכול להגיד שזה חציל בטחינה. אני מניח שזה חציל בטחינה או חומוס" (ר' עדותו בפ' ע' 2 ש' 27-23). ואולם עד זה אישר שלא ראה את הנפילה עצמה (ר' למשל ס' 3 לתצהירו וכן עדותו בפ' ע' 2 ש' 9). זאת ועוד: אף שבתצהירו ציין שהתובעת "התלוננה על כך שהחליקה ונפלה" (ס' 4 לתצהיר), הרי שבעדותו אישר שאין הוא זוכר אם התובעת ציינה בפניו מדוע נפלה (ר' עדותו בפ' ע' 2 ש' 21-20).

10.על רקע הסתירה הפנימית בעדות התובעת בכל הקשור למסלול הליכתה, ובשים לב לעדויותיהן של גב' דורין וגב' שרון שנסקרו לעיל, אני סבורה שאין די בעדותו העמומה של מר אבישר כדי לפזר את הספק בדבר סיבת הנפילה.

11.כאן המקום לציין, כי התובעת סובלת מתחלואה קודמת ובתוך כך ממחלת האוסטאופורוזיס (ר' למשל בחוות דעתו של מומחה ביהמ"ש בע' 4). התובעת אישרה בחקירתה כי נפלה מספר פעמים בעבר, לפני התאונה דנא, ולמשל: במועדון הקאנטרי בו היא מנויה; במדרכה שקועה; ובביתה (ר' עדותה בפ' ע' 4 ש' 24 עד ע' 8 ש' 6). המוצגים שהגיש ב"כ הנתבעות מלמדים על שורת נפילות: בהודעה על פגיעה בעבודה שהוגשה למל"ל בעניין אירוע מיום 28.1.1992 נרשם: "ביציאה מהעבודה בכולבו 2000 הרצליה, נתקלה במדרכה שהיתה בתיקון ונפלה על צינור חתוך". במוצג נ/3 – הודעה על פגיעה בעבודה מיום 17.7.1994 - נרשם: "נכנסה לשקם, לאחר שהמנקה סיימה לשטוף את הרצפה ובמהלך עבודתה החליקה ונפלה". במוצג נ/4 – תביעה לתשלום דמי תאונה בגין אירוע מינואר 2004 - נרשם: "בביתי קיימת מרפסת שמש. באותו יום הפגיעה ירד גשם והרצפה היתה רטובה ולא הבחנתי בכך. יצאתי החוצה ואז החלקתי בעוצמה ונפלתי בישיבה".

12.התובעת אישרה בחקירתה כי היא סובלת מבעיה של הירדמות רגל ימין: "... אני נבדקת כל פעם, רגל ימין נרדמת כתוצאה מעמוד השדרה בלי הודעה מוקדמת. אני עוצרת אם אני נוהגת אני מיד עוצרת, אני משתדלת לא לנהוג. קורה לי מידי פעם שאני מועדת ואני משתדלת לעצור והפעם לא הצלחתי לבלום, לפני שבועיים נפלתי ושברתי את היד" (פ' ע' 4 ש' 31-28). אין לשלול את האפשרות המתקבלת על הדעת, שגם במקרה דנא, רגלה של התובעת נרדמה בעת שישבה (ולו חלקית, ולפרק זמן קצר), ועל כן לא הצליחה לצעוד, ומעדה.

13.סיכומה של נקודה זו: עדות התובעת היא עדות של בעלת דין, אשר במקרה דנא לא נתמכה בראיה אובייקטיבית לענין סיבת הנפילה. ולהיפך: הסתירה הפנימית בעדותה (בענין מסלול ההליכה) נוגעת בעניין עיקרי. גרסתה כאילו צעדה מעברו השני של השולחן נסתרה בעדויות של שתי בנות המשפחה. אף לא נסללה האפשרות הסבירה כי התובעת נפלה מחמת מצבה הרפואי הקודם.

14.זאת ועוד: אף אם נפלו שיירי אוכל באזור השולחן שלצידו ישבה התובעת, הרי שבנסיבות הענין אין בכך כדי להטיל על הנתבעת אחריות. הטעם לכך נעוץ בזה ששיירים כאלה, ככל שנפלו, היו מצויים בקרבת השולחן, ולמשך פרק זמן קצר מעת שנפלו ועד למעידת התובעת. לענין מקום הימצאותם, יש ליתן את הדעת לעדות התובעת, לפיה נפלה כעבור כפסיעה אחת או שתיים בלבד. לדבריה: "... אפילו פסיעה אחת ושניה ואני עפתי. הרגשתי שאני דורכת על משהו מאד שומני וניסיתי לבלום, לא הצלחתי ועפתי בעוצמה בין השולחנות" (ר' עדותה בפ' ע' 10 ש' 23-22). מעדות זו עולה כי התובעת פסעה פסיעה אחת או שתיים לכל היותר בטרם מעדה. מכאן שהלכלוך השומני, גם לדבריה, היה ממוקם בסמוך לשולחן.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: הורד קובץ לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ