אבישר ואח' נ' הרשקוביץ

החלטה

הדיון בבקשת רשות הערעור נקבע לפני עתה, לאחר שהמבקשים הפקידו את העירבון כנדרש. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על החלטתו של בית משפט השלום (כבוד השופטת מרים ליפשיץ-פריבס) שלא להעניק למבקשים את הסעד הזמני המבוקש, הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להידחות ללא צורך במתן תשובה. קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום מקובלות עלי, וכך גם המסקנות שהסיק מהן, ולא ניתן לגלות בהכרעתו טעות שבחוק. לפיכך, ומכח הוראת תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, דין בקשת רשות הערעור להידחות.

מעבר לנדרש, ואף שהדברים בהחלטתו של בית המשפט קמא אינם צריכים לחיזוק, אבהיר שקביעה גורפת לפיה כל עץ ברוש באשר הוא עלול להיות מקור אלרגני של ממש - מצריכה הוכחה, ולא די לעניין זה באמור בהצעת חוק. בפרט כך הם פני הדברים על רקע תצהירו של המשיב, שטען כי הברושים שנטע הם מסוג "טוטם" שאינו בעל נטיות אלרגניות, והתבסס על ידע שצבר בעניין זה, לשיטתו. על רקע האבחנה הנטענת בין סוגים שונים של עצי אורן לא ניתן גם לקבוע א-פריורית שהעצים יצמחו לגובה לו טוענים המבקשים, ובודאי שאין לשער כי תרחיש זה הוא מציאותי במרוצת פרק הזמן הקצר יחסית בו יש לשער שהתובענה תתברר (אם אכן יעמדו עליה המבקשים, על אף האמור בפקס ששלח בא-כוחם לב"כ המשיב, שצורף לבקשת המשיב למתן ארכה להגשת תשובה לבר"ע). גם הטענה לפיה עלולים שרשי העצים לפגוע בצנרת לא הוכחה כדבעי. על טענות אלה להיתמך בחוות-דעת מקצועית, וכל זמן שהדבר לא נעשה אין מקום לקביעה לפיה סיכויי התביעה טובים כנדרש לצורך קבלת הסעד הזמני. הפרשנות שהעניקו המבקשים להוראת סעיף 10.3 לתכנית המתאר מוטעית על פניה, כפי שקבע בית המשפט קמא. מאחר שהסעד הזמני המבוקש הוא צו עשה, שאינו ניתן בנקל (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, תשס"ט) 543; רע"א 8235/08 אנג'ל נ' שלמה אנג'ל בע"מ, מיום 16.4.09, בפסקה 7 להחלטה), והיעתרות לו שמורה בעיקרה ל"מקרים חריגים, בהם נוכח בית המשפט כי התערבותו הינה חיונית בכדי למנוע תוצאה קשה ביותר" (עע"מ 3381/09 בן סלמון נ' משרד הפנים, מיום 13.5.09, בפסקה 4 להחלטה), הרי שלא היה מקום להיעתר לבקשה למתן הסעד הזמני, ואין כל מקום להעניק למבקשים רשות ערעור על החלטתו המנומקת היטב של בית המשפט קמא.

בשולי הדברים אעיר כי ההנחה לפיה ינתן צו קבוע המורה למשיב שלא לנטוע בגינתו צמחיה העשויה להגיע לגובה העולה על שני מטרים (כנדרש בסעיף 37.2 לכתב התביעה) אינה נחזית כבעלת סיכויי הצלחה גבוהים. נראה שסעד מעין זה מנוגד למה שעשוי להיתפס כפעולה סבירה של אדם שברשותו חצר הניתנת להינטע, להנאה סבירה לה זכאי כל אדם ממקרקעיו, ולמציאות החיים היומיומית.

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה לפיה דין הבקשה להידחות, ללא צורך בתשובה. מאחר ולא נדרשה תשובה לא אעשה צו נוסף להוצאות בערכאה זו.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ב, 30 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: