אביר המנופים פיתוח ותעשיות בע"מ נ' מנחם מאור ואח'

פסק דין

רקע וטענות הצדדים

1.בפני תביעה כספית שהגישה התובעת – "אביר מנופים פיתוח ותעשיות בע"מ" – כנגד סוכן הביטוח מנחם מאור, סוכנות הביטוח "מאור" וחברת הביטוח "הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ", בגין כספים ששילמה לצד ג', ואשר לא הושבו לה על ידי הנתבעים.

2.התובעת הינה חברה העוסקת בהובלות באמצעות מנופים, והייתה מבוטחת בזמנים הרלוונטיים אצל חברת הביטוח "הדר" (שנרכשה לימים על ידי חברת הביטוח "הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ", להלן: "המבטחת"), באמצעות סוכנות הביטוח "מאור" (להלן: "סוכנות מאור" ו/או "הסוכנות"), וסוכן הביטוח מנחם מאור (להלן: "סוכן הביטוח").

3.כפי העולה מכתב התביעה וביום 10/5/01, במסגרת עבודתה של התובעת בחוות השמן של חברת מילומור (להלן: "הצד השלישי"), פגעה משאית המצויה בבעלותה שעליה מותקן מנוף, במיכל שמן השייך לצד השלישי.

4.כתוצאת האמור נגרם לצד השלישי נזק שנאמד על ידו ב-23,545.5 ₪, ואשר קוזז בהמשך משכרה של התובעת, בתוספת מע"מ (ובסך הכל 27,548 ₪, להלן: "האירוע" ו/או "מקרה הביטוח").

5.בגין נזק זה, בו נשאה התובעת, ובכפוף לפוליסות בו הייתה המשאית מבוטחת – פוליסת צד ג' ופוליסת סחורה בהעברה – פנתה התובעת לסוכן הביטוח, דיווחה לו על האירוע, וביקשה לקבל שיפוי מהמבטחת. אלא שחרף הבטחותיו של סוכן הביטוח כי העניין מצוי בטיפול, לא קיבלה התובעת לידיה את הכספים המגיעים לה עד ליום הגשת התביעה, ובשלב מסויים אף הובהר לה כי הסוכנות לא תמשיך לטפל בתביעה, לאחר שהתובעת הגישה נגדה תביעה נוספת (שסולקה בינתיים).

6.בתוך כך נטען כי ביום 26/7/04 הפנתה התובעת את טענותיה ישירות אל המבטחת, אך נענתה כי דין התביעה להידחות מטעמי התיישנות (להלן: "מכתב הדחייה").

7.בהמשך למתואר וביום 26/9/06 שלחה התובעת מכתב נוסף לפניקס, הפעם באמצעות באת כוחה, בו ביקשה להבהיר כי היות שמדובר בביטוח אחריות (הוא ביטוח צד ג'), הרי שחל על המקרה סעיף 70 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק חו"ב"), המאריך את תקופת ההתיישנות ל-7 שנים, בניגוד לטענות המבטחת. ב"כ התובעת הוסיפה וציינה כי סוכן הביטוח והסוכנות שבהנהלתו גרמו לסחבת בטיפול בתביעה, תוך שיצרו מצג שווא כי התביעה מטופלת על ידם. מכתב זה, לטענת התובעת, לא זכה למענה כלל.

8.לפיכך ביקשה התובעת את התביעה במלואה; לדחות את טענת ההתיישנות שהועלתה בחוסר תום לב על ידי המבטחת; לקבוע כי הסוכנות וסוכן הביטוח התרשלו בטיפולם התביעה; וכי המבטחת אחראית על רשלנות זו מכוח שליחות.

בהתאם ביקשה לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד בכלל הנזקים שנגרמו לה, ובכלל זה עלות הסכומים אותם שילמה לצד השלישי (27,548 ₪); עוגמת נפש והוצאות בסך 10,000 ₪; הפרשי הצמדה וריבית; הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

9.מנגד ובכתב הגנתם, טענו הנתבעים 1 ו-2 – סוכנות "מאור" וסוכן הביטוח מנחם מאור – כי התובעת מעולם לא דיווחה להם אודות מקרה הביטוח, וכי אם הייתה עושה כן, היו מטפלים בה כנדרש. עוד טענו כי לא היו צד לחלופת המכתבים שנערכה בין התובעת ובין המבטחת, וכי בכל מקרה המבטחת היא שצריכה לשאת בתשלום, אם ייקבע כי קיימת חבות ביטוחית בגין האירוע.

10.בכתב הגנה מתוקן שהגישו הנתבעים 1 ו-2, שנתיים מאוחר יותר, אישרו כי מסמכים שנמצאו בארכיונם מעלים שהתובעת כן הודיעה להם על עצם קרות האירוע, כבר ביום 13/5/01, וכי ההודעה על מקרה הביטוח (להלן: "ההודעה", צורפה כנספח א' לתצהירו של סוכן הביטוח) הועברה על ידם לידי שמאי מחברת "סורדם", בהתאם להנחיות חברת הביטוח "הדר" (שנרכשה כאמור על ידי הפניקס בשלב מאוחר יותר), הן ביום 13/5/01 והן ביום 26/6/02 (בפעם זו באמצעות מכתב, צורף כנספח ב' לתצהיר הנזכר).

זאת, כאמור, בניגוד לאמור בכתב ההגנה המקורי, שם הכחישו הנתבעים כי התקבלה אצלם הודעה כנ"ל.

11.עוד נטען בכתב ההגנה המתוקן כי לנתבעים 1 ו-2 לא הייתה כל ידיעה באשר לטיפול המבטחת במקרה, לאחר שהעבירו לידיה את ההודעה הנזכרת.

12.בתוך כך שבו וטענו כי לא היו צד להתכתבות שנערכה בין התובעת ובין הפניקס; כי לא הבטיחו לתובעת דבר ואף לא יכלו לעשות כן; וכי לא עשו כל מעשה רשלני הקשור בעניין שבנדון.

13.לבסוף טענו כי יש לקבל את טענת ההתיישנות שהועלתה על ידי הפניקס, כמו גם את הטענה בדבר העדר כיסוי ביטוחי, וככלל, לדחות את התביעה. עוד הוסיפו כי חבות ביטוחית, אם תיקבע, תחול על הפניקס בלבד, בהיותה המבטחת על פי הפוליסה.

14.בכתב ההגנה מטעמה, טענה הפניקס כי דין התביעה להידחות על הסף בשל התיישנותה ולאחר שחלפו למעלה מ-3 שנים מיום האירוע ועד ליום הגשת התביעה.

15.לחילופין נטען כי דין התביעה להידחות כיוון שהתובעת הפרה חובותיה על פי הפוליסה; לא המציאה למבטחת כל הודעה על האירוע בזמן אמת; גרמה לנזק ראייתי לצורך בירור שאלת החבות; ואף הודתה בחבותה ופיצתה על דעתה את הצד השלישי, תוך שהיא מפרה את הוראות סעיף 7 לפוליסה, באופן שאינו מחייב את המבטחת.

16.בתוך כך טענה המבטחת כי האירוע נעדר כיסוי ביטוחי גם משום שהוא תוצאת עבודה לקויה, בעוד שהפוליסה אינה מכסה רשלנות מקצועית, כאשר נזק שנגרם על ידי כלי הרכב המבוטח בעת היותו בשימוש כמכשיר עבודה מקצועי ולמטרות שאינן מטרות תחבורה, הוחרג ממנה באופן מפורש. בהקשר זה נטען עוד כי פוליסות הביטוח אינן מכסות נזק לרכוש הנמצא בפיקוחה או בשמירתה של התובעת, ואף אינן מכסות נזק שנגרם לרכוש בעת הנפתו, פריקתו או הטענתו.