החלטה
אני פוסק את שכר העד בסך 250 ₪, שישולמו מתוך הפקדון שהפקיד התובע.
ניתנה והודעה היום כ"ח אייר תש"ע, 12/05/2010 במעמד הנוכחים.
גד גדעון, שופט
החלטה
אני פוסק את שכר העד בסך 250 ₪, שישולמו מתוך הפקדון שהפקיד התובע.
ניתנה והודעה היום כ"ח אייר תש"ע, 12/05/2010 במעמד הנוכחים.
גד גדעון, שופט
פסק דין
תביעה בסדר דין מהיר לתשלום פיצויים בסך 15,000 ₪.
התובע הינו בעל אופנוע, והנתבע הינו בעל מוסך בו מטופלים אופנועים.
מכתב התביעה עולה, כי התובע מסר בחודש פברואר 2008 את האופנוע לתיקון נזקים שאירעו בתאונת דרכים, במוסך הנתבע. הנתבע אכן תיקן את האופנוע, וסכום התמורה עבור התיקון עמד על 5,377 ₪. התמורה שולמה, לטענת התובע, בהמחאה של אמו, הגב' זיוה רובין, אשר אין מחלוקת, כי לא רשאית היתה למשוך שיק לתשלום, משום שהיתה פושטת רגל באותה עת. ההמחאה לא כובדה כמובן, ובהמשך נפתח תיק הוצאה לפועל נגד האם.
לטענת התובע, ביום 26.8.08, אירעה תקלה טכנית באופנוע, והוא הביאו לתיקון במוסך אחר, הסמוך למוסך של הנתבע. האופנוע אכן תוקן, ותמורת התיקון שילם 1,000 ₪, כאשר עזב את המוסך האחר בשעה 16:49. לטענת התובע, עם יציאתו מהמוסך, הנתבע אשר המתין לו מחוץ למוסך תקף אותו, כאשר "...בא מאחוריו ודבר ראשון שעשה חטף את המפתח מהאופנוע כדי שהתובע לא יוכל לנסוע איתו, ובעזרת כוח הזרוע לקח ממנו את האופנוע והכניסו למוסך...". התובע תבע על כן, פיצויים עבור נזקים שנגרמו לאופנוע, בשל כך שהועמד במוסך הנתבע במשך כחצי שנה עד הגשת התביעה, והוצאות שונות שנגרמו לו לטענתו.
יצוין, כי התובע הגיש עוד קודם הגשת כתב התביעה, בקשה לצו עשה, במסגרתה עתר להורות לנתבע להשיב לו את האופנוע. ביום 10.12.08, החליט כב' השופט אבו טהה להיעתר לבקשה באופן שהאופנוע יוחזר לתובע, כפוף להפקדת פקדון בסך 7,000 ₪ בקופת ביהמ"ש. הפקדון אכן הופקד, והאופנוע הוחזר לתובע לאחר הפקדת הפקדון.
הנתבע מכחיש את טענות התובע לענין התקיפה, ועיכוב האופנוע שלא כדין. לטענתו, התובע פעל בחוסר תום לב, כאשר שילם באמצעות שיקים שנמשכו ע"י פושטת רגל. הנתבע טען, כי במועד האמור, 26.8.08, הגיע אליו התובע, וביקש להשלים את התיקון שבוצע באופנוע, בהתאם לכרטיס העבודה שנפתח, כאשר לטענת הנתבע, הופתע התובע בדבריו, מכך שהתמורה לא שולמה עד אותו מועד. לטענת הנתבע, עיכב את האופנוע במוסך כדין, עד תשלום החוב, ולאחר שהודיע זאת לתובע, התפתח ויכוח, במסגרתו ניסה התובע להוציא את האופנוע מהמוסך בכוח, ואף תקף את הנתבע. לטענת הנתבע, לאחר מכן הוגשה הסכמה בין התובע באמצעות אמו, הגב' זיוה רובין, ובין הנתבע, לפיו יישאר האופנוע במוסך עד לפרעון החוב, ובהמשך, עשתה הגב' רובין ניסיונות שונים לפרוע את החוב, ובסופו של דבר, לא נפרע החוב. יצוין, שהתובע היה קטין במועד האמור, לפיכך יכולה היתה אמו לפעול בשמו לאותו ענין.
הנתבע סבור, שעיכב את הנכס בידיו כדין, מכוח הוראות סעיף 11 לחוק המטלטלין, וסעיף 5 לחוק חוזה קבלנות.
ראיות הצדדים נשמעו היום, כך שמטעם התובע העידו הוא עצמו, בעל המוסך האחר בו ביצע את התיקון ביום 26.8.08, ואדם נוסף שנכח במקום. הנתבע העיד לעצמו. יצוין, כי התובע הסתייע במהלך הדיון באמו, שנכחה באולם, ואף הורשתה לסכם את הטענות מטעם התובע.
לאחר ששמעתי את העדויות ואת סיכומי הצדדים, סבורני כי יש לדחות את התביעה.
נטל ההוכחה רובץ על התובע, כאשר עליו היה להוכיח הן את הטענה שעיכוב האופנוע נעשה שלא כדין, והן את הטענה שהותקף על ידי הנתבע. עדותו של התובע ביחס לשני עניינים אלה, היתה עדות יחידה של בעל דין, עדות שבית המשפט ייטה להסתמך עליה, רק אם שוכנע במהימנותה.
נוכח ההתרשמות מן העדויות, לא ראיתי מקום להעדיף את גרסת התובע על גרסת הנתבע.
שני העדים שזימן התובע ובאמצעותם ביקש להוכיח את התקיפה והעיכוב, העידו שלא ראו תקיפה, ואיש מהם לא העיד שראה את הנתבע לוקח את האופנוע. על פני הדברים, יש גם סתירה ביחס לאחד הפרטים בין גרסת התובע ועדויות העדים. זאת, כאשר לטענת התובע בסעיף 12 לכתב התביעה, המתין לו הנתבע מחוץ למוסך האחר, וכאשר יצא התובע, תקף אותו כאשר הגיע מאחוריו, וחטף ממנו את מפתח האופנוע. העד, מר ליאור דנינו, העיד ששמע רעש, יצא מהמוסך וראה את התובע יחד עם בחור גבוה, והעיד על ויכוח. העד לא העיד שראה את הנתבע יחד עם התובע. כאמור, שני העדים העידו שלא ראו תקיפה.
מעבר לאמור, נמנע התובע מהבאת עדות רלוונטית של אמו, זאת על אף שהאם נכחה בדיון ואף הורשתה לסייע לו, וכאשר עדותה היתה לכאורה מתבקשת, נוכח טענת הנתבע, שהגיע עם התובע באמצעותה להסכם, לפיו יישאר האופנוע במוסך עד פרעון החוב. יש לזקוף לחובת התובע מחדל זה.