אבירם נ' הפול המאגר הישראלי לביטוחי רכב הפול

פסק דין

מבוא

התובע, יליד 9.7.86, נפגע בתאונת דרכים שאירעה ביום 1.2.09 בעת שרכב על אופנוע. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

הנתבעת לא חלקה על חבותה לשאת בנזקים שנגרמו לתובע בתאונת הדרכים, בהתאם להוראות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, ולפיכך השאלה הטעונה הכרעה הינה שאלת הנזקים שנגרמו לתובע בעקבות תאונת הדרכים, והפיצוי הראוי בגינם.

הנכות

ביום 24.3.10 קבעה הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי כי לתובע נותרה נכות זמנית מיום 1.1.10 עד ליום 1.1.11. לאור קביעה זו ביקש התובע להפסיק את התובענה ולחדשה בתום תקופת הנכויות הזמניות. ביום 22.7.10 הורה הרשם (כתוארו אז) מרדכי בורשטין על הפסקת התובענה. ביום 12.5.11, לאחר שהוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע נכות צמיתה, חודשה התביעה.

ביום 30.3.11 דנה הוועדה הרפואית לעררים של המוסד לביטוח לאומי בערר התובע על החלטת הוועדה הרפואית מיום 14.2.11.

בפרוטוקול הוועדה פורטו המסמכים שעמדו בפני הוועדה בבואה לקבוע את דרגת נכותו של התובע: חוות דעת של פסיכיאטר מיום 30.1.11, C.T. עמוד שדרה מותני מיום 29.3.09, U.S. בטן עליונה מיום 16.2.09, תוצאות מעבדה מיום 5.3.09, U.S. איברי הבטן מיום 10.3.09, מסמך מרופא תעסוקתי מיום 24.1.09.

בנימוקי הערעור נכתב כי "מאז התאונה אני סובל מכאבי גב תחתון אי יכולת להרים משקל כבד אין אפשרות לעמוד הרבה זמן לא מסוגל לעבוד מעבר ל-8 שעות לא עוסק בספורט כאבים תמידיים. מבחינה נפשית יש לו חרדות לא נוהג באופנוע מאז התאונה נורא קשה לי להירדם התמונות של התאונה חוזרות אלי".

בפרק של ממצאי הוועדה פורט כי "בבדיקה מהלך באופן חופשי מסוגל להתפשט ללא הגבלה. קיים ישור קל של הלורדוזיס המותני במתח שרירים פראבטברלים מימין. קיימת הגבלה קלה בתנועות עם כפות ידים שמגיעות עד מתחת לברכיים. בבדיקה ממצב ישיבה ממצאים דומים. בבדיקה נפשית נראה כפי גילו מסודר בהופעתו בהכרה מלאה משתף פעולה בשיחה עונה לשאלות לעניין מסביר עצמו בצורה מלאה. אפקט תקין משתנה בהתאם לשיחה. לא נמצא בחרדה בזמן הבדיקה מדווח על זיכרונות מהאירוע. אין סימני פסיכוזה כל שהם. דיוח על התאונה בצורה מסודרת ומפורטת ורגועה מרוכז בשיחה לא נצפו בזמן הבדיקה הפרעות בזיכרון".

על יסוד ממצאיה קבעה הוועדה כי נכותו האורתופדית הצמיתה של התובע מיום 2.1.11 היא בשיעור של 10%, לפי פרט 37(7)א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן- "התוספת לתקנות"). עוד קבעה הוועדה כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה בתחום הפסיכיאטריה, לפי פרט 34א' לתוספת לתקנות.

עוד נאמר בפרוטוקול כי התובע מסוגל לחזור לעבודתו ואין מקום להפעלת תקנה 15.

הנכויות הזמניות שנקבעו לתובע על ידי הוועדות הרפואיות הינן: ביום 27.8.09 קבעה הוועדה הרפואית נכות זמנית בשיעור של 10% מיום 2.5.09 עד ליום 31.12.09. ביום 24.3.10 קבעה הוועדה הרפואית נכות זמנית בשיעור 15% מיום 1.1.10 עד ליום 1.1.11.

על יסוד קביעת הוועדה יש לקבוע שבעקבות התאונה נותרה לתובע נכות אורתופדית צמיתה בשיעור של 10%.

הנכות התפקודית

בתצהיר עדות ראשית הצהיר התובע כי ב- 3/10 הוא החל לעבוד כטבח במקביל ללימודי הטבחות שבהם החל בתחילת שנת 2010. התובע תיאר את הנדרש ממנו במסגרת עבודתו ואת קשייו בגין נכותו. כן הדגיש כי עבודתו מתבצעת בעמידה. התובע פירט כי "אני סובל מכאבי גב ומשתדל לשבת פעם בשעה, או לעשות הליכה קצרה, אפילו במטבח כדי להיות דינמי ולא להפעיל לחץ ממושך על הגב. כמו כן אני מתקשה בנשיאת משאות." (סעיף 11).

עוד הצהיר התובע (סעיף 12) כי "במקצוע הטבחות בד"כ עוברים ממקום למקום כדי להתקדם ואני לא אוכל לעבוד לעולם במקום המוני בו נדרשים הטבחים לשאת שקי אורז וקמח, כי הגב שלי פגוע.".

ביום הדיון עומת התובע עם תמונה שבה נראה כי הוא רוקד כאשר הינו תלוי על מותנים של מישהו אחר (נ/1). התובע אישר כי ריקוד כזה מצריך שרירי גב ובטן והוסיף "דבר ראשון זה היה לזמן מאוד מאוד קצר, ודבר שני זה לא משהו שאני עושה מדי יום להנאתי האישית. זה אירוע של פעם אחת." (עמ' 13 שורות 12-13).

מטעם התובע העיד חברו, מר לביא כהן, שהיה אחראי על התובע במשך שנתיים בעת שעבד במסעדה שבמלון ממילא. במענה לשאלות ב"כ התובע פירט העד את עבודת השף ואת ההבדל בין עבודת שף לעבודת טבח. לשאלה מה סיפר התובע כשהוא התקבל לעבודה ענה כי הוא "סיפר לנו על התאונה שעבר ושקצת קשה לו בעבודה פיזית שהוא צריך מנוחה מדי פעם ביום, במהלך המשמרת." (עמ' 6 שורות 24-25). ועוד ענה כי במשמרת של 8 שעת התובע היה לוקח 6-7 הפסקות בנות 10 דקות כל אחת (עמ' 7 שורות 5-8).

בחקירה נגדית השיב מר כהן בחיוב להנחה כי עבודת המזון בבית מלון מוגדרת בתחום הקשה ביותר פיזית בכל ענף המסעדנות (עמ' 8 שורות 12-13). כאשר נשאל באשר לשעות הנוספות שעבד התובע השיב "בדרך כלל שאני צריך טבח לשעות נוספות, אני לא מבקש ממנו אלא אומר לו אתה נשאר, עם אבירם זה היה שונה, היה צריך לבדוק אם הוא יכול מבחינה פיזית. אם היה אומר לי שהוא במצב בסדר, אם היה אומר לא, כואבים לו הרגליים, הייתי מבין ומשחרר אותו." (עמ' 10 שורות 17-19).