פסק דין
לפני תביעה במסגרתה עותרים התובעים כי בית המשפט יורה לנתבעות לפצותם בגין נזקים שנגרמו להם עקב הימנעות הנתבעות או מי מהן מאכיפת דיני התכנון והבנייה, כמו גם הפרת חובות חקוקות מכוח הוראות חוק התכנון והבנייה התשכ"ה 1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה").
בכתב התביעה טענו התובעים, כי בחודש אוגוסט 2003 הבחינו במספר תוספות בנייה בלתי חוקיות המתבצעות ע"י שכניהם, משפחת רקח.
פניות חוזרות ונשנות לנתבעות לא הועילו, עד כי בסופו של יום נאלצו התובעים למכור את ביתם, בין היתר, נוכח המפגע הבטיחותי והאסטטי.
לטענת התובעים, היה באותם מפגעים כדי להביא לירידת ערך ביתם, כמו גם לגרום להם לנזקים כבדים, לרבות בשל הצורך לרכוש נכס חלופי (להלן: "הנכס החלופי"), על כל המשתמע מכך.
בנוסף, טענו התובעים כי הנתבעות התרשלו בכל הנוגע להצגת הדרישה לתשלום היטל השבחה, שעה שקודם לאותו מועד הוצג בפני התובעים מצג על פיו אין עוד חבות לתשלום בגין היטל השבחה, ואולם לאחר מכן, התנו את הסכמתם למתן אישור להעברת הזכויות המופנה ללשכת רישום המקרקעין, בתשלום היטל השבחה בהיקף של כ-19,000 ₪. עוד נטען כי ממילא , עסקינן בכפל תשלום שעה שהחיוב המקורי, שולם כדבעי.
בכתב ההגנה טענו הנתבעות כי לא עומדת לתובעים עילת תביעה כנגדן, שכן כל טענה לעניין קיומו של מטרד, ראוי היה שתופנה כלפי משפחת רוקח.
כן טענו הנתבעים כי התנהלותן, ביחס לבנייה שבוצעה על ידי משפחת רקח, נעשתה בהתאם להוראות הדין , באופן סביר.
הוסיפו הנתבעות וטענו כי המקום לדון בטענות התובעים ככל שעניינן היטל השבחה, אינו מצוי בבית משפט זה, אלא שבמסגרת הוראות חוק התכנון והבנייה נקבעה הדרך להשיג ולערער אחר הקביעה. לגופה של טענה, נטען על ידי הנתבעות כי התשלום נעשה על בסיס חיוב.
בכתב ההגנה הועלו ע"י הנתבעות טענות נוספות באשר להעדר קיומו של קשר סיבתי בין האירועים נשוא התביעה לנזקים הנקובים בה.
הנתבעות הוסיפו והגישו הודעה לצד שלישי כנגד משפחת רקח, ואולם בהמשך נדחתה ההודעה, בהסכמת הצדדים, ללא צו להוצאות.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, נתתי את דעתי לטיעוני הצדדים ועדויותיהם בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות על כל חלקיה. טעמי להלן:
השאלה הראשונה לה נדרשתי במסגרת ההליך שבפני הייתה שאלת התנהלותן של הנתבעות, ככל שהדבר נוגע לאכיפת דיני התכנון והבנייה.
אני מוצאת להבהיר כי יש לאבחן בין סבירות התנהלות הרשות בכל הנוגע לאכיפת דיני התכנון והבנייה (ביחס למי שבונה ללא היתר), לבין סוגיית מתן היתר הבנייה.
ככל שהדבר נוגע לדרך התנהלות הרשות באופן מימוש זכויותיה וסמכויותיה, על פי הוראות חוק התכנון והבנייה, יכול ושאלת קיומה של רשלנות ,הפרת החובה החקוקה, כמו גם קיומו של נזק, תבחן על ידי בית משפט זה.
עם זאת, ככל שהדבר נוגע לשאלת ההצדקה או אי ההצדקה במתן היתר בנייה זה או אחר, הרי שהמקום לדון בכך, לרוב, אינו מצוי כלל בבית משפט זה.
התובעים חזרו והעלו טענות באשר להעדר הסבירות בדרך קבלת ההחלטות על ידי הועדה המקומית לתכנון ובנייה ובעצם מתן היתר הבנייה למשפחת רקח.
דגש מיוחד נתנו התובעים לאמור בנספחים ח', ט' ו-י' לתצהירי העדות הראשית מטעמם, במסגרתם נכתבו מחד הערות היועצים השונים, בדבר הצורך בהסכמת השכנים ומאידך, ניתן ההיתר ללא הסכמה זו (ואף התנגדות מפורשת);
עוד הפנו התובעים להערת מהנדס הוועדה על פיה יש לסרב לבקשה, בכל הנוגע למדרגות החיצוניות, מאחר והגישה לחדר על הגג מותרת רק מתוך הדירה.
עם זאת, הדרך לתקוף את סבירות החלטתה של הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, אינו נעשה, בעקיפין, במסגרת תביעה נזיקית אזרחית אלא שעמדה בפני התובעים האפשרות לנקוט בהליכים המשפטיים והמנהליים הנקובים בהוראות החוק.