אבירם ואח' נ' בראי ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית בסך 198,499 ₪ אשר הוגשה על ידי התובעים, עורכי דין במקצועם נגד הנתבעים בעילה כספית – חוזית – תשלום שכר טרחה.

תמצית טענות התובעים

1. התובעים הינם עורכי דין, אשר בין היתר, עוסקים בענייני פינויים והפקעות ברחבי הארץ, ובפרט בהגנה על דיירים ומחזיקים במקרקעין שבבעלות המדינה, מפני תביעות סילוק.

הנתבעים הינם בני משפחה, אשר בתקופה הרלוונטית התגוררו ברח' האיריס 5 בשכונת תל גיבורים שבחולון (להלן: "המקרקעין").

נתבע 1 ואשתו המנוחה, היו בעלי זכויות דיירות מוגנת בדירה בת 2 חדרים שהושכרה להם מחב' עמידר (להלן: "הדירה"). במהלך השנים, ללא רשות ו/או היתר, הרחיבו הנתבעים את הדירה, פלשו למקרקעין הסמוכים והחזיקו בהם שלא כדין.

נתבעים 2- 3, בניו של נתבע 1 ונתבעת 4, אשתו של נתבע 3, התגוררו אף הם במקרקעין ביחד עם ילדיהם.

2. בשנת 1990 ניתן, בהעדר התגוננות, פסק דין לפינויו של נתבע 3 בתביעה שהגיש מנהל מקרקעי ישראל ובשנת 1992 ניתן פסק דין לסילוק יד מהמקרקעין, נגד נתבעים 1,3, ובן נוסף של נתבע 1 בשם יהודה.

הנתבעים לא פעלו בהתאם לפסק הדין והמשיכו להחזיק במקרקעין.

בשנת 1997 הגיש מנהל מקרקעי ישראל (להלן: "ממ"י) תביעת פינוי וסילוק יד נגד משפחות רבות בשכונת תל גיבורים בחולון, בטענה, שהם תפסו חזקה שלא כדין על מקרקעי מדינה. התובעים ייצגו את מרבית המשפחות במטרה לקבל תמורה כנגד הפינוי. נתבעים 3-4 פנו, בשם משפחתם - כל הנתבעים, כדי שיגנו על זכויותיהם ושהפינוי ייעשה כנגד קבלת תמורה.

3. ביום 28.10.97 נחתם במשרד התובעים הסכם שכר טרחה, בינם לבין נתבעים 3,4, ולפיו, התובעים יקבלו שכר טרחה בשיעור 10% בצירוף מע"מ מכל תמורה לפינוי לפני ניכוי מיסים שיקבל הלקוח. (להלן: "ההסכם").

בהתאם להסכם, הנתבעים לא נדרשו ולא שלמו מקדמה ו/או תשלום כל שהוא על חשבון שכר הטרחה. המתכונת הייתה, שכר טרחה לפי התוצאה.

טוענים התובעים, כי מצבם המשפטי של הנתבעים, היה גרוע מהמשפחות האחרות שהתובעים ייצגו באותה שכונה, כיוון שכנגד שאר המשפחות, תביעות הפינוי החלו רק בשנת 1997 בעוד שכנגד הנתבעים כבר היו אז פסקי דין לפינוי.

התובעים סברו שהטוב ביותר עבור הנתבעים, היה לגרום למנהל מקרקעי ישראל, בעוד הנתבעים מחזיקים במקרקעין, להוציא את המקרקעין לשיווק במכרז "פינוי בינוי" שמתפרסם על ידי ממ"י והתובעים פעלו רבות וללא לאות להשגת הוצאת המכרז, הן בממ"י והן בעיריית חולון וקיימו בנושא פגישות רבות.

4. ביום 14.8.01 חתמו הנתבעים ואשתו המנוחה של נתבע 1 על כתב התחייבות כלפי התובעים, לתשלום שכר טרחת התובעים ברוח הסכם שכר הטרחה שנחתם על ידי נתבעים 3-4 וכן חתמו על יפויי כוח לתובעים לפעול בשמם. טוענים התובעים, כי כתב ההתחייבות נחתם בנוסף להסכם, כיוון שנוצר סכסוך פנימי בתוך משפחת הנתבעים, ומטרתו הייתה למנוע ניסיון התנערות מתשלום שכר הטרחה על ידי חלק מבני המשפחה.

5. בעקבות מאמץ התובעים וטיפולם הממושך מול כל הגורמים, פורסם בחודש מאי 2002 המכרז לבניית 2 יחידות דיור על המקרקעין, בכפוף לפינוי הנתבעים מהמקרקעין. במועד זה, ובעקבות טיפול התובעים, החזיקו הנתבעים במקרקעין והמשיכו לגור בהם מבלי ששילמו דמי שימוש ראויים. משכך, במקום פינוי הנתבעים על ידי ממ"י מהמקרקעין, הקבלן שזכה במכרז, עמד במצב שהיה עליו לשלם לנתבעים תמורה בגין הפינוי.

נקבע בין הצדדים, שהתובע ינהל מו"מ עם היזם שזכה במכרז (להלן: "היזם") ונקבעה פגישת גישור אצל השופטת בדימוס שרה פריש.

בשלב זה – ביום 14.11.02, הודיעה לתובעים גב' דפנה בראי, (כלתו של נתבע 1) , שנתבע 1 ואשתו המנוחה נתנו לה יפויי כוח אשר לא בוטל מעולם, שהינה מייצגת את נתבע 1 ואשתו המנוחה, וכי הינם מתנגדים לקיום הגישור עם היזם. לטענתה, על פי המפורט באותו מכתב, נתבע 1 ואשתו המנוחה אינם יודעים קרוא וכתוב וממילא אינם יודעים את תוכן יפוי הכוח עליו חתמו. דפנה בראי ביקשה באותו מכתב, לקבל את התיק המשפטי של נתבע 1 ואשתו. כן ביקשה מהתובעים להודיע לה, מהי עלות שכר הטרחה בעניינם לגבי 3 הפגישות שקיים התובע 1 עם מי מטעם הקבלן.

6. לאחר קבלת מכתבה של דפנה בראי, שוחח התובע עם נתבע 1, אשר הודיע לו כי הינו מעוניין בהמשך הייצוג על ידי התובעים, והתובעים המשיכו במגעים עם היזם אשר טורפדו באופן עקבי על ידי הגב' דפנה בראי.

לטענת התובעים, באותו שלב הציע היזם למשפחה לקבל 4 דירות בבניין שייבנה על המקרקעין, אך הצעתו סורבה על ידי המשפחה. טוענים התובעים כי התערבותה של גב' דפנה בראי נבעה מסכסוך בתוך המשפחה והחשש שלא תקבל חלק מהפיצוי.