אביקר ואח' נ' אפיק הירדן ייזום בע"מ

פסק דין

בתביעה הנדונה עתרו התובעים לקבלת פיצוי כספי בגין ליקויי בניה שלטענתם, נמצאו בדירותיהם בבניין בשכונת הר חומה בירושלים, שאותן רכשו מהנתבעת בשנים 2004-2003.

בהתאם להסדר דיוני שנקבע, ניתן ביום 27.2.2013 פסק-דין על סמך מסקנות המומחה שמונה מטעם בית המשפט ולאחר שהצדדים הגישו את סיכומי טענותיהם. בעקבות ערעור שהגישה הנתבעת אל בית המשפט המחוזי בירושלים, הוחזרה התביעה אל בית משפט זה לשם הכרעה בטענת ההתיישנות שטענה היא.

השאלה הטעונה הכרעה עתה היא אפוא, אימתי מתחיל מניין תקופת ההתיישנות, האם במועד מסירת החזקה בדירות לכל אחד מהתובעים, כטענת הנתבעת, או שמא במועד שבו קיבלה על עצמה הנתבעת לתקן את הליקויים שנמצאו בכל אחת מדירות התובעים, כפי שטוענים התובעים.

רקע

2.נושא התביעה, עיקרי העובדות הדרושות, ההליכים ופרטי ההסדר הדיוני, הובאו בפסק הדין שניתן כאמור, ביום 27.2.2013 (להלן – פסק הדין הראשון). בהסדר הדיוני נקבע, כאמור שם, כי פסק הדין יינתן על סמך מסקנות המומחה מטעם בית המשפט, מהנדס הבניין ושמאי המקרקעין מר אייל שנהב (להלן – המומחה) ולאור סיכומי טענות הצדדים על סמך המסמכים המצויים בתיק בית המשפט.

בפסק-דין זה נקבע כי על הנתבעת לפצות את כל אחד מהתובעים בסכומים שנקבעו בהתאם לחוות-דעתו של המומחה (כמפורט בפסקה 13 בפסק הדין הראשון).

לאור תוכנו של ההסדר הדיוני, לא ראיתי לנכון לדון בפסק הדין הראשון בטענת ההתיישנות שטענה הנתבעת (ראו התייחסות לעניין זה בפסקה 11 בפסק הדין הראשון).

3.על פסק הדין הוגש ערעור אל בית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 15728-04-13), ובדיון שהתקיים ביום 3.6.2013) בפני בית המשפט המחוזי (כבוד הנשיא ד' חשין, סגן הנשיא מ' דרורי והשופט א' דראל), הגיעו הצדדים להסכמה שאושרה בפסק-דין כלהלן:

"הערעור יתקבל ללא צו להוצאות, והתיק יוחזר לבית-משפט קמא לצורך מתן פסק-דין חדש, שבו תהא התייחסות לטענת ההתיישנות שהעלתה הנתבעת בפניו, ולאחר מתן אפשרות לתובעים להגיש סיכומי תשובה לסיכומי הנתבעת, כאשר סיכומי התשובה יעסקו אך ורק בסוגיית ההתיישנות".

בהסכמה זו אף נאמר כי התובעים יוכלו להגיש את סיכומי התשובה עד יום 1.9.2013, אולם בהחלטתי מיום 4.6.2013 נקבע כי הם יוגשו לכל המאוחר עד יום 4.7.2013. נראה כי סיכומי התשובה הוגשו במועד, אך הועברו לעיוני רק היום (8.7.2013).

עיקרי טענות הצדדים בעניין טענת ההתיישנות

4.טענת הנתבעת היא, שהתביעה של כל התובעים למעט התובע 3 (מולר), התיישנה בטרם הוגש כתב התביעה. לטענתה, מניין תקופת ההתיישנות בת שבע השנים מתחילה מהיום שבו קיבל כל אחד מהתובעים את החזקה בדירה שרכש. מאחר שכל התובעים, למעט התובע 3, קיבלו את הדירה למעלה משבע שנים בטרם הוגשה התביעה, הרי שתביעותיהם התיישנו.

לתמיכה בטענתם, הפנו התובעים אל פסק הדין ברע"א 830/06 גלמן נ' כהן פיתוח-דרעד (2008) (להלן – עניין גלמן), אשר בו נקבע בין השאר, כי עילת התביעה בגין ליקויי בנייה נולדת במועד מסירת הדירה לידי הרוכש, וכי החל ממועד זה מתחיל מניין תקופת ההתיישנות. זאת, ללא קשר לתקופת הבדק או לנטל המוטל על רוכש הדירה להודיע למוכר על אי ההתאמה שלטענתו, נתגלתה בדירה. כן הפנו הם למספר פסקי נוספים של בתי משפט השלום, שכך קבעו ולספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, בעמ' 123, שכך נאמר שם.

5.מנגד טענו התובעים כי תביעתם טרם התיישנה במועד שבו הוגש כתב התביעה. לטענתם, עילת התביעה לא נוצרה במועד מסירת החזקה בדירה, אלא בסמוך לבדיקת הליקויים בכל אחת מדירותיהם, שאז הוסכם בכתב בין התובעים לבין הנתבעת שתתקן את כל הליקויים שנמצאו ואשר פורטו באותו מסמך. לטענתם, רק אז נערכו פרוטוקולים של הליקויים וכי קודם לכן, סמוך למועד מסירת החזקה בכל אחת מהדירות, לא נערכו פרוטוקולים של הליקויים הטעונים תיקון.

עוד טענו התובעים, כי עילת התביעה היא נזיקית. לפיכך ובהתאם להוראת סעיף 89(ב) בפקודת הנזיקין (נוסח חדש), היום שבו נולדה עילת התובענה, הוא היום שבו התגלה הנזק ואם הנזק לא התגלה, כי אז מתתיישנת התביעה בגינו רק אם לא הוגשה תוך עשר שנים.

מכל מקום לטענתם, על-פי הפסיקה יש לפרש את הוראות החוק הקובעות את התיישנותן של תביעות על דרך הצמצום, כך שלא תמנע מתובע האפשרות למצות את זכויותיו בבית המשפט.

דיון בשאלת ההתיישנות

6.חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 קובע בסעיף 5(1), שתובענה "בשאינו מקרקעין" מתיישנת בחלוף שבע שנים, וסעיף 6 קובע שתקופת ההתיישנות מתחילה "ביום בו נולדה עילת התובענה". המבחן ל"עילת התובענה" לעניין התיישנות הוא "קיומה של עילת תביעה קונקרטית בידי התובע במובן זה שמתקיימות כל העובדות החיוניות הנדרשות לביסוס תביעה שניתן להצליח בה ולזכות בסעד המבוקש" (ע"א 1650/00 מרדכי זיסר נ' משרד הבינוי והשיכון, פ"ד נז(5) 166 (2003), כבוד השופטת א' פרוקצ'יה, בפסקה 8. כן ראו: ע"א 244/81 פתאל נ' קופת חולים של ההסתדרות הכללית, פ"ד לח(3) 673, 684 (1984); ע"א 3319/94 יובב פפר נ' הועדה המקומית לתכנון ובנייה, פ"ד נא(2) 581, 594 (1997)).