אביעד תעשיות ב טון וטיט (1996) בע"מ נ' יעקב ואח'

החלטה

מונחת בפני בקשתו של עו"ד אורן צורן, הנאמן לנכסי החייב יעקב בן דוד (להלן: "הנאמן" ו"החייב", בהתאמה), להורות על עיכוב הליכי ההוצל"פ למימוש בית החייב הננקטים בידי בנק הפועלים ובא כוחו עו"ד הופטמן, וזאת נוכח הצעה מעשית להסדר נושים שהגיש החייב.

הרקע לבקשה זו הינה התכתשות משפטית ממושכת בין החייב ורעייתו לבין הבנק באשר למימוש הנכס. במסגרת המחלוקת דנן יצאו תחת בית משפט זה מספר החלטות. עיקרן של החלטות אלו הוא שהסמכות לדון במחלוקת בין הצדדים הינה של ראש ההוצל"פ וכי טענות מהותיות שיש לצדדים בעניין יש להעלות בפני האחרון, בעוד התערבותו של בית משפט זה נוגעת בעיקר למחיר בו ימומש הנכס, אם וכאשר, וזאת מתוקף הלכת גרבש.

אלא שביום 18.7.10 הגיש הנאמן בקשה, זו, לעיכוב ההליכים, נוכח הצעת החייב להסדר נושים אשר הוגשה במקביל לאישור בית המשפט (בקשה מספר 46). עסקינן בהצעת הסדר המוסכמת על הנאמן וכן על 17 מתוך 20 נושים, המהווים רוב של 72% מכלל הנשייה. אף ב"כ כונס הנכסים הרשמי תומך בהסדר. דיון בהצעת ההסדר נקבע ליום 22.12.2010, וככל שיאושר ההסדר, מתחייב החייב להשלימו בתוך 90 יום.

טענתו המרכזית של הנאמן היא שהחייב עומד בתשלומי המשכנתא, והסיבה היחידה למימוש הנכס מצד הבנק הינה היותו של החייב פושט רגל. עם זאת, שעה שעומדת על הפרק הצעת הסדר כאמור, לא יהא זה ראוי להמשיך בהליכי המימוש רק מהסיבה שהחייב מצוי בהליכי פשיטת רגל. הנאמן מסכים כי אם ידחה בית המשפט את ההסדר המוצע, אזי אין כל מניעה כי הבנק ימשיך במימוש הנכס.

חרף עמדה זו של הנאמן, המוסכמת אף על ב"כ הכנ"ר, עומד הבנק על דעתו. טענותיו המרכזיות הינן שמכוח המשכון שברשותו הוא זכאי לממש את הנכס, וכי הליכי פשיטת הרגל אינם יכולים לעצור הליך מימוש עצמאי זה. עוד סבור הבנק כי הסמכות לדון בשאלת המימוש הינה של ראש ההוצל"פ ולא של בית משפט של פשיטת רגל. בנוסף סבור הוא כי מימוש הנכס ייטיב עם הנושים.

אשר לשאלת הסמכות; אכן, כל עוד ניטשה המחלוקת בין הבנק לחייב, מבלי שזו עשויה היתה לפגוע ביתר הנושים, הרי שהסמכות לדון במחלוקת ניתנה לראש ההוצל"פ, ועקרון זה אף הנחה אותי בהחלטותיי הקודמות. אלא מרגע שהוגשה בקשת הנאמן, בד בבד עם הצעת הסדר אשר עשויה להיטיב עם קופת פשיטת הרגל לטובת כלל הנושים, ואשר עולה ממנה כי מימוש הנכס עשוי לטרפד את ההסדר המוצע, אני סבורה כי על בית משפט זה לתת דעתו בעניין.

לגופו של עניין, טענת הנאמן, לפיה החייב עומד בתשלומי המשכנתא, לא נסתרה ע"י הבנק, ואף מתגובת הבנק עולה כי הסיבה להמשך הליך המימוש היא עצם היותו של החייב פושט רגל. כלל ידוע הוא כי כל זכות משפטית, תהא "חזקה" אשר תהא, יש לקיים בהגינות ובתום לב, על אחת כמה וכמה כאשר מימוש הזכות כרוך בפינוי משפחה מביתה. הנסיבות המתוארות, בהן מתעקש הבנק על מימוש המשכנתא שעה שההלוואה נפרעת כסדרה, מעלות תהיות קשות באשר לתום ליבו של הבנק. תהיות אלה מתחזקות שעה שמונחת "על השולחן" הצעה להסדר נושים שעשויה לסיים את הליך פשיטת הרגל בו מצוי החייב בתוך זמן קצר ולשמוט את הקרקע תחת עילת המימוש לה טוען הבנק. במצב דברים זה, כאשר ההסדר המוצע זוכה לתמיכת הנאמן, כונס הנכסים הרשמי ומרבית הנושים, וכל שנותר הינו אישורו של בית משפט זה, אני סבורה שטובת כלל הנושים גוברת על אינטרס הבנק, וכי לא נכון יהיה לאפשר את מימוש הנכס - מימוש אשר עשוי לטרפד את ההסדר כולו - כל עוד לא הוכרע גורלו של ההסדר המוצע. להסרת ספק יובהר כי אין באמור לעיל כדי לקבוע דבר באשר להסדר עצמו - הסדר אשר אישורו ייבחן על ידי בדיון הקבוע ויוכרע אך לאחר שמיעת הצדדים, לרבות המתנגדים לו.

אני מתחזקת בדעתי לאור העובדה כי אין בהחלטה זו כדי לפגוע באורח מהותי, אם בכלל, בזכויות הבנק. כאמור, המשכנתא משולמת לבנק כסדרה, וככל שלא תיפרע כסדרה בעתיד לא תהא כל מניעה כי הבנק יחדש את הליכי ההוצל"פ. אף אם לא יאושר הסדר הנושים המוצע, יהא הבנק רשאי להמשיך בהליכים. על כך מסכימים הן הנאמן הן כונס הנכסים הרשמי.

נוכח כל האמור לעיל, אני מורה כי הליכי מימוש הנכס יעוכבו עד להכרעה בבקשה מספר 46, היא הבקשה לאישור הסדר הנושים. היה ובקשה זו תאושר, יעוכבו הליכי המימוש ב- 90 ימים נוספים, בהם אמור החייב להשלים את התחייבויותיו על פי הצעת ההסדר.

אני סבורה כי יש מקום לפסיקת הוצאות ושכ"ט עו"ד כנגד הבנק, אלא שאעשה כן לאחר ולאור ההכרעה בבקשה 46, והנאמן יוכל להזכיר החלטתי זו..

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"א, 19 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.