אביסרור נ' שרון ואח'

החלטה

רקע כללי בתמצית

1.לפני בקשת הנתבעים לחייב את התובעת להפקיד ערובה להוצאותיהם, וזאת במסגרת תביעה שהגישה התובעת כנגדם על סך 100,000 ₪ בגין הוצאת לשון הרע.

2.הבקשה תלויה ועומדת לפני, טוענים הנתבעים בין היתר כי יש לחייב את התובעת להפקיד סך השווה ל- 20% + מע"מ לסכום התביעה.

לטענת הנתבעים, סיכויי התביעה להתקבל הינם קלושים, התובעת הורשעה פעמיים בפלילים בעבירות של תקיפה, חוייבה לשלם פיצויים במסגרת הליכים אזרחיים וקיים חשש כבד כי ככל שבית המשפט לא יורה על הפקדת ערובה, סיכויי הנתבעים להפרע מהתובעת הינם קלושים.

3.התובעת בתגובתה לבקשה טענה כי אין מקום לחסום חסר אמצעים מלהגיש תביעה. לדבריה, הנתבעים נמנעו מלציין כי ראש ההוצאה לפועל חייב אותה בתשלום סך חודשי של 2,000 ש"ח במסגרת תיק ההוצאה לפועל והיא עומדת בתשלום זה. כמו כן, טוענת התובעת כי הנתבעים הטילו עיקול על זכויותיה בדירה.

4.הנתבעים בתשובתם לתגובת התובעת מציינים כי התצהיר התומך בתגובתה אינו מתייחס כלל למצבה הכלכלי של המשיבה. לדבריהם העובדה שראש ההוצאה לפועל השית על התובעת צו תשלומים אינה מוסיפה לטיעוניה, ולשיטתם התובעת שכחה שני הליכים נוספים במסגרתם ננקטים הליכי הוצאה לפועל כנגדה, שם נמנעה מלהפקיד סכום כלשהו עד עצם היום הזה.

בעדכון מאוחר ציין ב"כ הנתבעים כי מותבי הערת האזהרה בנסח הטאבו שהוגש מטעם התובעת הינם בעלה ואחותה של התובעת.

5.ביום 24.6.12 התקיים דיון בבקשה וב"כ הצדדים טענו איש איש כמידתו בתמיכה לעמדת שולחו (ר' עמ' 1-2 לפרו').

המסגרת המשפטית

6.תקנה 519 (א) לתקסד"א קובעת: "בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע".

תקנה 519 מסמיכה את בית המשפט, לעניין הליך המתנהל בערכאה הראשונה, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע במקרים מסויימים. הכלל בערכאה הראשונה הוא, אם כן, כי אין להפקיד ערבון להבטחת הוצאות הנתבע אלא במקרים חריגים בלבד" (ר': א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שמינית, 673, רע"א 2442/98 מיוחס נ' רוזן פד"י נג'(3) 145).

7.במסגרת השיקולים להפעלת שיקול הדעת בהטלת ערובה להוצאות, פועל בראש ובראשונה השיקול כי אמצעי זה יופעל לעיתים ובנסיבות חריגות בלבד, זאת מן הטעם כי זכות האזרח לפנות לביהמ"ש מוכרת כזכות חוקתית וזכותו להתדיין עם בעל ריבו מוגנת במקום שאין ידו משגת לשלם הוצאות אם תביעתו תדחה (ר': רע"א 2808/00 שופר סל נ' ניב ואח' פ"ד נד (ג) 845; רע"א 544/89 אויקל תעשיות נ' נילי מפעלים, פ"ד מ"ד (1) 647, 650).

8.בהטלת ערובת הוצאות יש כדי לפגוע בזכות הקנין של התובע המוכרת כזכות יסוד מכח הוראת סעיף 3 לחוק יסוד, כבוד האדם וחירותו. משכך, הטלת ערובה מן הדין שתעשה במשורה ובמקרים חריגים בלבד (ר': ש. לוין, "תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא בעקרונות יסוד" (התשנ"ט) 35).

9.על כפות המאזניים ניצבות זו מול זו שתי זכויות. האחת, זכותה החוקתית של המשיבה לגישה לערכאות ולהליך הוגן וממולה זכות המבקש להחזר הוצאותיו אם יזכה במשפט.

בית המשפט הדן בבקשה להפקדת ערובה נדרש לאזן בין האינטרסים המנוגדים של התובע ושל הנתבע. מחד עליו לדאוג כי גם תובע עני ובכללם פושט רגל וחברה בקשיים יוכלו לזכות לסעד משפטי המגיע להם ומאידך על בית המשפט לשוות לנגד עיניו גם את הנתבע אשר בסופו של הליך יקר ומייגע עלול למצוא עצמו לפני שוקת שבורה ובחוסר יכולת לממש את ההוצאות שתפסקנה לזכותו.

10.בענין זה נפסק בע"א 2877/92 אללטיף נ' מורשת בנימין למסחר פד' מז' (3) 846 , בין היתר כי: " אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה קלושים. עם זאת אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי התובענות, ולהגביל את היכולת הגישה לבית המשפט ואותם תובעים אשר לאיל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות".

דיון והכרעה

11.לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, בשים לב לעובדה כי התובעת אינה מסוגלת לפרוע את החובות אותם פסקו הערכאות השונות ונדרשו הליכי הוצאה לפועל כדי שהיא תפרע את חובותיה בתשלומים איטיים קטנים, מצאתי כי דין בקשת הנתבעים להתקבל במובן זה שהתובעת תחוייב להפקיד ערובה להוצאות הנתבעים בסך 10,000 ₪.

12.באיזון בין זכות הגישה של התובעת לבין זכותם של הנתבעים כי ככל שהתובעת תפסיד במשפטה, יוכלו הם להפרע הוצאותיהם ממנה, וזאת על רקע ההליכים המשפטיים הקודמים אשר התנהלו בין הצדדים ואשר נפסק בהם, מצאתי את זכות הנתבעים כזכות מוצקה, ראויה להגנה ואשר לא ניתן להתעלם ממנה לחלוטין. לפיכך ותוך איזון בין האינטרסים נפסק כי על התובעת להפקיד את הערובה דלעיל.