החלטה
בתאריך 22.1.2008 ניתן פסק דין בשני התיקים המפורטים בכותרת, לאחר ששמיעתם אוחדה. בפסק הדין, שניתן על ידי כב' השופט אליעזר שחורי, קיבל בית המשפט את תביעה 5524/04 תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין נשוא התביעה, הידועים כחלקה 265 בגוש 18172. התביעה בתיק 5153/04 נדחתה, אך היא אינה רלוונטית להחלטה זו.
על המקרקעין בנויים ארבעה מבנים.
לשם ביצוע פסק הדין, מינה כב' השופט שחורי את עו"ד רפי לוריג, על מנת שיכין את המסמכים הנדרשים לצורך רישום הבית המשותף, בהתאם לפסק הדין.
בפסק הדין, קבע כב' השופט שחורי, כי לעניין יחוד הזכויות, לאחר רישום הבית המשותף, יינתנו הוראות בנפרד, ככל שתוגש בקשה בנדון.
בתאריך 29.5.12 פנתה באת כח הנתבע 9 לבית המשפט, בבקשה להורות לעו"ד לוריג לבצע ייחוד דירות כחלק מהליך רישום הבית המשותף.
בהחלטתי מיום 12.6.12 נעתרתי לבקשה, מהנימוקים המפורטים שם.
עם התקדמות הכנת מסמכי הרישום, על ידי עו"ד לוריג, החלו בעלי הדירות להגיש התנגדויות לעו"ד לוריג ולבית המשפט.
לכאורה, סיים בית המשפט את מלאכתו עם מתן פסק הדין, וקם מכסאו. ניתן היה לטעון, כי בהחלטתי זו לא אוכל להכריע בנושאים בהם לא הכריע בית המשפט בפסק הדין, וכי לא אוכל לפרש את פסק הדין. יחד עם זאת, אם כך הייתי קובעת, לא ניתן היה להשלים את רישום הבית כבית משותף, וההליך הממושך שהתקיים בין הצדדים בתיק היה יורד לטמיון.
בפסק דינו, השאיר כב' השופט שחורי פתח לפנות לבית המשפט בעתיד, לצורך מתן הוראות בדבר ייחוד הדירות. לטעמי, יש מקום לעשות שימוש בפתח זה שנותר, על מנת להכריע במחלוקות בין הצדדים, רק ככל שהכרעה כזו נדרשת לצורך השלמת רישום הבית כבית משותף.
לפיכך, בהחלטתי מיום 16.9.13 הוריתי לעו"ד לוריג להגיש את טיוטת התשריט התקנון והצו שהוכנו לצורך רישום הבית המשותף, והתרתי לבעלי הדין להגיש התייחסותם למסמכי הרישום שהוכנו על ידי עו"ד לוריג.
התקבלו התנגדויות מטעם התובע (להלן:"אביסרור") הנתבעים 1 ו- 2 (להלן:"מלוכנא") והנתבע 9 (להלן:"גילגוף"). אדון בכל אחת מהן, להלן.
טענות הנתבע מספר 9, גילגוף איגור:
לטענת גילגוף, העתיד להירשם כבעל הזכויות בחלקת משנה 7, במבנה 4, יש לקבוע את חלקיהם של בעלי הדירות ברכוש המשותף בהתאם לחלקיהם במקרקעין, על פי הרשום בנסח הרישום.
ב"כ גילגוף מפנה לסעיף 57(א) לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969 המורה כי שיעורו של החלק ברכוש המשותף הצמוד לכל דירה יהיה לפי יחס שטח רצפתה אל שטח הרצפה של כל הדירות בבית המשותף, זולת אם נקבע בתקנון שיעור אחר, ומבקשת לקבוע בתקנון שיעור אחר.
אכן, לא ניתן לקבוע את החלקים ברכוש המשותף על פי יחס שטח כל אחת מהדירות אל כלל שטח הדירות בבית, שכן גודלן של חלק מהדירות משקף מצב של מיצוי זכויות הבניה, ואולי אף בניה מעבר לאחוזי הבניה המותרים. אם יקבעו החלקים ברכוש המשותף על פי גודל הדירות כיום, יתחלקו כיום אחוזי הבניה הנותרים, או העתידיים, בין בעלי הדירות באופן שיקנה לבעלי הדירות הגדולות אחוזי בניה גדולים יותר, אף שכבר מיצו את זכויות הבניה שלהן. בכך יקופחו בעלי הדירות שטרם הרחיבו את דירותיהם.
יחד עם זאת, לטעמי, הסעיף הרלוונטי אינו הסיפא לסעיף 57(א) אלא סעיף 57(ג).
סעיף 57(ג) לחוק מורה כדלקמן:
"הוצמד חלק מסוים של הרכוש המשותף לדירה פלונית, יובא שטחו בחשבון לענין סעיף קטן (א) בשיעור שנקבע לכך שתקנון, ובאין קביעה כזאת – בשיעור שנקבע על ידי המפקח לפי הנסיבות."
אין חולק, כי בחלקה נשוא התביעה, הוצמדו חלקים ניכרים מהקרקע לדירות המצויות בארבע המבנים הניצבים על החלקה.