אביטן שלמה , עו"ד נ' הרב אמסלם ואח'

החלטה

המבקש הינו נתבע ותובע שכנגד בתביעות שהגישו הצדדים לבית המשפט השלום בקרית גת בעילות כספיות.

לאחר שהוגשו ראיות הצדדים ואף החלו בשמיעתן, הגיש המבקש ביום 18/11/13 לבית המשפט קמא, בקשה לזימונו של מר שאול כדורי כעד הזמה מטעמו (להלן – העד).

ביום 1/12/13 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לזימון העד מאחר ו"לא מצאתי כל קשר בין "מחדליהם" של המשיבים, עליהם מנסה להצביע ב"כ המבקש, והעובדה כי נקבעו מועדים נוספים לצורך שמיעת פרשת ההגנה, לבין בקשתו של ב"כ המבקש לזמן, בשלב זה, שוב, את העד, מר כדורי, זאת בשים לב לכך שכבר נתבקשה העדתו בעבר וכי הבקשה נדחתה".

כנגד החלטה זו מוגשת בקשת הרשות לערער שבפני.

בבקשתו טוען המבקש כי הואיל ובית המשפט קמא איפשר למשיבים להעיד מטעמם את מר יצחק אבינועם (להלן – מר אבינועם) לאחר שהסתיימה פרשת התביעה (שכנגד), הרי שמן הראוי היה לאפשר לו לזמן לעדות הזמה "משלימה" מטעמו את מר כדורי.

מר אבינועם שימש בזמנים הרלוונטיים כמנהל בחברת י.י.ר.א (להלן – החברה), לגביה קיימת מחלוקת בין הצדדים האם בוצעו על ידה תוספות הבניה בביתם של המשיבים. לטענת המשיבים – באמצעות מר אבינועם – תוספות הבניה לא בוצעו על ידי החברה, בעוד המבקש טוען כי תוספות הבניה בוצעו על ידי החברה ובמימונו – ולצורך כך מבקש הוא להעיד את מר כדורי אשר שימש אף הוא בזמנים הרלוונטיים כמנהל בחברה.

לטענת המבקש, זימון העד כמבוקש לא יגרום להימשכות ההליך קמא שלא לצורך אלא יתרום לבירור האמת במלואה.

בבקשה שבפני, כמו גם בבקשה לזימון העד שהגיש המבקש לבית המשפט קמא, הזכיר הוא את בקשתו הקודמת לזימונו של אותו מר כדורי לעדות (מיום 20/5/13) - אשר נדחתה אף היא על ידי בית המשפט קמא בשל הצורך להימנע מהימשכות ההליכים - וטען כי המשיבים הם אלה שגרמו להימשכות ההליכים בכך שלא כל העדים מטעמם התייצבו לעדות במועד שנקבע לכך, ונדרשו שני מועדים נוספים לשמיעתם, על כן טוען המבקש כי ניתן היה להורות על זימונו של העד מטעמו לאחד המועדים הנדחים שקבע בית המשפט קמא.

מנגד, הקדימו המשיבים וטענו, כי הבקשה נשוא בקשת רשות ערעור זו אשר הגיש המבקש לבית המשפט קמא נועדה להאריך, באופן מלאכותי, את המועד להגשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט קמא מיום 30/6/13 אשר דחתה את בקשת המבקש להגיש ראיות הזמה מטעמו, שהיא למעשה ההחלטה הרלוונטית לענייננו, ואשר המועד להגשת בקשת רשות לערער עליה חלף זה מכבר.

לגופם של דברים, טוענים המשיבים, כי המבקש כתובע שכנגד הכיר בפירוט את יריעת המחלוקת בין הצדדים במלואה עוד במעמד הגשת כתב התביעה על ידו לא כל שכן במועד הגשת ראיותיו, כך שאין לקבל את טענותיו לחוסר ידיעה המצריכה זימון מר כדורי לעדות בשלב כה מתקדם של ההליך.

כמו כן, טוענים המשיבים, כי החלטת בית המשפט קמא מיום 30/6/13 שלא לאפשר למבקש הגשת חלק מראיות ההזמה שהתבקשו על ידו, ניתנה לא רק מן הצורך למנוע הימשכות ההליכים, אלא שנקבע בה מפורשות כי "עמדת הנתבעים שכנגד לעניין הקשר בין התובע לבניה, ידועה לתובע שכנגד מתחילת ההליכים. על כן היה מקום להתייחס לדבר במסגרת ראיות התביעה..." מה ששומט את הקרקע תחת טענות המבקש לחוסר ידיעה, או לטענות מפתיעות המצדיקות התרת עדות הזמה.

בתשובתו לתגובת המשיבים חזר המבקש וטען כי הצורך בזימון העד מטעמו נבע מעדותו המאוחרת של מר אבינועם. כמו כן הוסיף המבקש וטען כי בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 21/3/13 הורה בית המשפט קמא כי הבקשה להגשת ראיות הזמה תשוב ותיבחן בתום פרשת ההגנה, בעוד ההחלטה נשוא בקשה זו הדוחה את זימונו של מר כדורי לעדות - ניתנה על ידי בית המשפט קמא בטרם הסתיימה פרשת ההגנה.

לאחר בחינת טענות הצדדים על נספחיהן – לא מצאתי מקום למתן רשות לערער.

ראשית, בצדק טענו המשיבים כי עניינה של בקשה זו הינה למעשה מיחזור בקשה קודמת שהגיש המבקש, וכי בהחלטת בית המשפט קמא מיום 30/6/13 נדחתה הבקשה להבאת אותה העדות. בקשת רשות לערער על אותה ההחלטה חלף לפני חודשים רבים והניסיון הנוכחי למחזר את אותה הבקשה שכבר נדחתה בעבר איננו ראוי.

שנית, יש לדחות הבקשה גם לגופה.

עיון בכתבי בי הדין שהגישו הצדדים לבית המשפט קמא מעלה כי כבר בכתב ההגנה שכנגד ובתצהיר עדותם הראשית, טענו המשיבים לכך שחברת י.י.ר.א לא ביצעה את תוספות הבנייה בביתם. דהיינו, כבר בשלבים הראשונים של ההליך, ידע והכיר המבקש היטב את עמדת המשיבים לעניין זה, ואף הגיש לעניין זה לבית המשפט קמא ביום 2/12/12 בקשה לזימונו של מר אלי בן ברוך, אשר הועסק בזמנים הרלוונטיים כעובד בחברה, למתן עדות מטעמו להוכחת הטענה כי העבודות הנטענות בוצעו על ידי החברה.

לפיכך, ככל שסבר המבקש שיש צורך בהעדת מר כדורי באותה הסוגיה היה עליו לעשות כן בשלב הגשת תצהירי עדויותיו הראשיות.

כיום, ההליך בפני בית המשפט קמא מצוי בעיצומו של שלב הסיכומים (ואף הוגשו סיכומי המשיבים) – כך שאין מקום בשלב מתקדם זה לאפשר למבקש לבצע מקצה שיפורים – בלתי ראוי - בהגנתו, ולפתוח את הליך שמיעת ההוכחות מחדש.

לאור כל האמור לעיל, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת בית המשפט קמא המצדיק התערבות ערעורית – על כן בקשת הרשות לערער נדחית.