אביטן נ' אמל סגייר לסחר והשקעות בע"מ ואח'

החלטה

1.בקשה לעיכוב ביצועו של פסק דיני שניתן בתיק זה ביום 7.3.2013 (להלן : "פסק הדין"), וזאת עד להכרעה בערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי על פסק הדין.

2.המשיב מס' 1 (להלן : "התובע") הגיש כנגד המבקשת (להלן : "הנתבעת") והמשיבים 2 ו- 3 כתב תביעה, בגדרו עתר להצהיר כי הוא בעל רכב מסוג הונדה אקורד מ.ר 62-552-61 (להלן : "הרכב"). כמו-כן עתר התובע להעביר לידיו את זכות החזקה ברכב ולהורות לנתבעות (הנתבעת והמשיבות 2 ו-3 בבקשה) לחתום על כל מסמך הדרוש לשם העברת הרישום ברכב במשרד הרישוי על שם התובע.

3.בקצירת האומר נביא כאן את עיקרי המחלוקת בין הצדדים ואת ההכרעה שנפלה בה.

4.לטענת התובע, ביום 14.4.2010 רכש הוא את הרכב מן המשיבה מס' 2 (להלן : "אינטרכב") שמנהלת מגרש למכירת רכבים משומשים בחדרה, וזאת בתמורה לסך- 85,000 ₪ וזאת בתנאי "תקנת השוק". עוד טען התובע, כי הרכב נגנב מחצר ביתו בחדרה מספר ימים לאחר רכישתו, והודעה על כך נמסרה למשטרה. לאחר תקופת מה, אותר הרכב במגרש למכירת רכבים שמנהלת הנתבעת בכפר ירכא והוא זוהה בוודאות כרכב אשר רכש התובע מאינטרכב. לאחר שהתובע הגיש תלונה במשטרה, נתפס הרכב ובעקבות בקשות להחזרת תפוס שהגישו התובע והנתבעת, קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (בעקבות ערר שהוגש על החלטת בית המשפט השלום) כי הרכב יוחזר לידי הנתבעת והוא ישהה במגרשה עד להכרעת בית המשפט האזרחי בסכסוך הבעלות הנוגע לרכב. לפיכך הגיש התובע את תביעתו מושא פסק דיני.

5.בכתב הגנתה, כפרה הנתבעת בטענות התובע וטענה כי היא רכשה את הרכב מן המשיבה מס' 3 (להלן : "אלבר"), כי היא קיבלה את הרכב לידיה עוד ביום 1.4.2010 וכי בעת הגשת התביעה, הרכב עדיין היה רשום על שם חברת אלבר. הנתבעת טענה, כי בעלותה ברכב נובעת מכך שהיא מחזיקה ברכב ואף קיבלה אותו מן הבעלים המקורי שלו- חברת אלבר. עוד טענה הנתבעת כי העסקה לה טוען התובע אינה עסקה אמתית וכי ככל שהתובע רכש רכב כלשהוא מאינטרכב, הרי הוא רכש רכב אחר, שאינו הרכב מושא התביעה.

6.בפסק הדין קבעתי כי הוכח בפניי כי התובע רכש מחברת אינטרכב רכב הנושא את פרטי הרכב מושא התביעה, וכי הרכב אותו רכש התובע ואשר נגנב מחצר ביתו- הוא הוא הרכב שנתפס לאחר מכן במגרש הרכבים שניהלה הנתבעת. עוד קבעתי, כי הרכב נרכש בתנאי "תקנת השוק", ועל כן התובע הוא הבעלים ברכב ומי שזכאי להחזיק בו.

7.לסיכום, נעתרתי לסעדים להם עתר התובע:

א.ניתן פסק דין הצהרתי, לפיו התובע הוא הבעלים ברכב .

ב.ניתן צו עשה, לפיו אלבר תסיר את ההערה על שעבוד הרשומה על הרכב

ג.ניתן צו לפיו על הנתבעות, כולן, להעביר את הרישום ברכב במשרד הרישוי על שם התובע תוך 14 ימים, ועל הנתבעת להעביר את החזקה ברכב לידי התובע וזאת תוך 14 ימים.

8.הנתבעת הגישה ערעור על פסק דיני, בגדרו טענה כי נפלו שגגות בפסק הדין, ובין היתר טענה הנתבעת כי מסקנתו של בית המשפט, לפיה מדובר באותו רכב, היא מסקנה שגויה וכי חומר הראיות אינו מוביל למסקנה זו. כמו-כן, כך לטענת הנתבעת, התעלם בית המשפט מן העובדה כי נטל ההוכחה מוטל על התובע ובנטל זה לא עמד התובע.

9.בהודעה שהוגשה לתיק בית המשפט, טענה הנתבעת כי דיון בערעור נקבע ליום 11.6.2013.

10.בבקשתה לעיכוב ביצוע פסק הדין, חזרה הנתבעת על טענותיה בכתב הערעור, וטענה כי היה והרכב יועבר לידי התובע והערעור יתקבל לא תוכל היא להחזיר את הרכב לידיה מאחר והרכב עלול להימכר. כן טענה הנתבעת, כי מסירת הרכב לידי התובע יפגע קשות באמינותה בעיני לקוחותיה ויפגע בשמה הטוב של הנתבעת (סעיפים 11 ו- 12 לבקשה).

הכרעה:

11.הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת ביצוע פסק הדין, וכי מי שזכה בדין זכאי לממש את פירות זכייתו (ראו: תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984; בש"א 2966/96 עטייה נ' עיריית ת"א פד"י נ(1) 668).

12.בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין, על בית המשפט לשקול שני שיקולים; הראשון הוא סיכויי ההצלחה בערעור והאחר הוא, אם יהיה קשה להשיב את המצב לקדמותו, היה ויזכה מבקש העיכוב והקערה תתהפך על פיה (ראו בש"א 2996/96 הנ"ל וכן בש"א 86/89 ישראל הרפז נ' עופר אחיטוב פד"י מ"ג(1) 334; בש"א 227/89 קרן כימיקלים בע"מ נ' ויטקו כימיקליים בע"מ פד"י מ"ג(1), 334). עוד נפסק כי בין שני השיקולים הנ"ל (סיכויי הערעור ומאזן הנוחות) מתקיימים "יחסי גומלין" כאשר "ככל שמאזן הנוחות נוטה לטובת מבקש הסעד כך מתמתנת הדרישה בעניין זיכויי הערעור ולהיפך" (ראו החלטת בית המשפט העליון בע"א 2503/11 עזבון המנוח בועז בתיה ז"ל ואח' נ' בנק אוצר החייל (טרם פורסם, ניתן ביום 29.5.2011), כן ראו עע"מ 9177/01 אחים שרבט יוזמים ובונים 1989 בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו פד"י נ"ו (2) 163). עפ"י הפסיקה, על מבקש הסעד לעמוד "ברף מינמלי" באשר לשני השיקולים (ראו ע"א 2503/11 הנ"ל).

13.באשר לסיכויי הערעור, איני יכול לקבוע בשלב זה כי מדובר בערעור סרק. הערעור מתייחס, בין היתר, גם למסקנות משפטיות (כגון תחולת "תקנת השוק" על רכישת הרכב). בנוסף, טוענת הנתבעת, בין היתר, כי בית המשפט שגה בהסקת מסקנות מן הראיות שנשמעו. לפיכך, סבורני כי הנתבעת עמדה באותו רף דרוש לצורך הוכחת סיכויים שהערעור יתקבל.

14.השאלה החשובה לענייננו היא שאלת מאזן הנוחות- האם ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו היה והערעור יתקבל והאם קיים חשש, שמא לא ניתן יהיה להשיב את הרישום ברכב או את החזקה בו לידי הנתבעת, למקרה והערעור יתקבל.

15.אציין כי טענת הנתבעת כי העברת הרכב לידי התובע והעברת הרישום בו על שמו במאגר הרישום של משרד הרישוי, עלולה לפגוע באמינותה של הנתבעת בעיני לקוחותיה ותסב לה נזק בלתי הפיך, דינה להידחות. טענה זו היא טענה כללית, והיא נטענת בעלמא. כך או כך, אין זה ממניין השיקולים ששוקל בית המשפט בבואו להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין. על בית המשפט לשקול אם ניתן להשיב את המצב לקדמותו (ע"י החזרת הבעלות והחזקה ברכב לידי הנתבע) למקרה ויתקבל הערעור.