אביטן נ' אמל סגייר לסחר והשקעות בע"מ ואח'

פסק דין

1.במוקד הסכסוך שלפניי עומד רכב מסוג הונדה אקורד מ.ר 62-552-61 (להלן: "הרכב"). מחד, טוען התובע כי הוא הבעלים של הרכב, לאחר שרכשו מסוחר רכב – הנתבעת מס' 2 (להלן: "אינטרכב"), בתנאי תקנת השוק, ומאידך גיסא, טוענת הנתבעת מס' 1 (להלן: "הנתבעת"), שאף היא סוחרת רכב, כי היא בעלת הרכב, כי רכשה אותו מן הבעלים הרשום, וכי מאז שנרכש - לא יצא הרכב מחזקתה.

2.בקצירת האומר, עסקינן בסכסוך בעלות על הרכב בין התובע לבין הנתבעת "זה אומר כולה שלי וזו אומרת כולה שלי"; התובע טוען, כי הרכב נמכר לו במגרש למכירת רכבים משומשים ע"י סוחר רכבים (אינטרכב), בתמורה ובתום לב, ועל כן הוא רכש בעלות ברכב כשהיא נקייה מזכויות צדדים שלישיים, אולם יומיים לאחר רכישת הרכב - נגנב הרכב, לאחר שגנבים פרצו לביתו ונכנסו לחדר בנו של התובע, נטלו לידיהם את מפתחות הרכב וגנבוהו מחניית ביתו. לטענתו, כעבור תקופה קצרה (כחודשיים ימים) אותר הרכב במגרש הרכבים שבבעלות הנתבעת ; מנגד, טוענת הנתבעת כי בתקופה שעפ"י הנטען היה הרכב בידי אינטרכב, ולאחר מכן בידי התובע, הרכב היה במגרש הנתבעת וכי הנתבעת רכשה רכב זה מן הנתבעת מס' 3 (להלן: "אלבר") והרכב נותר רשום על שם אלבר. עוד טוענת הנתבעת, כי הרכב לא עבר לידי צד שלישי כלשהו; לפיכך מפקפקת הנתבעת בטענות התובע, ובכל מקרה, טוענת היא שאין מדובר באותו רכב.

3.על מנת להבהיר את המחלוקת שנפלה בין הצדדים, נביא את גרסאותיהם במלואן.

גרסאות הצדדים :

4.התובע, תושב חדרה, טוען כי הוא ביקש לרכוש מתנה לרעייתו - הגב' פולט אביטן, וכך הגיע הוא למגרש רכבים משומשים בבעלות אינטרכב, ורכש משם עפ"י ההסכם ת/5 רכב מסוג "הונדה אקורד" מ.ר 62-552-61 וזאת בתמורה לתשלום סך 85,000 ₪ (כפי המפורט בחשבונית שהוציאה חברת אינטרכב- ת/8). על פי הנטען, התמורה שולמה ע"י התובע באמצעות העברת הבעלות ברכב אחר שהיה בבעלות התובע- מסוג "הונדה סיוויק" מ.ר 60-167-61 (להלן: "רכב הסיוויק") עפ"י ההסכם ת/7, כאשר תמורת הרכב הנ"ל הועמדה ע"ס 57,000 ₪ - כפי שמפורט בהסכם הנ"ל, ועל כך הוסיף התובע תשלום בסך 28,000 ₪, ששולם כמפורט בקבלות ת/6 (סעיף 6 לכתב התביעה), כאשר 20,000 ₪ ושילמו במזומן והיתרה, סך 8,000 ₪ בשני שיקים.

5.יוצא אם כן, כי בין התובע לבין אינטרכב נחתמו ביום 14.4.2010 שני הסכמים. לפי הראשון ת/5 רכש התובע רכב הונדה אקורד שפרטיו תואמים את הרכב מושא התביעה (מ.ר. 62-552-61 שנת ייצור 2007, מס' שלדה 3649 מס' מנוע 0451), ואילו עפ"י ההסכם השני ת/7 הועבר רכב הסיוויק לידי הנתבעת, ושולם סכום נוסף - סך 28,000 ₪

6.לטענת התובע, הוא שילם את התמורה המוסכמת כפי שעולה מן ההסכם ומקבלות המוכיחות תשלום סך 28,000 ₪; קיבל חזקה ברכב עוד ביום כריתת ההסכם (14.4.2010) ומייד יצר קשר עם חברת ביטוח וביטח את הרכב בחברת ביטוח ישיר, כפי שעולה מן המסמכים ת/13-ת/19 שהוגשו ע"י נציג חברת הביטוח (איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ) אשר ביטחה את הרכב לבקשתו רעייתו של התובע.

7.לטענת התובע, קיבל הוא את החזקה ברכב ביום חתימת ההסכם (14.4.2010) וימים ספורים לאחר מכן, במוצ"ש- בלילה שבין 16.4.2010 לבין 17.4.2010 נגנב הרכב מחניית ביתו, לאחר שפורצים פרצו לביתו, גנבו את המפתחות, גנבו את הרכב, ובגין כך הוגשה תלונה למשטרת חדרה.

8.כעבור מספר חודשים, ולאחר חקירה ודרישה שביצעה אינטרכב, התגלה הרכב במגרש אותו מנהלת הנתבעת בירכא, והתובע אף טען בכתב תביעתו כי יש לו חשש, כי ידה של הנתבעת בגניבה. בעקבות גילוי מקומו של הרכב, הוגשה ע"י התובע תלונה למשטרת ישראל, אשר תפסה את הרכב ולאחר הליכים שניהלו הצדדים בבית המשפט השלום ובבית המשפט המחוזי בבקשות להחזרת תפוס שהגישו התובע והנתבעת, הוחזר הרכב לידי הנתבעת, בין היתר בשל הנימוק שהרכב נתפס בידיה, ולאחר ניתוח חומר החקירה שנצבר עד לאותו שלב, וזאת בכפוף להפקדה כספית בקופת בית המשפט.

9.לטענת התובע, הרכב שנתפס בחצרי הנתבעת הוא הוא הרכב אשר נרכש על ידו במגרשה של אינטרכב. על כן טוען התובע, כי לאחר שהוא רכש את הרכב מסוחר רכבים בתנאי תקנת השוק, וגם אם הרכב רשום על שם אלבר, הרי עבר הרכב לבעלות התובע כשהוא נקי מזכויות הנתבעים או מזכויות צד ג' (סעיף 9 לכתב התביעה), ועל כן יש להשיב את הרכב לבעליו – הוא התובע.

10.גרסה אחרת בפי הנתבעת, בכתב ההגנה ובתצהירי עדות ראשית מטעם מנהלה אמל סגייר; הנתבעת כופרת בטענות התובע, והיא טוענת כי התובע מעולם לא היה בעל הרכב, וכי היא, הנתבעת, היא היא בעלת הרכב כאשר בעלותה זו מבוססת על מסמכי רכישת הרכב מן הבעלים הרשום - חברת אלבר. לטענתה, בעלותה ברכב מוכחת מכך שהנתבעת מחזיקה ברכב, במפתחותיו, בקבלות ובחשבוניות המוכיחות רכישתו מחברת אלבר – שהיא הבעלים הרשום במאגר הרישום שמנהל משרד הרישוי (סעיף 4 לכתב ההגנה).

11.עוד טענה הנתבעת, כי אם נמכר הרכב לתובע כנטען, הרי מדובר בעסקה הנגועה במרמה. לאינטרכב לא היתה זכות למכור את הרכב, הרכב היה ועודנו רשום במאגר הרישום של משרד הרישוי ע"ש חברת אלבר ומשועבד לטובת חברת אלבר בטוחות בע"מ; אינטרכב לא היתה מעולם בעלת הרכב, ועל כן אין היא רשאית להעביר מה שאין לה (ראו סעיף 10 לכתב ההגנה). טוענת הנתבעת, כי הרכב מושא התובענה מעולם לא נגנב, וכי מעולם לא היה בחזקתו של התובע או מי מטעמו וכי אינטרכב, אף היא, מעולם לא החזיקה ברכב מושא התובענה (סעיף 14 לכתב התביעה) . כן טוענת הנתבעת כי הבעלים האמתיים ברכב היא הנתבעת, והיא מעולם לא העבירה בעלות בו לאחר .

12.בתצהיר עדות ראשית מטעם נציג הנתבעת, נתן הוא גרסה מלאה לגבי זכויות הנתבעת ברכב. מן התצהיר עולה, כי חזקה ברכב קיבלה הנתבעת ביום 1.4.2010; כי ביום 6.4 נחתם ההסכם בין הנתבעת לבין אלבר בקשר לרכב, לפיו רכשה הנתבעת את הרכב מאלבר (נספח א' לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת) וביום 7.4.2010 ניפקה אלבר חשבונית מס בגין מכירת הרכב (נספח ג' לתצהיר הנתבעת) והרכב אוחסן במגרש הנתבעת. עוד טוענת הנתבעת כי הרכב פורסם באתר "יד 2 " ביום 14.4.2010, וכי לאחר שקיבלה את הרכב מחברת אלבר, הוא לא נמכר לאחר "והוא נשאר במגרש" (סעיפים 9 ו- 15 לתצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת).

13.עוד הוסיף נציג הנתבעת מר סגייר בתצהירו כי הרכב נתפס כשהוא במגרש הנתבעת, וכי הרכב היה ועודו בבעלות הנתבעת. הרישיונות המקוריים היו בידי הנתבעת, והם נמסרו לידי המשטרה ע"י הנתבעת. הנתבעת הצביעה בתצהירה על מספר סימני זיהוי שיש בהם כדי להפריך את גרסת התובע, ובין היתר: קיומם של "ג'אנטים מאלומיניום" - מקום שהתובע ואשתו טענו כי לרכב לא היו ג'אנטים כאלה; התובע ואשתו לא ידעו מהו קוד ההתנעה של הרכב ומספר הקילומטרים שנסע הרכב - כאשר עפ"י גרסת התובע ואשתו הרכב נסע מספר קילומטרים הנופל, באופן ניכר, מזה המופיע על מד האוץ של הרכב.

14.הנתבעת טוענת כי התובע לא רכש את הרכב בתנאי תקנת שוק, הוא רכש רכב, ככל שרכש רכב כלשהו, ממי שלא היה בעליו וכאשר הרכב משועבד, וכי בכל מקרה, ככל שנעשתה עסקה ברכב הנושא את פרטי הרכב מושא התביעה הרי "לא מדובר ברכב המקורי האמיתי" (סעיף 42 לתצהיר נציג הנתבעת).

15.לשם שלמות התמונה, חשוב להביא את גרסת נציגי אינטרכב. בכתב ההגנה תמכה אינטרכב בגרסת התובע וטענה כי הרכב מושא התובענה הוא הוא הרכב שרכש התובע ממנה עפ"י ההסכם ת/5 סיום 14.4.2010. בתצהיר עדות ראשית שהגיש מר ליאור אוז- מנהל בחברת אינטרכב, טען הוא כי אינטרכב רכשה את הרכב מסוחר רכבים בשם סעיד חן עפ"י זכרון דברים (נספח ה' לתצהירו) וזאת ביום 9.4.2010 לאחר שסעיד חן הציג רישיון עליו רשום כי בעלת הרכב היא חברת אלבר, אולם הדבר לא היה חריג, מאחר ובעבר עשתה החברה עסקאות עם סעיד חן. עפ"י ההסכם שילמה אינטרכב לחן סך 46,500 ₪ ובנוסף העבירה לרשותו רכב מסוג שברולט אופטרה ששוויו מוערך בסך 37,000 ₪ (סעיף 5 לתצהיר מר אוז). באשר לרכישת הרכב ע"י התובע, חזר מר אוז על גרסת התובע וטען כי התובע אכן רכש הרכב מאינטרכב ע"פ ההסכם ביניהם מיום 14.4.2010.

16.מר ליאור אוז הצהיר, כי לאחר שנגנב הרכב, ולאחר שלא הצליחו לקבל העברת הרישום ברכב על שם הקונה, פנה לחברת אלבר, וזו הודיעה להם כי רכב זה נמכר לנתבעת, ואז נסעו שלומי אוז - אחיו של ליאור, עו"ד סטורזי, וליאור אוז אל הכפר ירכא, ושלומי אוז - מי שקיבל את הרכב מידיו של סעיד חן, זיהה באופן ודאי את הרכב ככזה שרכש מסעיד חן. זיהוי הרכב היה ודאי, מאחר ומעל השמשה הקדמית קיים נזק לצבע וכן בשל קיומו של ג'ק וגלגל רזרבי חדשים שנרכשו על ידי אינטרכב בטרם נמכר הרכב לתובע. בעת הביקור, צולם הרכב והתמונות צורפו לתצהירה של הגב' פולט אביטן.

17.ראוי להביא את עיקרי תצהירו של שולמי אוז, מי שעפ"י הנטען ביצע את העסקה עם סעיד חן הנ"ל ואף קיבל, כך לטענת אינטרכב, את החזקה ברכב מידי סעיד חן. עד זה מעיד כי הוא ביצע את עסקת רכישת הרכב מסעיד חן ביום 8.4.2010 ולפני שעשה כן הוא בדק את "השאסי, תיקוני צבע, גיר ומנוע" (סעיף 7 לתצהירו). לטענת שלומי אוז, הציג סעיד חן רישיון הרכב , כאשר עפ"י הרישון הרכב היה רשום במאגר הרישום של משרד הרישוי ע"ש חברת אלבר (סעיף 4 לתצהיר). עוד טען העד, כי הוא נסע למגרש המכוניות של הנתבעת ושם הוא זיהה, באופן ודאי את הרכב, מאחר והוא זיהה מספר סימני זיהוי שנמצאו על הרכב, לרבות פגעי צבע מעל השמשה, וכן "ג'ק" וגלגל רזרבי שנרכשו ע"י הנתבעת והושמו ברכב.

18.אלבר הגישה כתב הגנה והתייצבה לדיונים. עפ"י תצהירו של אילן קפון מטעם אלבר, טענה אלבר כי הרכב נמכר לנתבעת עפ"י הסכם מיום 6.4.2010 והרכב הועבר לחזקת הנתבעת. עפ"י אלבר, הם לא מכרו את הרכב לצד שלישי כלשהו, והם יסכימו להעביר את הרכב על שם הנתבעת או על שם מי שהנתבעת תורה עליו.