אביטל שלום נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב "הפול"

פסק דין

התובע, יליד 31.5.07, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 18.1.06. אין מחלוקת באשר לחבות אלא באשר לגובה הנזק.

לבדיקת התובע מונה ד"ר ע' פייזר מומחה רפואי. בחוות הדעת שנתן הוא מפרט את תלונות התובע, מציין את ממצאי הבדיקה הקלינית שערך ואת תוצאות בדיקות הדימות. בתום הדיון שערך קבע המומחה כי הנכות היא בגובה של 5% וזאת בשל קיומה של הגבלה מזערית בתנועות עמוד השדרה המתני. בהקשר זה אוסיף כי קביעת המומחה מבוססת גם על תוצאות בדיקת CT וממצאיה וגם על בדיקתו הקלינית.

עובר לתאונה עמד התובע בפני גיוס לשירות צבאי. הוא התעתד, לטענתו, להתגייס לשירות קרבי אך בשל הפגיעה בתאונה הורד הפרופיל הרפואי שנקבע לו מ- 97 ל- 72. גיוסו של התובע נדחה ולאחר מכן הגייס לשרת כשוטר במסגרת גיוס שוטרים לשורות הצבא. בהמשך השירות הועבר לשירות קרוב לביתו והשתחרר.

עד לתאונה עבד התובע במספר עבודות מזדמנות בעיקר כשליח עבור מסעדות או פיצריות. מתוך תעודת עובד הציבור שהוגשה על ידי המוסד לביטוח לאומי (נ/2) עלה כי השכר לחודשים ספטמבר – דצמבר 2005 עמד על 2,115 ₪ בממוצע. עם זאת בחלק מחודש ינואר 2006 עד לתאונה השתכר התובע לפי התלושים שכר גבוה יותר – 3,687 ₪. בנוסף לכך טוען התובע כי קיבל תשלום עבור 'טיפים' ללא שתשלום זה נכלל בתלושי השכר.

עם שחרורו מהצבא התובע עובד בעבודות דומות לאלה שעבד בהן לפני השירות וגם במהלכו וכיום הוא עובד באופן חלקי כבר-מן. התובע נשאל האם בדעתו ללמוד לימודים גבוהים והשיב בחיוב וכי כרגע הוא פועל לגיוס כסף כדי לממן את לימודיו.

פרט לעדותו של התובע הוגשו מטעם הנתבעת מסמכים שונים ובהם מסמך שכתב התובע לפני גיוסו. מאותו מכתב נלמד כי התובע שהיה מיועד לפי הרשום במכתב לגיוס לשירות קרבי ביקש לשרת קרוב למקום מגוריו בשל מחלתה של אחותו. התובע הסביר כי לאחר מכן השתפר מצבה של האחות ולכן התכונן בכל זאת להתגייס לחטיבת גולני.

בסיכומיו ביקש התובע כי יפסק לו פיצוי עבור הנזק הלא ממוני; הפסד השכר בעבר ובעתיד; הפסדי הפנסיה; העזרה וההוצאות. עוד טען התובע לקיום נזק רעיוני הנובע מכך שלא קיבל את המענקים המשולמים לחיילים בשירות קרבי וכן כי עתה אינו יכול לעבוד בעבודות שבהן עובדים משוחררי יחידות שדה. הנתבעת חלקה על רכיבי הנזק שהתובע טען להם ובנוסף טענה לניכוי מלא ורעיוני של מה ששולם על ידי המוסד לביטוח לאומי ושל מה שאמור היה להיות משולם לו היה התובע פונה במועד.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים אני פוסק לתובע פיצוי לפי הפירוט שלהלן:

א.כאב וסבל – לאור האמור לעיל, בהתחשב בכך שלתובע נקבעה נכות של 5%; תקופת אי הכושר נמשכה מספר חודשים; התובע שסבר כי ישרת שירות צבאי קרבי ובסופו של דבר לא עשה כן (בעניין זה מקובלת עלי עדותו כי למרות נ/1 נוכח השינוי במצב הבריאותי התכוון לעשות כן) – אני מעמיד את הפיצוי ברכיב זה על סכום של 15,000 ₪ הכולל גם את הריבית עד עתה.

ב.הפסד השתכרות בעבר – בהתחשב בכך שהמומחה התייחס לחופשת מחלה עד ליום 19.4.06 וכן נוכח האמור ברישום הרופא התעסוקתי על אי כושר לעבודה עד לחודש אוגוסט 2006, כפי שמצטט זאת המומחה, אני סבור כי יש לראות את התובע כמי שלא היה כשיר לעבוד ממועד התאונה ועד לגיוס. זאת ועוד, אף אם אי הכושר הסתיים קודם לכן – בהינתן כי היה פרק זמן קצר בין תום תקופת אי הכושר לבין הגיוס הרי שסביר כי התובע לא היה יכול למצוא עבודות מכניסות בפרק זמן זה או למצער לא לגבי כולו. באשר לשכר – דומה כי אין ללמוד רק מנתוני ינואר 2006 אלא יש להעריך את השכר הצפוי לתקופה שעד הגיוס – באופן ממוצע ואני מעמיד את הממוצע על סכום של 3,000 ₪. לפיכך ובהינתן כי התובע היה מפסיק לעבוד פרק זמן קצר לפני הגיוס, גם אם היה עובד באותה התקופה, אני פוסק לו פיצוי על דרך אומדנא בסכום של 15,000 ₪ (הסכום כולל גם את השערוך להיום).

ג.גריעה מכושר ההשתכרות והפסד תנאים סוציאליים – ברכיב נזק זה, שהוא רכיב הנזק העיקרי – טען התובע לכך שיש לערוך חישוב המבוסס על הנכות; השכר הממוצע במשק עד הגיע התובע לגיל 67 ולהוסיף עבור הפסדי פנסיה. הנתבעת סבורה כי מאחר ומדובר בנכות שעניינה הגבלה מזערית ואשר לא השפיעה על התובע כלל אין לפסוק כל פיצוי. בשל הנימוקים המפורטים להלן מצאתי להעמיד את הפיצוי ברכיב זה על סכום של 75,000 ₪:

1.אף שלתובע נכות קלה יחסית, ומטעם זה אין מקום לעריכת תחשיבים כאלה ואחרים, הרי שיש להביא בחשבון שמדובר בנפגע צעיר, שדרכו בחיים טרם הובררה. מעיסוקיו של התובע עד עתה עולה כי היה כלול בהם מרכיב פיזי לא מבוטל: הרמת משקאות; נסיעה על אופנוע, הובלת מזון ללקוחות ועבודה פיסית במסעדה. מכאן שאין מקום להניח כי כושר השתכרותו לא נגרע כלל כטענת הנתבעת ויש לפצותו עבור הנכות שנקבעה.

2. בהינתן הגיל הצעיר אין גם תשתית לטענת הנתבעת כי אין להעריך את כושר ההשתכרות בגובה השכר הממוצע במשק.

3. עוד יש לפסוק לתובע פיצוי מסוים בגין ההפסד האפשרי בתנאיו הסוציאליים.

4. הסכום האמור משקף להבנתי את האיזון בין השיקולים השונים. להשלמת התמונה אציין כי תחשיב אריתמטי מלא של הנכות (5%); השכר הממוצע (8,397 ₪ ולאחר ניכוי מס – 7,873 ₪) עד הגיע התובע לגיל 67 (מקדם 299.237) מגיע לסכום של 123,115 ₪.

ד.עזרת הזולת והוצאות - בהינתן מהות הפגיעה, הנכות ותקופת אי הכושר ובהתחשב בקבלות שצורפו אני פוסק לתובע ברכיב זה סכום של 6,000 ₪.

ה.הנזק הרעיוני - לא מצאתי כי הונחה תשתית מספקת לפסיקת נזק זה וכי הראיות שהובאו מספיקות כדי לבסס את שנטען. מכל מקום בהינתן כי התובע עבד במהלך השירות הצבאי, אותו שירת קרוב לביתו, הרי שגם אם נגרם נזק – זה 'קוזז' בהכנסות התובע בתקופת השירות הצבאי.

לסיכום, אני פוסק לתובע פיצוי בסכום של 111,000 ₪.

באשר לניכוי דמי הפגיעה, אין מחלוקת כי יש לנכות סכום של 4,916 ₪. הצדדים נחלקו באשר לניכוי מענק הנכות מעבר למענק ששולם 5,643 ₪ שכן לשיטת הנתבעת יש לנכות את מלוא הסכום שאותו היה התובע מקבל לו היה פונה במועד ולא ממתין עד למועד שבו פנה. מהשיקולים שפורטו בהרחבה בפסק הדין שנתתי בת.א. (י"ם) 1939/05 אבי אייזמן נ' מנורה חברה לביטוח (פורסם במאגרים, 17.9.08) שיש לראותם חלק מנימוקי פסק דין זה אני מקבל את עמדת הנתבעת ומורה על ניכוי מלא של כל הסכום שהתובע יכול היה לקבל לו היה פונה במועד. לפיכך, סכום הניכוי יעמוד על 12,771 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שבו שולם לתובע הסכום החלקי.