אביטל חדוה ואח' נ' בטוח לאומי-סניף חיפה ואח'

פסק דין

1.התובעת נפגעה בתאונת דרכים, והוכרה על ידי הנתבע, כמי שנפגעה ב"תאונת עבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה –1995, (להלן: "החוק").

2.במסגרת תביעת התובעת לתשלום דמי פגיעה מהנתבע, הצהירה התובעת כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה, עבדה וקיבלה שכר כעובדת "שכירה" בשני מקומות שונים במקביל : ב- חברת פ.פ. חינוך ויצירה בע"מ (שם העסק המסחרי- גן לי), ובחברת "חדוות היצירה" אשר בבעלות -אביטל אפרת שהיא ביתה של התובעת.

3.הנתבע, הודיע לתובעת במכתב מיום 18.5.06, כי אישר את תביעתה לתשלום דמי פגיעה וקביעת דרגת נכות מעבודה, לפי הכנסתה ברבע השנה שקדמה לפגיעה, אצל מעסיקתה- חברת היצירה בלבד, היות ועל פי המסמכים שבידיו ומבירורים שערך, נראה שהתובעת אינה מבוטחת כ"עובדת שכירה" לפי סעיף 75(א)1 לחוק הביטוח הלאומי, ולא הוכח קיום יחסי עובד מעביד בינה לבין אביטל אפרת -שהינה ביתה של התובעת.אין מחלוקת שאביטל אפרת הנפיקה את תלושי השכר לתובעת ודווחה על התובעת כעובדת שכירה אצלה, רק לאחר שהתובעת נפגעה בתאונת דרכים.

4.הנתבע שלח הודעת צד ג' ל-אביטל אפרת, והודיעה כי, היות ובתקופה הרלוונטית לתביעה לא דיווחה על היותה של התובעת עובדת אצלה ולא שולם בעדה דמי ביטוח, על כן מבקש הנתבע, כי במקרה שבית הדין יקבע כי בתקופה הרלוונטית לתביעה, התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין התובעת, יהיה עליה לשפותו בגין כל תשלום בו יחויב לשלם לתובעת בדין , בהתאם לאמור בסעיף 369(א) לחוק הביטוח הלאומי.

להלן עיקר טענות הצדדים :

5.לטענת התובעת, את עבודתה בחברת "חדוות היצירה",אשר בבעלות ביתה אביטל אפרת, החלה ב-9/05 , והמבחנים לקביעת יחסי עובד מעביד אשר נקבעו בפסיקה מובילים למסקנה חד משמעית, כי היחסים בינה לבין חברת "חדות היצירה" היו יחסי עובד מעביד, על כל המשתמע מכך .

6.התובעת טוענת כי, מיד עם הקמת העסק "חדות היצירה", שהקימה ביתה אפרת , היא החלה לעבוד אצלה בעסק ואף היוותה עמוד תווך של העסק מאחר והיא בעלת ניסיון רב בתחום דברי אומנות ויצירה, והיא זו שהזמינה בעבורה את חומרי היצירה וקישרה בין אפרת לספקים,היות ולאפרת לא היה ידע נרחב בתחום. לטענתה סוכם עימה ששכרה החודשי יהיה 3500 ₪ , אך בשל מצבה הכלכלי של החברה ובהתחשב בכך שמדובר בביתה, היא הסכימה לדחיית תשלום המשכורת.

7.לטענת התובעת, איחור בתשלום או בדיווח, של מעסיק על עובד למוסד לביטוח לאומי, אינו שולל קיום יחסי עובד מעביד , במיוחד כאשר המעבידה אינה מכחישה את עובדת היותה של התובעת עובדת שכירה אצלה.

8.מנגד טוען הנתבע, כי בעת הפגיעה, לא הייתה התובעת מבוטחת כעובדת שכירה, בהתאם לאמור בסעיף 75 (א)1 לחוק הביטוח הלאומי, ולמעשה לא התקיימו יחסי עובד מעביד בינה לבין אביטל אפרת ביתה של התובעת. לטענתו, מאחר והבת דיווחה על העסקת עובד רק בחודש 12/05 קרי לאחר יום הפגיעה, והתשלום בגין העסקת עובד נעשה בפועל רק ב-1/06 רטרואקטיבית עבור חודשים 9-11/2005 שלא בהתאם להוראות החוק,ועל כן יש לדחות את התביעה.

9.עוד טוען הנתבע כי, על פי גרסת התובעת לחוקר מטעמו, עולה כי בזמנים הרלוונטיים לתביעה הייתה גם עובדת עצמאית, היות וסיפרה לחוקר שאת חומרי הגלם ליצור מוצרים אותם שיווקה, קנתה בחברה בה עבדה כשכירה, את עבודת הייצור ביצעה בביתה , כאשר לא היו לתובעת שעות עבודה מוגדרות ובתה רק שווקה את המוצרים בדוכן שפתחו. ומאחר ולא דווחה על היותה עצמאית הרי שאין היא זכאית לדמי פגיעה ונכות מעבודה בהתאם לאמור בסעיף 77(א) לחוק הביטוח הלאומי.

10.הנתבע הוסיף לטעון, כי התובעת לא הציגה כל הוכחה על קבלת שכר עבודה, ואף נמסרו גרסאות סותרות בנוגע לגובה שכרה. גם מעדותו של העד שלום אביטל (בעלה של התובעת)ניתן ללמוד כי לא התקיימו המאפיינים של יחסי עובד מעביד בין התובעת לאפרת אביטל. לפיכך טוען הנתבע כי יש לדחות את התביעה, ולחילופין אם תתקבל תביעת התובעת, הרי שיש לקבל את התביעה כנגד צד ג'-אפרת אביטל (המעסיקה הנטענת),מאחר ולא דיווחה על העסקת עובדת ולא שילמה בעבורה דמי ביטוח עובר לתאונה.

11.צד ג' טוענת להגנתה כנגד טענות הנתבע, כי המקרה דנן מצדיק דחיית התביעה כנגדה, מאחר וההודעה כנגדה נעשתה בחלוף 4 שנים לאחר הגשת התביעה המקורית, ובתום שמיעת הראיות בתביעה העיקרית,ולמעשה ההחלטה על תביעה לשיפוי הנתבע התקבלה במחלקה המשפטית של הנתבע,כאשר השיקול דעת בעניין זה, צריך להיעשות על ידי גורמים מקצועיים בנתבע ולא ע"י הלשכה המשפטית, כפי שנפסק בתיק -בל 1087/01 ו- בל 2353/01 .

12.בנוסף לאמור, טוענת צד ג' - כי , לא מתקיימים התנאים שבסעיף 369 לחוק הביטוח הלאומי,שכן במועד התאונה טרם קמה חובת דיווח ותשלום לנתבע, ולא הייתה לה שום כוונה להתחמק מתשלום בעבור התובעת. לטענתה, מכלול הנסיבות המיוחדות של המקרה דנן מצדיקות שלא להפעיל את הסמכות המוקנית לנתבע מכוח סעיף 369, בשל העובדה שהיא נאלצה לסעוד את התובעת - שהיא אימה, עקב מצבה הרפואי הקשה שהייתה בו לאחר תאונת העבודה שעברה , שהוביל אף לסגירת העסק כי התובעת חדלה מלתפקד, וצד ג' נאלצה לסעוד אותה ולשהות במחיצתה בשל מצבה הרפואי הקשה.

דיון והכרעה

13.על פי ההלכה הפסוקה, קירבה משפחתית אין בה כשלעצמה כדי למנוע אפשרות של היווצרות יחסי עובד ומעביד. אולם, כאשר הצדדים הם קרובי משפחה, יש מקום לבחון בקפידת יתר את טיב היחסים שנוצרו, האם ביחסים התנדבותיים עסקינן, או שמא בקשר חוזי להסדרת מערכת זכויות וחובות. כן יש לתת את הדעת, בין השאר, לסימני היכר כגון מסגרת שעות העבודה, שכר ריאלי או סמלי וכיו"ב. (ראה: עב"ל 166/99 חיה שחר – המוסד, עבודה ארצי, לג' (71) 28) וגם, מ' גולדברג, עוקדן הבטחון הסוציאלי, כרך ראשון, פרק א' עמ' 46 והאסמכתאות שם).

14.מי שטוען כי יחסים בינו לבין קרובו חורגים מגדר של עזרה משפחתית הדדית, ולבשו אופי של יחסי עובד ומעביד – עליו לשכנע כי קיימת מערכת חובות וזכויות מכוח קשר חוזי, על פי הפסיקה, צריך שני תנאים מצטברים שיתמלאו על מנת ש"בן משפחה" שאין בינו לבין החברה יחסי עובד מעביד ייחשב כעובד-