אביטבול נ' עיריית חיפה ואח'

החלטה

התובעת, תושבת העיר אשדוד, התארחה, על פי הנטען בכתב התביעה, באולם האירועים הנתבע 3, ועל פי טענתה, נפלה ונחבלה בחנייה המצויה במקום.

לעניין התביעה נגד אולם האירועים, הנתבע 2, הרי שזה אינו אישיות משפטית, ועל כן אין מדובר בתביעה שהוגשה כדין. אם ברצון התובעת לכלול בתביעה אישיות משפטית קונקרטית, אותה היא מבקשת לתבוע, התובעת תוכל לעשות כן בתוך 14 ימים, בדרך של תיקון התביעה.

הנתבעת 1 הינה הרשות המקומית אשר על פי הנטען, בשטחה אירעה התאונה.

הנתבעת 2 הינה חברת הביטוח המבטחת את הנתבעת 1.

הנתבעות 1-2 הגישו בקשה להעברת הדיון, מחמת העדר סמכות מקומית.

התובעת מתנגדת לבקשה, ולטענתה לבית משפט זה סמכות מקומית לדון בתובענה, מהטעם שאחת מהנתבעות, הנתבעת 2, הינה חברת ביטוח, אשר מלבד הסניף הראשי, יש לה גם סניפים שונים ברחבי הארץ, לרבות במחוז הדרום.

יוער, כי בכתב התביעה לא צוינה כתובת הנתבעת 2 באזור הדרום, אלא בעיר רמת-גן.

לכאורה, העובדה לפיה אחד הנתבעים מחזיק סניף בתחום אזור השיפוט, יכולה להקנות לבית המשפט סמכות מקומית לדון בתביעה, הן לגבי אותו נתבע והן לגבי נתבעים נוספים, אשר להם אין כל זיקה מקומית לאזור השיפוט.

במקרה זה, מלבד העובדה שהתובעת מתגוררת באשדוד ולנתבעת 2 יש גם סניף באזור זה, הרי שמירב הזיקות נוגעות באופן מובהק לאזור העיר חיפה.

התאונה הנטענת אירעה בעיר חיפה.

כתובתן של הנתבעות העיקריות, הנתבעות 1 ו-2, היא בעיר חיפה.

בהמשך לכך, העדים מטעם הנתבעות, ואפשר וגם עדים אחרים לאירוע, יגיעו מהעיר חיפה.

במאמר מוסגר יוער, כי הנתבעות הודיעו כי ככל שהנתבעת 1 תחוב בתשלום פיצוי לתובעת, הרי שלנוכח גובה ההשתתפות העצמית, ישולם הפיצוי על ידי הנתבעת 1, ועל כן נתבקש בית המשפט להורות על מחיקת התביעה נגד נתבעת 2. בשלב זה, אינני מכריע בבקשה זו, אך מובן כי אם הבקשה תתקבל, והתביעה תוותר נגד הנתבעות 1 ו-3 בלבד, לא תהיה מחלוקת בדבר העדר סמכותו העניינית של בית משפט זה.

טענת הנתבעות, לפיה עמידתה של התובעת על קיום הדיון באשדוד מהווה שימוש שלא בתום לב בזכות דיונית, הינה טענה הראויה לבחינה ולדיון. ככל שיש ממש בטענה זו, אפשר ויהיה בה להעמיד מניעות כלפי התובעת לטעון לקיומה של סמכות מקומית. עם זאת, בשלב זה לא אכריע בטענות אלו, הואיל ועיקר נימוקי הבקשה, לרבות ביחס למירב הזיקות לאזור חיפה, מקומן בבקשה להעברת מקום הדיון, המצויה בסמכותו של נשיא בית המשפט העליון.

בהקשר זה יוער, כי שיקול הדעת המוקנה לנשיא בית המשפט עליון, בבקשות כאמור, הינו רחב, ובכלל זאת יוכל לשקול את האינטרסים של שני הצדדים, בקביעת מקום השיפוט הראוי. לעניין זה, אין מניעה כי ב"כ הצדדים יוכלו לבוא ביניהם בדברים, על מנת להציג עמדה משותפת, לגבי מקום השיפוט הראוי הנוח לשני הצדדים, אשר תובא במסגרת הבקשה שתוגש לכבוד הנשיא.

ניתנה היום, ט' ניסן תשע"ג, 20 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.