אביטבול נ' ישאיבה

החלטה

בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר.

רקע וטענות המבקשת:

המשיב הגיש לביצוע שיק ע"ס 15,000 ₪.

לטענת המבקשת, במהלך חודש יוני 2011, נמסרה לידיה האזהרה באמצעות בני משפחתה, אשר קיבלוה בביתם. מיד עם קבלת האזהרה פעלה המבקשת לשם הגשת הבקשה דנא.

לגופו של עניין, טוענת המבקשת להעדר עילה והעדר יריבות. לשיטתה, מעולם לא חתמה כערבה על השיק נשוא הבקשה, לא קיבלה דבר תמורתו ולא נפגשה עם המשיב. המבקשת ניהלה מערכת יחסים עם עושה השיק, מר אפללו, במשך כשנה וחצי והיחסים ביניהם הסתיימו במהלך שנת 2004. חתימת המבקשת כערבה על גבי השיק זויפה. הוגשה על כך תלונה במשטרה. עוד טוענת המבקשת, כי בקשת הביצוע הוגשה בשיהוי ניכר, בעבור 3 שנים לערך לאחר מועד פירעון השיק.

דיון והכרעה:

על פי דין, המועד להגשת התנגדות לביצוע שטר הוא 20 יום ממועד קבלת האזהרה, ובמקרה דנא, לכל המאוחר, היה מועד זה 31.07.2011. ההתנגדות הוגשה ביום 18.12.2011.

לביהמ"ש סמכות להאריך מועדים שקבועים בחיקוק, כגון המועד להגשת התנגדות, מטעמים מיוחדים שירשמו, וזאת בהתאם לתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.

בעבר נקטה הפסיקה בגישה נוקשה, לפיה:

"בתי המשפט נוטים להיענות לבקשות להארכת מועד מקום שנדרשת הוכחתו של "טעם מיוחד" כאשר האיחור נגרם בעטיין של נסיבות חיצוניות שאינן בשליטת בעל הדין, ואולם כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא-כוחו, נקבע כי אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ" (ראה: בש"א 6402/96 הועדה המקומית לתכנון נגד רחל מיכקשווילי, פ"ד נ (3) 209).

במרוצת השנים, התרככה גישת הפסיקה וכיום ישנה נטייה להתחשב בנסיבות המקרה הספציפי ולהקל בבחינת הטעמים המיוחדים, במטרה לאפשר את בירורן של המחלוקות לגופן, הכל לאור פירושה של זכות הגישה לערכאות כאחת מזכויות היסוד:

"הנה כי כן, הבקשה להארכת מועד אינה מנותקת מן ההליך לגביו היא מתבקשת. לשם הכרעה בה יש 'לפזול' אל עבר ההליך העיקרי ולבחון את סיכוייו הלכאוריים. שאלת סיכויי ההליך העיקרי משפיעה, בין יתר השיקולים, על ההכרעה בבקשה להארכת מועד. התעלמות משאלת סיכויי ההליך שלשם נקיטה בו מבוקשת הארכה, עלולה להביא, במקרים מסוימים, לתוצאות קשות הפוגעות יתר על המידה בבעל הדין המבקש" (ראה: רע"א 7092/11 איוב מ.ט.ח. בצוע פרויקטים בע"מ נ' קרן הסיטי בע"מ, פורסם בנבו, 16.8.2012).

מגמה זו, מושפעת מהיות זכות הגישה לערכאות – זכות חוקתית (ראה: רע"א 1957/12 חלה נ' כהן, פורסם בנבו, 22.05.12):

"לצד שיקולים מנחים אלה, שהאיזון הפנימי ביניהם הוסבר לעיל, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה... והוא זכות הגישה לערכאות... ברי, כי זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר מול האינטרס הציבורי... מכאן שבבואנו לבחון בקשה... עלינו לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים על רקע מכלול נסיבות המקרה ולהבטיח, כי הסנקציה... היא מידתית בנסיבות העניין ושלא ראוי היה להפעיל סנקציה אחת – פחותה בחומרתה – כגון השתת הוצאות".

מן הכלל אל הפרט –

אין חולק שרק בסוף חודש יוני 2011 צורפה המבקשת כחייבת לתיק ההוצאה לפועל ונשלחה אליה האזהרה. לפיכך, ברי, כי טעתה כשציינה בתצהירה שקיבלה את האזהרה במהלך חודש יוני. לטענת המשיב, האזהרה נמסרה לבן משפחה ביום 11.07.11. מסירה זו, לא הוכחה. למבקשת נודע על ההליך נגדה, עם קבלת המכתב מב"כ המשיב, בדבר היותה ערבה לפרעון השיק. בעקבות כך, שלחה המבקשת מכתב תשובה, בדרישה לקבלת פרטים אודות השיק והחוב להם היא ערבה לכאורה. טענה זו, לא נסתרה. אף ב"כ המשיב אישרה, שקיבלה את מכתב המבקשת ביום 14.07.11 (ראה: ע"מ 1 לפרוטוקול, שורה 23).

נקבע, כי טענה בדבר פנייה לצד השני וניהול מו"מ איננה מהווה טעם מיוחד. יחד עם זאת, יש לבחון כל מקרה עפ"י נסיבותיו (ראה: בש"א 5953/08 אסתר גולדה לפקוביץ נ' ג'מאל עיסא (ירושלים), 05/03/2009, פורסם בנבו), ובשים לב לגישת הפסיקה המוזכרת לעיל. בעניינו, לא מצאתי כי המבקשת נוהגת בזלזול. פניית המבקשת לב"כ המשיב, בתוך ימים ספורים, מעידה כי המבקשת לא שקטה על שמריה וכי פעלה על מנת לברר את פשר נקיטת ההליכם נגדה.

לא זו אף זו, "פזילה" אל עבר בקשת הביצוע וההתנגדות, מלמדות כי בפי המבקשת הגנה אפשרית, ולמעלה מכך.

המשיב הגיש את בקשת הביצוע באפריל 2011, קרי: כעבור למעלה משלוש שנים לאחר מועד פרעונו של השיק נשוא הבקשה. התנהלות זו אומרת דרשני.