אביטבול נ' המוסד לביטוח לאומי

החלטה

1.מונחת בפנינו תביעת התובע, להכיר בפגיעה לבבית בה לקה התובע, כתאונת עבודה כמשמעה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן: "החוק").

2.התובע יליד שנת 1961, עובד כמנהל אחזקה בחברת "טעם ארצנו" בקיבוץ ברור חיל.

3.ביום 27.7.11 (להלן:"מועד האירוע"), נהג התובע ברכבו בדרכו לעבודה, ובמהלך הנסיעה חש בעילפון וכתוצאה מכך איבד שליטה על הרכב וביצע תאונה.

4.התובע התעורר ופונה באמבולנס לבית החולים "ברזילי" באשקלון, אולם בדרכו לבית החולים שוב חש בעילפון.

5.בעת קבלתו של התובע בבית החולים, בוצעה לו בדיקת א.ק.ג. והוא אובחן כסובל מפירפור פרוזדורים עד תגובה חדרית איטית, ועקב כך הושתל בליבו קוצב לב.

6.לטענת התובע, האירוע הלבבי שעבר, התרחש על רקע מתח חריג בעבודתו.

7.הנתבע טוען כי התובע לא הצביע על אירוע חריג במהלך עבודתו ומטענותיו של התובע עולה, כי היה נתון במתח נפשי מתמשך אשר אינו בא בגדר אירוע חריג.

8.ביום 7.10.13 נשמעו ראיות בתיק ולאחר מכן סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.

9.בסיכומיו טוען התובע כי האירועים עליהם הצביע, לא נסתרו ע"י הנתבע, ויש לראות את הפגיעה הלבבית, כפגיעה שהתרחשה על רקע המתח והלחץ בעבודה, ועל כן יש להעביר את עניינו לבחינת מומחה רפואי.

10.הנתבע ציין בסיכומיו כי התובע לא הצביע על אירוע חריג כלשהו בתוך מערכת הלחצים בה שהה, ועל כן אין מקום למנות מומחה בתיק.

דיון והכרעה

11.המבחן הנוהג להיותו של אוטם שריר הלב "תאונה בעבודה" הינו מבחן "האירוע החריג" או "המאמץ המיוחד" (דב"ע מו 139-0 דן יצחק – המוסד, פד"ע יח 411; בג"צ 1063/91 משה פפו – בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מה (4) 267 דב"ע שן/91-0 שהר פרץ – המוסד (לא פורסם); עתירה לבג"ץ נדחתה; דב"ע נב/0 248-0 המוסד – דליק ווליניץ (לא פורסם) עתירה לבג"צ נדחתה; בג"צ 4690/79 המוסד לביטוח לאומי – בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה, פד" נג(2); עב"ל 318/96 איאן מיקלס – המוסד ל פד"ע לד 385).

הקביעה אם היה "אירוע חריג" בעבודתו של מבוטח אשר לקה באוטם שריר הלב היא קביעה עובדתית – משפטית, הנשענת על חומר הראיות שלפני הערכאה הדיונית (דב"ע נה/150-0 מיכאל שביט – המוסד, פד"ע כט' 268).

12.קיומו או אי-קיומו של "אירוע חריג" נקבע על פי התשתית העובדתית וקביעה משפטית לגבי משמעותן של העובדות המוכחות (עב"ל 214/98 המבחן הנוהג להיותו של אוטם שריר הלב "תאונה בעבודה" הינו מבחן "האירוע החריג" או "המאמץ המיוחד" (דב"ע מו 139-0 דן יצחק – המוסד, פד"ע יח 411; בג"צ 1063/91 משה פפו – בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מה (4) 267 דב"ע שן/91-0 שהר פרץ – המוסד (פורסם בנבו); עתירה לבג"ץ נדחתה; דב"ע נב/0 248-0 המוסד – דליק ווליניץ (פורסם בנבו) עתירה לבג"צ נדחתה).

13.קיומו או אי-קיומו של "אירוע חריג" נקבע על פי התשתית העובדתית וקביעה משפטית לגבי משמעותן של העובדות המוכחות (ר' עב"ל 214/98 גרגורי איבניצר – המוסד, (לא פורסם)).

14.לאחר שעיינו בטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי טענותיו של התובע לא נסתרו ועלה בידיו להציג ראשית ראייה על קרות אירוע חריג בעבודה.

15.התובע הבהיר בתצהירו כי חזר מחופשה ביום 24.7.11, ועם חזרתו התברר כי קיימות מספר תקלות שהיו בתחום אחריותו, אשר לא טופלו במהלך היעדרותו.

16.עוד ציין התובע, כי על רקע התקלות שהתגלו, הוא נקלע לויכוחים עם מנהלים במפעל ועם עובדים, והוא היה נתון בלחץ גדול בכדי שעבודת הייצור במפעל תימשך.

17.התובע הביא מטעמו עד, מר יעקב בלמס, עובד המפעל, אשר תמך בגירסתו, וציין כי מהיכרותו את התובע הוא חש כי התובע נמצא בלחץ מיוחד על רקע חיכוך שהיה לו עם מנהל המפעל :