פסק דין
פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בעת שהתאמנה בחדר הכושר אשר בבעלות הנתבעת הוא נושא התביעה שבפניי.
על פי הנתונים אשר הובאו בפניי ביום 6.2.06 בשעה 15:00 לערך התאמנה התובעת, כמנהגה בחדר הכושר, במועדון בבית גיל- קרית מוצקין. במהלך האימון, ביקשה התובעת להתאמן על מכשיר המדמה הליכת סקי, (להלן: "המכשיר"). ובעת שהתעמלה מכשיר אחר אותו כינתה התובעת בכתב התביעה "מכשיר סקי מס' 2" "סחב" את עור רגלה של התובעת והתובעת נחתכה ברגלה לעומק הרגל ונגרם לה נזק כבד, זאת לגירסתה.
הנתבעת לא התכחשה באופן ממשי לעצם קרות האירוע, אלא סברה, כי אינה חייבת בפיצוי זאת לאור אופי האירוע אשר תואר על ידה באופן שונה, כאשר במרכז הגרסה : " היא ירדה והלכה לדבר עם לקוחה ונכנסה לה למכשיר, אולי היא לא שמה לב, אבל היא נכנסה לה... היא באה לדבר איתה והיא נכנסה במכשיר..." - (כך במקור בפרוטוקול עמ' 12 שורות 24-27).
מעבר לכך נטענו טענות משפטיות אליהן אתייחס במסגרת פסק הדין.
לשאלת האחריות:
תחולתה של עוולת הרשלנות היא, בין השאר, תוצאה של קביעת גדרים לחובת הזהירות. גדרים אלה הם שקובעים את הבחירה בין מקרים בהם התרשל אדם ומשיקולי מדיניות ערכית ראוי להטיל עליו אחריות בגין מעשיו, לבין המקרים בהם התרשל המזיק, אלא שמשיקולי המדיניות סבורים בתי המשפט כי לא יהא זה ראוי להטיל עליו אחריות.
חובת הזהירות מושגית
חובת הזהירות של מזיק כלפי ניזוק כוללת את חובת הזהירות של בעל מקרקעין כלפי המוזמנים; בע"א 4597/91 קיבוץ אפיקים נ' חי כהן ואח' פ"ד נ(2) 111, נקבעה קיומה של חובת זהירות מושגית באתר נופש המשרת נופשים:
"חובתו של בעל הפיקוח והשליטה במקרקעין כלפי מבקרים נקבעה בהזדמנויות שונות (ראה:ע"א 683/77 ברוק נ' עיריית תל-אביב-יפו..., שם נדונה אחריותה של מי שהחזיקה והפעילה בית מרחץ; ע"א 343/74 ר' גרובנר ואח' נ' עירית חיפה ואח'..., שם נדונה אחריותה של רשות מקומית שבבעלותה והחזקתה גן ציבורי). חובה זו נדונה גם בפרשת ועקנין... בפרשה זו, בדומה למקרה דנן, דובר בילד שנפגע כתוצאה מקפיצת ראש לבריכת שחייה באזור המים הרדודים. בית המשפט קבע, כי בעל הבריכה ומי שהוסמך מטעמה להפעילה, חבים בחובת זהירות כלפי הניזוק....".
הסקתי בעניננו מסקנה דומה, קרי כי לנתבעת חובת זהירות מושגית לדאוג לבטחונם ולשלומם של המתאמנים במכון – המוזמנים; לטעמי לתובעת מעמד של 'מוזמנת' למקרקעין (מנויה למכון) והיא נכללת בין באי המכון שפתח שעריו והזמין גם אותה להתאמן בו.
חובת זהירות קונקרטית
לשאלה האם קמה חובת זהירות קונקרטית, תִּבָּחֵן חובת הצפיות, האם אדם סביר יכול היה לצפות את התרחשות הנזק, והאם היה צריך לצפות את התרחשותו, כעניין של מדיניות (ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז (1), 113, 119-120). חובת הזהירות המוטלת על אדם כלפי זולתו, בהתאם לפקודת הנזיקין, כוללת בצד היכולת לצפות גם את החובה לצפות. החובה לצפות היא הקובעת את נקודת המוצא לתשובה לשאלה העקרונית, האם עשויה להתקיים חובת הזהירות כלפי הצדדים הספציפיים כלפי פעולתם והנזק שנגרם, ועל בית המשפט לאזן בין האינטרסים הראויים להגנה בקביעת הצורך זה (ע"פ 186/80 יערי נ' מ"י פ"ד לה(1) 769).
ומן הכלל לענייננו:
בעוד התובעת טוענת כי הצפיפות ששררה במכון היא אשר הביאה לכך כי רגלה נפגעה, ומבססת את דבריה בין היתר גם בעדותו של מר זיסקינד אשר בעדותו לדעתי לא דייק דק פורטה הן, באשר למס' של המכשירים והן באשר לצפיפותם.
בעניין זה העיד המומחה מטעם הנתבעת מר עופר כיס אשר ציין כי מר זיסקינד אמר לו כי המכשירים הוחלפו אחד ואחד וכי ביום בו נבדק המקום על ידי מר כיס הרי שלטענתו של מר זיסקינד לא הוספו מכשירים.
אני סבור כי במקרה דנן, יש להעמיד בפנינו את המבחנים שנקבעו בפסיקה והכוללים שאלות, אילו אמצעים יש לנקוט כדי להבטיח את שלומו של הנזוק, התחשבות בהסתברות שהנזק התרחש, וההוצאות הדרושות למנוע אותו, וחומרת הנזק, בערך החברתי של התנהגות שגרמה לנזק, ועוד שאלות המבוססות על האמצעים אשר המזיק צריך לנקוט אינם חייבים להסיר א הסיכון אלא אמצעים שסביר לנקוט בנסיבות העניין" דיון דנה אזרחי 7794/08 רביד נ' קליפורד (פורסם בנבו) ואם ניתן בנקל למנוע את הסכנה יהיה סביר לדרוש כי האמצעים ינקטו אפילו אם הסכנה אינה חמורה. (ע"א 635/70 מנדלסון נ' קפלן פ"ד כה (2) 120,113) .
מהמבחנים הללו, עולה כי כדי למנוע את הנזק היה על הנתבעת לנקוט באמצעי זהירות סבירים, וודאי במקום בו אמצעי הזהירות הוא חלק אינטגראלי של עיצוב חדר הכושר, לא במובן האסתטי אלא במובן הבטיחותי. למעשה כל מה שהיה על הנתבעת לעשות הוא, להרחיק במקצת את ההליכונים, זה מזה, ולא ליצור מצב שירידה ולו ירידה אשר יש בה גם אלמנט של רשלנות, ואפילו רשלנות ממשית, לא תגרום לכך כי יגרם נזק.
מדובר, בהתנהלות אשר אינה דורשת השקעה כספית נוספת. אין צורך לומר כי הדרכה לאופן השימוש אשר בספק אם היתה כאן, הצבת שלטים ופיקוח אפקטיבי של מדריך ואמצעי זהירות מינימליים ולא כרוכים בעלויות של ממש. מכל אלה, ולאחר ששקלתי את הדברים דלעיל אני סבור כי הנתבעת חבה חובת זהירות קונקרטית לתובעת והנתבעת הפרה חובת זהירות זו.
ולאחר שקבעתי כי הנבעת התרשלה הוכח שהתאונה במכון הכושר נגרמה עקב התרשלות זו.