אביטבול(אסיר) נ' משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר ואח'

החלטה

1.בפניי עתירת אסיר דחופה כנגד המשיבים לעניין יציאתו של העותר לאירוע בר מצווה של אחיו, אשר תתקיים היום בבית הוריו של העותר ברח' הגילה 16 נתניה בשעה 20:00.

2.העותר אסיר פלילי, המרצה עונש של שש שנים בגין עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, וכן עבירה של נסיון של חבלה חמורה שלא כדין, והוא החל את ריצוי מאסרו ביום 29/10/06.

3.העותר מוחזק כעת בהפרדה ברציפות החל מיום 28/06/09, ותקופת אחזקתו בהפרדה הוארכה מדי פעם על ידי הגורמים המוסמכים לכך בשב"ס.

4.העותר טען, כי בתאריך 25/08/10 פנה באמצעות ב"כ אל קצין האסירים בבית סוהר גלבוע בבקשה לאפשר לו לצאת לחופשה ביום 27/09/10 לצורך השתתפות באירוע בר המצווה של אחיו, אולם על אף חלוף תקופה כה ארוכה, לא קיבל שום תשובה. נוכח האמור, פנה ב- 26/09/10 בעתירה זו כדי לאפשר לו לצאת לחופשה האמורה.

בטיעוניו בפניי, חזר על הנטען בעתירה, והוסיף כי קיבל תשובה שלילית רק לאחר הגשת העתירה. טען עוד, כי החלטת המשיבים לדחות את הבקשה מבוססת על מידע מודיעיני שקשה לו להתמודד איתו, וכי העותר לא נמנה עם משפחת אבוטבול והוא לא שייך לשום כנופיה, וכי החשש לפגיעה בו ניתן למנוע אותו על ידי ליווי העותר עד לביתו ואף הציע לשאת בעלויות של חברת אבטחה פרטית שהיא מקובלת על המשטרה כדי שיוכל העותר להשתתף באירוע כה חשוב מבחינתו. הוא ביקש מביהמ"ש לבחון אם המידע המודיעיני נכון, ולסיכום ביקש לאפשר לו לצאת לחופשה זו בכל תנאי שביהמ"ש יקבע.

מנגד, ביקש ב"כ המשיבים לדחות את העתירה. הוא הניח לפתחו של ביהמ"ש את כל המידעים של שב"ס וכן דו"ח סקירה שנכתב בידי עו"ד שני וייל כפי שזה הוכתב לה על ידי קמ"ן המחוז, והוא גם חזר על הטענות שהועלו בפני כב' השופט צרפתי בדיון שהתקיים אתמול בהעדרו של ב"כ המשיב.

5.לאחר שעיינתי בעתירה, בחומר המודיעיני ובמכלול טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי בנסיבות העניין, הכף נוטה לעבר האינטרס הציבורי, על כן הנני דוחה את העתירה ואלה נימוקיי:

א.נאמר לא פעם כי:

"חופשה לאסיר ככלל אינה זכות מוקנית לאסיר באשר הוא אסיר אלא פריבילגיה "טובת הנאה" התלויה בין היתר, בהתנהגות העותר כאסיר בכלא, יחסי משפחה קהילה ...". (ראה עעא 736/02 בימ"ש מחוזי נצרת, דני זווילי נ. נציבות שירות בתי הסוהר ואח').

הפסיקה שהשתרשה מזה שנים קבעה גם:

"הלכה פסוקה היא, כי תפקידו של שופט בית – המשפט המחוזי, הדן בעתירת אסירים, הוא תפקיד ביקורת של רשות שופטת על החלטותיה של הרשות המבצעת. ביסודה של ביקורת זו אינה עומדת השאלה כיצד היה השופט, אילו עטה איצטלה של איש ביצוע, מחליט. אכן, על השופט לשאול עצמו אם שלטונות בית הסוהר שקלו את כל השיקולים הרלבנטיים, ואיזנו ביניהם בצורה ראויה. אם התשובה היא בחיוב, אל – לו לשופט להחליף את שיקול דעת השלטונות בשיקול דעתו שלו, גם אם לסברתו שלו היה מקום לערוך איזון ראוי אחר". (ראה ברע"ב 2410/93 מ"י ו- 2 אח' נ. רוני לוי, פ"ד מז(3), 802).

ב.בתשובת המשיבים לבקשת העותר לצאת לחופשה על מנת להשתתף במסיבת הבר מצווה של אחיו נאמר, כי בתחילת חודש אוגוסט הגיש העותר בקשה לקבל חופשה ראשונה ובקשתו הופנתה בתאריך 23/08/10 למחוז צפון עם המלצה שלילית, מאחר ומדובר באסיר התראה המוחזק בהפרדה ונשקפת סכנה ממשית לחייו במידה ויצא לחופשה, וכי בתאריך 25/08/10 פנה ב"כ העותר בבקשה לאפשר למרשו לצאת לחופשה על מנת להשתתף כאמור בשמחת בר מצווה של אחיו, גם פניה זו הופנה ב"כ העותר למחוז הצפון בתאריך 05/09/10 עם המלצה שלילית, מאותו טעם הנקוב לעיל, וכי בתאריך 12/09/10 ניתנה החלטה על ידי המחוז שלא לאשר חופשה לעותר, אולם לא היה ברור לאיזה בקשה התייחסה ההחלטה, והדבר יצר בלבול ומנע מתן מענה לב"כ העותר בזמן. היום לאחר בירור מעמיק עם המחוז, נמסר כי ההחלטה מתייחסת לשתי הבקשות, ותשובה זו הועברה לב"כ העותר הן טלפונית והן בכתב.

ג.מעיון בחומר המודיעיני שהונח בפניי, אכן מבסס היטב את החשש של המשיבים שאם יצא העותר מבית הסוהר, הוא ייפגע. על פני הדברים, אין המדובר בידיעות סתמיות, אלא בממצאים של ממש, ולציין כי המדובר במספר רב של ידיעות, לרבות ידיעות עדכניות, המלמדות על סכנה ממשית לחייו של העותר. ההצעות שהועלו ע"י ב"כ העותר לשם שמירה על בטחונו של העותר לכשיצא לאירוע, נבדקו ע"י הגורמים המוסמכים של שב"ס, ונדחו על ידם.

ד.סוגיית החופשות הניתנות לאסירים מוסדרת מכוח סעיף 36 א' לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] התשל"ג – 1971 (להלן: "פק' בתי הסוהר"), כאשר הדגש, כפי שציינתי לעיל, שאין המדובר בזכות מקונית לאסיר באשר הוא אסיר, אלא יש לבחון את האינטרס הציבורי מול טובתו של העותר.

6.בנסיבות העניין שלפנינו, ולאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, בחנתי את החלטת המשיבים, הגעתי למסקנה כי לא נפל פגם מהותי או חוסר סבירות בהחלטת המשיבים, שלא לאשר הוצאתו של העותר לאירוע בר מצווה של אחיו. המדובר בהחלטה סבירה, שקולה ומאוזנת, על כן אין כל הצדקה להתערב בה.

7.לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית העתירה.

ניתנה היום, י"ט תשרי תשע"א, 27 ספטמבר 2010, במעמד הנוכחים.