החלטה
לפניי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר.
המבקש טוען בתצהירו כי הגם שאזהרה בתיק ההוצאה לפועל הומצאה לו כדין, הוא אינו זוכר במדויק את מועד ההמצאה. עוד מציין המבקש, כי ביום 23.9.11 קיבל במרפאתו מכתב מב"כ המשיבה הנושא כותרת "אזהרה לפי סעיף 7 לחוק ההוצאה לפועל". לטענת המבקש, בשל בלבול שחל בינו לבין בא כוחו בין מכתב האזהרה שנשלח על ידי ב"כ המשיבה לבין טופס האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל, הוגשה ההתנגדות באיחור אולם אין מדובר באיחור משמעותי. כמו כן, נטען כי הסיבה לאיחור לא נבעה מזלזול אלא מטעות בתום לב. הנדבך השני, השלוב בשאלת הסיבה לאיחור, הוא שאלת סיכויי ההגנה. בעניין זה טוען המבקש כי עומדות לו טענות הגנה מוצקות. טענותיו, בקליפת אגוז, הן שתיים אלה: ראשית, הגם שבין הצדדים נחתם הסכם כי המשיבה תבנה עבור המבקש בית עץ הרי שבפועל ההסכמה האמיתית בין הצדדים הייתה לבניית בית אבן. שנית, המשיבה התרשלה בעבודות הבנייה. המבקש טוען כי עד כה שולם למשיבה על עבודתה סך של 1,000,000 ₪ מתוכם שולם ביתר סך של 300,000 ₪. סכום זה ששולם לטענת המבקש ביתר חושב על ידו "באמצעות בעלי מקצוע ומומחים לדבר" ולדבר יש לו זכות לקזז סכום זה מתוך חיוביו על פי השקים שנמסרו למשיבה והוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. עוד נאמר כי המבקש נאלץ להתקשר על קבלן חלופי לבניית ביתו. קבלן זה דרש תמורה גבוהה יותר עבור העבודות ולטענת המבקש הוא זכאי לקבל מן המשיבה את ההפרש בין הסכום אותו היה עליו לשלם למשיבה לבין הסכום אותו יידרש לשלם לקבלן החלופי.
עיון במכתב שהגיע אל המבקש, לטענתו, ביום 23.9.11 (והנושא תאריך 20.9.11) מעלה כי לא רק שכותרת המסמך הייתה "אזהרה" אלא שגם על פי לשון המסמך מדובר בנוסח הדומה לנוסח האזהרה שמקובל לשלוח עם פתיחת תיקי הוצאה לפועל. זאת ועוד: למכתב זה צורפו, לכאורה, מסמכים כגון "איגרת לחייב" בו הוסברה לחייב בין היתר זכותו להגיש התנגדות לביצוע שטר או בקשה בטענת פרעתי.
המשיבה טוענת בתגובה כי יש לדחות את הבקשה. ראשית נטען כי מכתב האזהרה הומצא כדין למבקש ביום 20.9.11 והמבקש אף חתום על אישור מסירה ממועד זה כעולה מנספחי התגובה. זאת ועוד: כתב האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל הומצא למבקש כבר ביום 18.9.11. לגופו של הסכסוך נאמר כי עוד המבקש כלל בסכום שלטענתו שולם למשיבה בין היתר המחאות על סך 155,000 ₪ אשר בוטלו על ידו. עוד נאמר כי המבקש הוא שהפר את ההסכם בין הצדדים בכך שביקש להביא את ההסכם לכדי סיום משום שמצא קבלן הגובה מחיר נמוך יותר בכחצי מיליון ₪ עבור שירותיו. ביטול השקים נעשה, לפי טענה זו, על מנת להפעיל לחץ פסול על המבקשת להסכים לדרישתו להפחית סך חצי מיליון ₪ מן התמורה החוזית. טענותיו של המבקש בדבר פגמים באיכות ביצוע עבודות הבנייה הן, לטענת המשיבה, בדיה.
דיון והכרעה
במסגרת דיון בבקשה להארכת מועד יש להידרש הן לסיבת האיחור בהגשת ההתנגדות והן לטיב סיכויי ההגנה. אפתח בסיבת האיחור. בקשה זו, עם כתב ההתנגדות יש להניח, הוגשה ביום 30.10.11. המבקש מציין בתצהירו כי "אינו זוכר" את המועד המדויק בו הומצאה לו האזהרה מלשכת ההוצאה לפועל. הוא מודה, עם זאת, כי קיבל את מכתב ב"כ המשיבה הנושא את הכותרת "אזהרה" ביום 23.9.11 וטוען כי קיבל גם את האזהרה הפורמאלית. אם נמנה את מניין הימים להגשת התנגדות מיום 23.9.11, מועד קבלת מכתב האזהרה מב"כ המשיבה הרי שחלפו להם למעלה מ-30 יום מאותו מועד ועד שהוגשה ההתנגדות. קביעת מועד זה כמועד חלופי למועד המצאת האזהרה הפורמאלית אינה נעשית באופן שרירותי. מהאמור בתוכן אותו מכתב ונספחיו (הנושאים כיתוב בכתב יד "התקבל 23.9") נכללו למצער עיקר הנתונים הנכללים במכתב האזהרה הנשלח מלשכת ההוצאה לפועל לרבות זכותו של המבקש להגיש התנגדות או בקשה בטענת פרעתי. גם אם נניח, מבלי לפסוק, כי תוכן מכתב זה אינו זהה, מילה במילה, לתוכן מכתב האזהרה הפורמאלי אין בכך כדי לפסול מכתב זה מלשמש אזהרה שכן סעיף 26 לחוק הפרשנות קובע כי "טופס שנקבע בחיקוק - סטייה קלה ממנו, שאין בה כדי לפגוע בעיקר או להטעות, אינה פוסלת את הנעשה לפיו." אם מחשבים את מועד המצאת האזהרה כיום 23.9.11 הרי שטענת הבלבול מאבדת כל משמעות שכן ההיגד של המבקש לבא כוחו כי האזהרה נמסרה לו "היום" (23.9.11 הוא היום בו טוען המבקש כי הגיע אל בא כוחו) הופך לנכון . ואולם, גם אם נמנה את מניין הימים מיום 23.9.11 אין בבקשה כל נימוק נוסף המסביר מדוע הוגשה בקשה זו בצירוף כתב ההתנגדות ללשכת ההוצאה לפועל ביום 30.10.11 כעולה מחותמת "נתקבל" המצויה על הבקשה.
סיכומה של נקודה זו: גם אם נמנה את מועד המצאת האזהרה למבקש מיום 23.9.111 הרי שהמבקש איחר בהגשת ההתנגדות ולאיחור זה, זולת טענת הבלבול המאבדת ממשמעותה אם מחושב המועד האחרון להגשת ההתנגדות מיום 23.9.11 ולא מן המועד בו הומצאה למבקש האזהרה הפורמלית מלשכת ההוצאה לפועל, אין כל הסבר או צידוק.
נפנה כעת לטיב סיכויי ההגנה שמעלה המבקש. כאמור, המבקש טוען כי ההסכם בינו לבין המשיבה בנוגע לבניית בית עץ בוטל ותחתיו נכרת הסכם חדש לבניית בית אבן. הטענה השנייה, והיא כפי הנראה העיקר בטיעון המבקש, נוגעת לתשלום ביתר ששילם למשיבה בסך 300,000 ₪ מתוך סך של 1,000,000 ₪. לדעתי, בשלב זה לא ניתן לקבוע כי מדובר בהגנה מוצקה ואיתנה וזאת משני נימוקים עיקריים: האחד, כפי שנטען בתגובת המשיבה, הסך של מיליון ₪ שטוען המבקש כי שילם כולל בתוכו את ההמחאות שבוטלו על ידו (ולא שולמו) בסך 155,000 ₪. השני, והוא עיקר, הטענה בנוגע לתשלום ביתר נטענה באופן סתמי. בתצהיר נאמר כי הטענה מבוססת על חישוביהם של אנשי מקצוע ומומחים לדבר. אפס, לא בתצהיר התומך בבקשה זו ולא בתצהיר התומך בכתב ההתנגדות פורטו חישוביהם של אותם "מומחים לדבר" ולמותר לציין כי לא צורפו להליך זה או לכתב ההתנגדות כל חוות דעת של מומחה מטעם המבקש לביסוס תשלומי היתר הנטענים על ידו. ההלכה בנוגע לטענת קיזוז הנטענת בסדר דין מקוצר היא ברורה: " טענת הקיזוז חייבת לפרט את הסכום הנתבע במסגרתה ואף להציג במדויק את מערכת הנתונים, אשר עליהם היא מבוססת... יש להעלות טענת קיזוז בצורה מפורטת וברורה, כדרך שמנסחים כתב-תביעה. דרישת קיזוז בעלמא ועל דרך הסתם אין בה גם כדי ליצור תשתית מספקת, שעליה ניתן לבסס תביעת קיזוז, המצדיקה דיון לגופה או הענקת רשות להתגונן" (ע"א 579/85 אריאן נ' בנק לאומי בע"מ, פ"ד מ(2) 765). נוכח חוסר הפירוט בתצהיר והיעדר כל חוות דעת, קשה לראות כיצד תינתן למבקש רשות להתגונן בטענה זו ולצרכינו אנו: קשה לראות איזו תועלת יפיק המבקש מהארכת המועד המבוקשת.
נוכח מסקנתי זו (לכאורה) פטור אני מלהידרש לטענותיה של המשיבה בדבר ניסיון פסול של המבקש להפעיל עליה לחצים לצורך שינוי המחיר החוזי עליו סוכם בין הצדדים.
לפנים משורת הדין ועל מנת שהמבקש יזכה לדיון ממצה בטענותיו, חרף מחדליו, אני קובע כי המועד להגשת ההתנגדות יוארך בכפוף לתשלום הוצאות בסך 4000 ₪. הסכום דלעיל ישולם עד ליום 1.12.11 באמצעות הפקדה ישירות לתיק בית המשפט. לא ישולם הסך האמור במלואו או במועדו – יראו בקשה זו כבקשה שנדחתה.
ניתנה היום, י"א חשון תשע"ב, 08 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים.