אביגדור נ' פרנקל

פסק דין

בפני תביעה בסכום קצוב בסך 20,000 ₪, להחזר הלוואה, שהגיש התובע נגד הנתבעת, בת זוגו לשעבר.

טענות התובע.

לטענת התובע בכתב התביעה, לבקשת הנתבעת הוא הלווה לה 20,000 ₪ לצרכיה השוטפים ולמחייתה, כאשר להבטחת החזר ההלוואה משכה הנתבעת שיק ע"ס 20,000 ₪ לפקודת הנתבע.

השיק הופקד בחשבון הבנק אך חולל מהסיבה "ניתנה הוראת ביטול", השיק המחולל אבד לבנק שהעניק כתב שיפוי לתובע.

הנתבעת התחייבה להחזיר לתובע את החוב, אך לא עשתה כן.

טענות הנתבעת

בתצהיר שצורף להתנגדות שהגישה הנתבעת, טענה הנתבעת כי ביום 27.7.10 עברה להתגורר עם התובע בדירה שכורה תוך שהשניים סיכמו ביניהם כי כל ההוצאות ביחס לשימוש בדירה ישולמו ע"י שניהם במשותף.

בדיעבד, דרש ממנה התובע להעביר לידיו סכומים נכבדים לשם כיסוי ההוצאות המשותפות השונות, אף מעבר לחלקה תוך נקיטת אלימות מילולית ופיזית קשה (החל מחודש 8/10) בעקבות היקלעותו לקשיים כספיים.

הנתבעת טענה כי לא ביקשה ולא קיבלה מהתובע הלוואה בסכום כלשהו וכי לא קיבלה כל תמורה בגין השקים שהוציא ממנה התובע בכפייה, תוך שימוש באלימות.

הנתבעת טענה כי בעקבות קשייו הכלכליים, נעשה התובע לחוץ ומרוגז כל הזמן ואלים מאוד כלפיה, כך היה התובע לעיתים מזומנות נועל אותה בבית, צועק, מרביץ ומקלל ולאחר שנרגע בוכה ומצטער. לטענתה, התובע איים עליה כי יהרוג אותה ואחר כך את עצמו, תוך שהוא נוקט באלימות כלפיה וכלפי רכושה תוך שימוש במכות, חנק, הטחת ראשה בקיר וברצפה.

לטענת הנתבעת, באחד מפרצי האלימות, דרש ממנה התובע בכפייה ותחת איומים, למסור לידיו שיק ע"ס 20,000 ₪, כאשר לדבריה לאחר שנרגע מזעמו התנצל והבטיח לה כי לא יפקיד את השיק הנ"ל.

לטענת התובעת, במועד מאוחר יותר ביום 18.11.10 התעורר שוב זעמו ובפרץ אלימות נוסף תקף אותה, הכה אותה עד שנחבלה קשות ודיממה, התובע נעל אותה במקלחת ודרש ממנה להתקלח כדי לנקות את עצמה מהדם ובעודה רטובה ויחפה, גירש אותה מהדירה, העלים את בגדיה המוכתמים בדם ובעודה רועדת מחוץ לדירה, כפה עליה לכתוב לפקודתו שני שיקים נוספים, האחד ע"ס 1500 ₪ והשני ע"ס 3000 ₪.

בגין התרחשות זו, הגישה הנתבעת תלונה למשטרה, התובע נעצר והוצא נגדו צו הרחקה, כאשר בסופו של עניין הוגש נגד התובע כתב אישום.

ראיות התובע

התובע הגיש תצהיר עדות ראשית ובו טען כי הוא והנתבעת חיו כזוג והתגוררו בדירה שכורה בת"א כאשר הוסכם ביניהם כי כלל ההוצאות ישולמו על ידם במשותף באופן שווה.

הנתבעת לא עמדה בהתחייבותה ולא שילמה את ההוצאות כמוסכם אלא שהתובע הוא זה שנשא ברוב ההוצאות. בשל ההוצאות המרובות ומאחר והנתבעת לא שילמה את חלקה, נאלצו השניים לעזוב את הדירה השכורה בת"א ולעבור ליחידה נפרדת בבית הוריו בת"א, כאשר גם כאן, בבית הוריו לא שילמה הנתבעת את ההוצאות הנדרשות ממנה.

התובע טוען כי לא רק שהנתבעת לא שילמה את הוצאותיה אלא שאף הגדילה לעשות וביקשה ממנו הלוואה לצורך כיסוי חלקה בהוצאות.

התובע נעתר לבקשת הנתבעת ומסר לה שיק ע"ס 28,000 ₪ שהופקד בחשבונה של הנתבעת, מתוכו שילמה הנתבעת לבעל הדירה שבה התגוררו 21,000 ₪, כאשר מחצית מסכום זה הינו על חשבון חלקה בדמי השכירות, דהיינו 10,500 ₪, כאשר היתרה בסך 7,000 ₪ נותר בכיסה ובחשבונה עד עצם היום הזה.

לטענת התובע, באותו מעמד, הבטיחה לו הנתבעת כי כאשר יהיו בידה שיקים, היא תמשוך שיק לפקודתו ואכן בחודש אוקטובר 2010 משכה הנתבעת שיק דחוי לטובתו ע"ס 20,000 ₪ בהבטיחה כי יתרת התשלום תשולם לו בעתיד, לטענת התובע השיק ע"ס 20,000 ₪ מהווה תשלום על חשבון חלקה של הנתבעת בשכר דירה בסך של 10,500 ₪, של 7000 ₪ שהותירה בחשבונה וכן 7,000 ₪ נוספים שהייתה חייבת לו בגין הוצאות הבית.