פסק דין
הצדדים לתיק הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פס"ד על דרך הפשרה, לפי סע' 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד – 1984, לאחר שהוסברו להם מהות ההליך וטיבו.
1.עסקינן בתביעה לנזקי גוף שנגרמו לתובעת, לאחר שנפלה על מדרכה ציבורית בתחום שיפוטה של הנתבעת.
התובעת, ילידת שנת 1942, טענה כי ביום 23.2.13, בסמוך לשעה 18:15, יצאה מבית הכסת ברח' יוספטל בקרית מוצקין, והלכה על המדרכה הציבורית, כשהמקום היה חשוך ולא מואר, ונפלה לאחר שרגלה נתקלה באחת האבנים המשולבות שבלטה החוצה. כתוצאה מהתאונה, כך נטען, נגרמו לתובעת נזקי גוף.
התובעת טענה כי לאחר המקרה היא פנתה לנתבעת בהודעה מתאימה, וזו דאגה להסרת המפגע ותיקון המקום. תמונות שצולמו, לפני התיקון ואחריו, הוצגו לביהמ"ש.
2.בכתב ההגנה, הכחישה הנתבעת את נסיבות האירוע כפי שנטענו ע"י התובעת, טענה להעדר נזק גוף, שללה לחילופין קשר סיבתי בינו לבין התאונה הנטענת וטענה להעדר אחריות.
3.בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, שמעתי את עדותן של התובעת ושל בתה ושמעתי נציג מטעם הנתבעת. בדיון נכח באולם ביהמ"ש עו"ד עמירם מטעם המבטחת של הנתבעת. עו"ד עמירם לא ביקש לטעון ו/או לייצג את הנתבעת ואולם ביהמ"ש, לאחר שפנה לתובעת וקיבל את הסכמתה לדבר, פנה אליו וביקש לשמוע את עמדת המבטחת לשאלת האחריות.
עו"ד עמירם הודיע לביהמ"ש, בתשובה עניינית, כי הנתבעת אינה חולקת על אחריותה לאירוע, אם כי מבקשת לייחס לתובעת אשם תורם בגינו.
4.זה המקום לציין כי נוכח אופי פגיעתה של התובעת, כפי שזו תפורט בהמשך, הוסבר לה ע"י ביהמ"ש כי אם היא טוענת לנכות, עליה להגיש חו"ד רפואית ומוצע לה להעביר את הדיון בתביעתה אל בימ"ש השלום. התובעת הודיעה לביהמ"ש, וכך גם בתה ובעלה שנכחו באולם כי היא יחד עם בני משפחתה שקלו את העניין עובר לדיון וכי הם מבקשים לסיים את ההליך בבימ"ש לתביעות קטנות, ללא הגשת חוו"ד רפואית. ביהמ"ש מכבד את רצונה של התובעת.
5.ולעניין לנזק –
לאחר התאונה אובחנו אצל התובעת נפיחות, רגישות והגבלה בתנועות שורש כף יד ובמרפק שמאל, שבר ברדיוס המרוחק של כף היד, נפיחות ורגישות בהיבט קדמי של ברך ימין ופצע בהיבט הפנימי של שפה תחתונה.
ידה של התובעת (ויצוין כי אין זו ידה הדומיננטית) הושמה בגבס והומלצו לה "יד מורמת, קרח מקומי לסירוגין במשך יומיים ומשככי כאבים על פי הצורך...". הגבס הורד לאחר כחודש ימים.
ביום 26.2.13, נבדקה התובעת בשנית בקופ"ח והתלוננה על כאבים בברך, כך גם בבדיקות מהימים 3.3.13 ו – 24.3.13.
בבדיקת התובעת מיום 28.3.13 אובחנו אצלה נפיחות בברך ימין, רגישות במישוש והגבלה בתנועות. צילומים לברך שללו שבר או סדק. הברך נחבשה חבישה אלסטית והומלץ לה הרמה של הרגל לשבוע ימים.
התובעת העידה כי קיבלה טיפולים פיזיוטרפיים 3 פעמים בשבוע, משך מספר חודשים וכי קיבלה טיפולים של ריפוי בעיסוי אחת לשבוע במרפאת לין בחיפה משך חודש ימים. כן העידה כי עקב התאונה עברה טיפולים של דיקור, כאשר עלות כל טיפול עמדה ע"ס של 150 ₪.
בנוסף, טענה התובעת כי לאחר התאונה היא נזקקה להעסיק עוזרת בית אחת לשבוע, לתקופה של חודשיים ימים. התובעת מבקשת פיצוי כספי בגין הוצאות, עזרת צד ג', וכאב וסבל ("עוגמת נפש" בלשונה של התובעת).
6.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות של הצדדים, לאחר שבחנתי את שאלת האשם התורם של התובעת, ולאחר שבחנתי לעומק את המסמכים הרפואיים השונים ואת טענות התובעת ביחס לנזקים שנגרמו לה, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום פיצוי כולל של 23,500 ₪.
סכום זה ישולם לתובעת תוך 30 ימים, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.
המזכירות תמציא את פסק הדין לצדדים.