אביב נ' בן שבת (מחלוף) ואח'

פסק דין

התובע הגיש נגד הנתבע 1 תביעה בגין הפרת הסכם שכירות. לטענתו עזב הנתבע 1 את הדירה שהשכיר לו לפני תום המועד, ועל פי חוזה השכירות ביניהם הוא חייב בתשלום עד סוף תקופת השכירות. בנוסף טען התובע כי הנתבע השאיר חובות תחברת הגיחון, וכן גרם נזק לשתי דלתות בבית. הנתבע 2 היה ערב לחוזה השכירות.

התביעה לתשלום דמי השכירות

על פי חוזה השכירות היתה תקופת השכירות מיום 15.10.08 עד יום 15.10.09. הנתבע עזב את הדירה בחודש ינואר 2009. הנתבע הודה בכך שעזב את הדירה במועד זה, אך לטענתו לאחר עזיבתו את הדירה בנו גר בה והוא שילם את דמי השכירות עד תום תקופת השכירות (פרוטוקול עמ' 1 שורות 19-22). התובע טען כי הנתבע לא שילם את דמי השכירות לאחר עזיבתו אלא עד חודש דצמבר 2008 בלבד (בתחילה טען התובע כי דמי השכירות שולמו עד דצמבר 2008, אך לאחר עיון בחוזה תיקן את הטעות).

הן התובע והן הנתבע העידו כי דמי השכירות שולמו במזומן, ללא קבלות או אישורים כלשהם, כך שאין ראיה אובייקטיבית לגבי התשלומים שניתנו. הנתבע, בתשובתו לשאלות בית המשפט, טען שמשך את דמי השכירות מחשבון הבנק שלו או של ביתו, כך שתדפיסי החשבון אמורים לשקף את המשיכות, אולם ראיות אלה לא הוצגו והנתבע טען כי עליו לבדוק אם ניתן להוציא תדפיסים כאלה.

אני מעדיפה את גירסת התובע על פני גירסת הנתבע מנימוקים אלו: אין זה סביר שהנתבע ישלם דמי שכירות בסכומים לא מבוטלים במשך חודשים כאשר אינו עושה שימוש בדירה, ולא ינסה למצוא פיתרון כלשהו כגון מציאת שוכר חלופי. הטענה לפיה בנו של הנתבע התגורר בדירה אינה מתיישבת עם העובדה שלדברי התובע הוא מצא שוכר חלופי 12 יום לאחר שהנתבע פינה את הדירה. בנסיבות אלו, ובהעדר אישור או ראיה לכך שהתשלומים בוצעו, אני מעדיפה את גירסת התובע על פני גירסת הנתבע וקובעת כי דמי השכירות החל מחודש ינואר 2009 לא שולמו.

עם זאת, אין מקום לפסוק לתובע את מלוא הסכום הנתבע: על פי סעיף 3.ג לחוזה השכירות בין הצדדים, על השוכר לשלם את מלוא דמי השכירות גם אם קיצר את תקופת השכירות, אולם התחייבות זו תתבטל אם תבוא על כך הסכמה בין הצדדים ובכתב. במקרה זה אמנם לא ניתנה הסכמה בכתב, אולם העובדה שהתובע ידע על כך שהנתבע עזב את הדירה ואף מצא שוכר חלופי, מהווה למעשה הסכמה לקיצור תקופת השכירות. על כן אני מחייבת את הנתבע בתשלום עבור החודש הראשון שלאחר עזיבתו את הדירה. אולם לגבי המשך התקופה, בה הביע התובע את הסכמתו להפסקת השכירות בכך שהשכיר את הדירה לאחרים, אין התובע זכאי לפיצוי.

על כן, על הנתבע לשלם לתובע סכום של 3,000 ₪ בגין רכיב זה.

התביעה בגין תיקון הדלתות

התובע לא הציג קבלות או אסמכתאות כלשהן לגבי מצב הדלתות או לתיקונן, ועל כן אני דוחה חלק זה של התביעה.

התביעה בגין החוב לחברת הגיחון

הנתבע הודה במפורש בקיומו של חוב זה. על כן אני מחייבת אותו בתשלום סכום של 3,5000 ₪ לתובע, בגין הסדרת החוב בגיחון. רכיב זה של פסק הדין יהיה צמוד לתנאי ההצמדה והריבית הנהוגים בחברת הגיחון, באופן שהנתבע יידרש להשיב לתובע כל סכום שהתובע ישלם לחברת הגיחון בגין החוב נשוא התביעה.

חבותו של נתבע 2

נתבע 2 הגיש כתב הגנה בו הכחיש את היותו ערב לחוזה. נתבע זה לא התייצב לדיון, ואין אישור מסירה של ההזמנה לדין אליו. על כן התביעה נגד נתבע 2 נמחקת. אין בכך כדי למנוע מן התובע אפשרות להגיש נגדו תביעה בעתיד, אם ימצא לנכון.

לסיכום: על הנתבע 1 לשלם לתובע תוך 30 יום מהיום סכום של 6,500 ₪. מתוכם, סכום של 3,000 ₪ ישא הצמדה וריבית כדין מיום 1.1.09 עד התשלום בפועל. הסכום הנותר של 3,500 ש"י ישא הצמדה וריבית בהתאם למקובל בחברת הגיחון בנוגע לחוב נשוא התביעה.

בנוסף ישא הנתבע בהוצאות התובע בסך 300 ₪.

ניתן היום, ז' תשרי תשע"א, 15 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.