אביב ישי נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב הפול

החלטה

בפני בקשה לתשלום תכוף.

התובע, יליד 1962, נפגע בתאונת דרכים שארעה ביום 2.10.09 בעת שרכב על אופנוע המבוטח על ידי הנתבעת. פגיעתו בתאונה כללה, בין היתר, שבר בצלעות 6-7; שבר ללא תזוזה בכף רגל שמאל וחשד לשבר בראש הפיבולה השמאלית. עוד נפגע התובע בכתף השמאלית. הוא מצוי מאז התאונה באי כושר מוחלט כפי שעולה מתוך התיעוד הרפואי עליו נסמכת הבקשה.

בבקשה, שהוגשה לתשלום תכוף, מתאר התובע כי עובר לתאונה עבד בעבודות מזדמנות כמורה זמר, מורה לנגינה ו'שיפוצניק' והוא מעריך את שכרו החודשי בסכום של 8,000 ₪. בחקירתו בבית המשפט הוברר כי הכנסות אלה אינן מדווחות ומכל מקום ספק רב אם קיימת תמיכה למלוא הסכום המוזכר. כך הוברר כי עובר לתאונה קיבל התובע הבטחת הכנסה; פנה לקבלת קצבת נכות כללית וטען במסגרת הפנייה כי אינו משתכר. למרות זאת, עלה מתוך עדותו של התובע כי קיימת הכנסה חודשית מסוימת בסכום של כ- 700-800 ₪ משיעורי הנגינה וכן מעת לעת בוצעו עבודות שיפוצים כאשר התובע נקב בסכומי הכנסה של 17,000 ₪ עבור עבודת שיפוצים אחת ו- 2,000 – 3,000 ₪ עבור עבודות נוספות בעת שהתבקש להתייחס להכנסות בשנה שלפני התאונה. מכאן, שהתשתית הלכאורית הקיימת מצביעה על הכנסה חודשית ממוצעת בסדר גודל של 2,000 ₪ - 3,000 ₪ ולא הונחה תשתית המצביעה על שכר גבוה מכך.

בנוסף צורפו על ידי התובע קבלות רבות על הוצאות שהוציא עבור נסיעות; רכישת עזרים רפואיים והשתתפות עצמית ששילם עבור טיפולים שניתנו לו. קבלות אלה, והמדובר בעשרות אם לא מאות קבלות, מסתכמות בסכום העולה על 10,000 ₪.

בקשת התובע היא לפסיקת תשלום תכוף בסכום של 65,000 ₪. הנתבעת סבורה כי אין מקום לפסיקת תשלום תכוף כלל מנימוקים שונים שהעלתה.

לאחר בחינת טענות הצדדים מצאתי כי יש מקום לפסוק לתובע תשלום תכוף בסכום של 25,000 ₪ וזאת בהתחשב בשיקולים הבאים:

א.על פני הדברים החבלה אותה נחבל התובע נראית חבלה קשה. התובע הדגים כי הוא מתקשה להתנייד; הולך בעזרת נעל מיוחדת הכוללת רצועה המגיעה עד מעל הברך ומתקשה בעמידה. האופן בו נצפה התובע במהלך עדותו הותיר רושם כי הוא נזקק לסיוע בפעולות היום יום שלו. בנסיבות אלה מצאתי כי לתובע קושי ממשי, המחייב סיוע בניידות ומצריך עזרה מצד בני המשפחה בהסעות או בעבודות משק הבית השונות.

ב.כאמור, סכום הקבלות שצורף עולה על 10,000 ₪. בהקשר זה טענה הנתבעת כי התובע זכאי לקבלת הוצאותיו הרפואיות במסגרת קופת החולים נוכח שינויי החקיקה ואולם מקום בו התובע הוציא בעין את הכספים הרי שאת השאלה האם יכול היה לקבל את הטיפולים במסגרות אחרות והאם מילא אחר החובה להקטין את הנזק יש להותיר לדיון בתיק העיקרי ואין להותיר את התובע במצב של חסרון כיס כה גדול באופן שבו הקושי הכלכלי שנוצר כפי שעולה מתדפיסי הבנק רק יאט את שיקומו ולא יקדם אותו. מכאן שבהינתן כי סכום הקבלות אף עולה על הסך האמור מצאתי כי יש להשיב לתובע סכום זה עבור הוצאותיו עד עתה.

ג.אף שהתובע מקבל קצבת נכות כללית מלאה – הרי שעדיין נותר סכום לא מבוטל אותו הפסיד התובע. בהנתן כי מאז התאונה חלפו כ- 10 חודשים – הכנסתו עובר לתאונה עמדה על כ- 2,500 ₪ לחודש וכן דמי הבטחת הכנסה בסכום של כ- 1,600 ₪ - 4,100 ₪ לחודש. לאחר התאונה הפסיד התובע משך שלושה חודשים סכום של 2,500 ₪ לחודש ובסה"כ 7,500 ₪. לאחר מכן עם תחילת קבלת קצבת הנכות הכללית ההפסד שנגרם הוא כ- 1,000 ₪ (ההפרש בין ההכנסות הממוצעות ודמי הבטחת ההכנסה לבין קצבת הנכות הכללית) ומדובר אפוא ב- 7,000 ₪ נוספים. המדובר בחישוב 'גס' המניח הכנסה מסויימת אף אם זו אינה מתועדת אך לצורך השלב הנוכחי מצאתי כי די בעדות התובע בעניין זה ובמסמכים שצרף המתארים את עבודות השיפוץ שבוצעו ואת המודעות שפורסמו. לכך יש לצרף את רשימת הלקוחות שהוצגה בפני במהלך הדיון. אף שאין בהכרח יחס ישר בין הפסד ההכנסה לבין הוצאות המחיה הרי שבנתונים שהוצגו הוצאות המחיה אינן נופלות מההכנסה שמובאת בחשבון הנופלת כאמור אף משכר המינימום.

ד.אף שהתובע טען לכך שנאלץ לשכור דירה בשל המגבלה הרי שעניין זה לא עלה במסגרת הבקשה ולכן לא ניתן להתייחס אליו. עוד נמנעתי לכלול בחישוב את עלויות הזמן שהושקע על ידי בני המשפחה של התובע לסייע בעדו אף שברור ממצבו כי סיוע כזה נדרש וניתן וזאת בהינתן כי לא נגרמה של כך הוצאה כספית.

לסיכום, מהשיקולים שפורטו לעיל, אני פוסק לתובע תשלום תכוף בסכום של 25,000 ₪. לסכום זה יצורף שכר טרחת עורך דין בגובה של 13% בתוספת מס ערך מוסף.

הסכום ישולם בתוך 21 יום ממועד ההמצאה. ימי הפגרה יובאו במניין הימים.

ניתנה היום, י' אב תש"ע, 21 יולי 2010, בהעדר הצדדים.