אביבי נ' חברת אמצע הדרך הסעות ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 7,000 ₪, שעניינה תאונת דרכים שארעה ברח' כנרת בהוד-השרון.

אעיר בפתח הדברים, כי התובעת אינה בעלי הרכב, והתובע הנכון הוא בעלה, אולם שעה שהתייצב אף הוא לדיון, נכון יהיה לדון בתביעה כאילו מלכתחילה נכתב הוא כתובע.

לגרסת התובעת, נסעה במורד רח' כנרת, כשבמרחק מה לפניה, בסמוך לצומת בה נפגש רח' מיצר (משמאל) עם רח' כנרת, עומד במפרץ חניה שבצד הכביש רכב הסעות השייך לנתבעת 1, ונהוג בידי הנתבע 2, ולפתע, בלא התראה, יצא רכב ההסעות ממקום עמידתו, וחצה את מסלול הנסיעה שלה, כשהוא מנסה, כך נראה, לפנות במישרין שמאלה לרח' מיצר מצדו הימני ביותר של רח' כנרת. התובעת ניסתה לבלום בכל כוחה, אך לא הצליחה למנוע את הפגיעה.

לגרסת הנתבע 2, הוא עצר בצד הכביש, לא במפרץ החניה, כדי להוריד נוסע, ואז אותת כי בכוונתו לצאת שמאלה, הביט בראי, לא ראה דבר, והתחיל בנסיעה, אכן לצורך פניה שמאלה לרח' מיצר, כשפגע בו הרכב הנהוג על ידי התובעת.

בעדויות שני הצדדים מצאתי תהיות: התובעת טענה בלהט כי נסעה במהירות 30 קמ"ש, וכי לא יכולה היתה לנסוע מהר יותר, מאחר שהיתה בתחילת נסיעה, אלא שלגרסתה הגיעה מבית הספר בו היא עובדת, המצוי ברחוב סמוך, פנתה אל תוך רח' כנרת, ונסעה כברת דרך עד לתאונה. ברור, כי יכולה היתה לפתח מהירות גבוהה מ-30 קמ"ש, ובנקודה זו קשה לתת אמון בעדותה, במיוחד כשמעוצמת הפגיעה נגרם לרכב נזק שהביאו למצב של אבדן מוחלט. הנתבע, מנגד, התקשה למסור גרסה ברורה באשר למקום המדויק בו עצר את רכב ההסעות, לא הציע הסבר לכך שלא נכנס, לגרסתו, למפרץ החניה, ואף עדותו, כי אותת והביט בראי, אינה סבירה בעיני, בשים לב למרחק שהיה על רכב התובעת לעבור עד לפגיעה בו.

יתר על כן, אין ספק שהיתה רשלנות באופן הנהיגה של הנתבע 2, גם לגרסתו, מעצם כוונתו לפנות במישרין מצדו הימני ביותר של רח' כנרת אל רח' מיצר שבצד שמאל, תוך חציית שני מסלולי נסיעה, לפחות. אם הדבר היה אפשרי, פיזית, כי אז המסקנה היא שעמד קרוב מאד לצומת, במקום בו אסור, ואף מסוכן לעמוד.

אני מעדיף, איפוא, את גרסת התובעת, שבעיקרה נותרה עקבית, חרף התמיהות המסוימות, אולם מייחס גם לה אשם תורם מסוים, בשיעור 15%, בכך שראתה, לדבריה, את רכב ההסעות בצד הדרך, ואמורה היתה לצפות כי בדומה לאוטובוס, אף הוא עשוי לצאת במפתיע ממקום עצירתו, והיה עליה להיערך לכך.

בשים לב לאמור, ולשיעור הנזק, שהוכח בחוות-דעת שמאי שהוצגה בדיון, אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 5,029 ₪ עבור נזקיה הישירים וחוות-דעת השמאי, וכן סך נוסף של 360 ₪ עבור ביטול הזמן וההוצאות הנלוות, ובסך הכל – 5,389 ₪.

סכום זה ישולם תוך 30 יום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

המבקש להשיג על פסק הדין, זכאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי, תוך 15 יום.

ניתן היום, ב' סיון תשע"ב, 23 מאי 2012, בהעדר הצדדים.