אביבית נימני ואח' נ' יעל שחר ואח'

פסק דין

רקע כללי בתמצית

1.בפניי בקשת המבקשים, בני הזוג נימני, לאישור פסק הבורר, עו"ד ישעיהו ריזברג, מיום 14.7.08 ומנגד התנגדות בני הזוג מיימון לאישור הפסק בחלקים מסוימים ממנו כמפורט להלן. משיבים 1 ו- 2 (שחר) לא התנגדו לאישור הפסק כמבוקש.

2.למען הדיוק יצויין, כי פסק הבורר על שני חלקיו אושר על ידי עמיתי כב' סגן הנשיאה השופט א. גולדס מתוך הבנה, כי המשיבים לא התנגדו לאישורו, עובדה שהתגלתה במהלך הדיון כשגויה.

3.המבקשים בבקשתם מיום 23.4.09 ביקשו, כי בית המשפט יאשר את פסק הביניים שניתן ביום 10.12.06 (ר' נספח א') וכן את פסק הבוררות מיום 14.7.08 (ר' נספח ב').

4.המשיבים בתגובתם מיום 27.5.09 התנגדו לאישור באופן מסוייג וכמפורט כדלקמן:

א.ביחס לפסק הביניים הודיעו המשיבים, כי הם אינם מתנגדים לאישורו ובכפוף להסתייגות אחת הנוגעת לחיובם בהוצאות במסגרת אותו פסק.

ב.ביחס לפסק הבוררות, הודיעו כי הם אינם מתנגדים לאישורו, בכפוף להסתייגות אחת הנוגעת לסוגיית מס רכוש ולדברי הבורר לגביה בסעיף 3.ב' לפסק.

עיון בסעיף 3 לפסק מלמד, כי נאמר בו בין היתר, כי "נימני (המבקשים – ד.ח.) דורשים בנוסף (למעט מס רכוש) הוצאות כספיות שונות וכן נזק המוערך על ידם ללא כל פירוט ב- 50,000 $. יאמר מיד, כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת ולא הוכחו תביעות תשלומי מס רכוש, הוצאות כספיות שונות ונזק ואני דוחה תביעות אלה." (ר' סעיף 3א' ו-ב' לפסק הבוררות).

ג.לדברי המשיבים על מנת למנוע עיוות דין מבקשים הם מבית המשפט לפתור סוגייה זו ולהוכחת טענותיהם הם מצרפים קבלות על תשלומי מס רכוש בשנים 96'-99' בסך כולל של 49,288 ₪.

5.בהתייחס לאמור בסעיף 4 ב' לעיל, ציינו המשיבים בהתנגדותם מיום 27.5.09, כי "בא כוחי עו"ד אבידן רומנוב הודיע לי באופן חד משמעי ובוודאות מוחלטת שהקבלות בגין תשלומי מס רכוש הועברו לבורר בצמוד לתצהיר. יתרה מזאת בפני הבורר היה ההסכם בין הצדדים שקבע שמס רכוש ישולם על ידם באופן שווה. לכן נקבע שנימני יעביר למימון ולשחר שליש מהכספים ששילמו למס רכוש (נימני נותר חייב לי כ- 3,000 ₪ ושחר כ- 750 ₪)."

6.בדיון שהתקיים צייןה משיב מספר 4 (ניסים מיימון) כי את פסק הבורר הוא קיבל במהלך חודש יוני 2008 ועל פסק הביניים הוא לא ידע ולא היה מודע לחיובו בהוצאות. לדבריו, בא כוחו קיבל את פסק הביניים אבל הוא לא היה מודע לענין ההוצאות. (ר' עמ' 1 לפרוטוקול).

7.בהתייחס להסתייגותם הראשונה של המשיבים מפסק הביניים ציין המשיב מספר 4 כי הוא מבקש לבטל את חיובם בהוצאות. לדבריו במהלך הדיונים השונים שהתקיימו בבוררות הבורר לא פסק הוצאות לצד כלשהו ומשום מה החליט לפסוק בפסק הביניים הוצאות.

8.בהתייחס להסתייגות השניה הנוגעת לפסק הבוררות, ציין המשיב מספר 4 כי זו מתייחסת למס רכוש, לדבריו היה הסכם בין הצדדים שקבע שתשלום מס הרכוש יחול על הצדדים באופן שווה, הוא שילם סכום מסוים וציפה לקבל מנימני שליש בהנחה שהוא מעביר שליש לצד השלישי שאז תהא החלוקה שווה. לדבריו הוא שילם למס רכוש, שחר שילמו למס רכוש והוא ביקש מנימני לשלם לו את השליש. לדבריו הבורר טעה פה והובאו בפניו הקבלות. (ר' עמודים 2 למטה ו- 3 למעלה לפרוטוקול). עוד ציין המשיב מספר 4, כי עוה"ד שייצג אותו העביר לבורר את כל הניירת של מס רכוש ובכל זאת הבורר החליט את שהחליט ו"בענין הזה הוא טעה וצריך לתקן את הטעות הזאת." (עמ' 3 למטה).

9.בהתאם להחלטתי עם סיום הדיון המציא המשיב מספר 4 לעיון בית המשפט את כתב ההגנה והתביעה שכנגד של המשיבים 3 ו-4 בפני הבורר וכן את כתב התביעה שכנגד שהגישו ואת תצהירו שלו אשר הוגש כעדות ראשית בפני הבורר. (הערה: הוגשו טיוטות מסמכים שאינן חתומות על ידי ב"כ המשיבים דאז ולא על ידי המשיב מספר 4).

דיון והכרעה

10."מושכלות יסוד הם כי תחום ההתערבות השיפוטית בפסק בורר מוגבל ומתוחם לעילות ביטול מוגדרות של הפסק שיש לפרשן בצמצום רב. מוסד הבוררות הוקם על רקע מדיניות משפטית המבקשת לעודד קיומו של מערך יעיל והוגן לפתרון סכסוכים מחוץ לבית המשפט... הוא מאפשר לצדדים להיזקק להליך מהיר ויעיל לפתרון המחלוקת ביניהם... במסגרת הבוררות יכולים הצדדים להשפיע במידה רבה על עיצוב תוכן הבוררות ומסגרת הסמכויות הנתונות לבורר וכן על אופיו הדיוני של הבירור והדבר מאפשר הכרעה בלא כבילות לדין המהותי, לסדרי הדין ולכללי הראיות. הבוררות מאפשרת פתיחת ההכרעה לשיקולי צדק והגינות שאינם נעוצים בהכרח בשיקולי משפט ומאפשרת השגת פתרונות מעשים צודקים למחלוקת".

ר': רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי (22.9.03).

בהמשך פסה"ד בענין גמליאלי נפסק: "...התערבות שיפוטית בפסק הבורר הינה צרה ומוגבלת לעילות מוגדרות. עילות אלה מוחלות בזהירות ועל דרך פירוש דווקני במגמה ליתן תוקף לפסק ולא לבטלו. בית המשפט הבוחן את הפסק אינו דן בו כערכאת ערעור ואין הוא אמור לבחון האם צדק הבורר בקביעותיו או טעה בהן על פי הדין... עליו להעמיד למבחן את פסק הבורר בשאלות יסוד שעניינן בעיקר בחינת תקינותו הבסיסית של הליך הבוררות – קיומו של הסכם בוררות בר תוקף, מינוי בורר כדין, פסיקה בתוך גבולות הסמכות, שמירה על כללי צדק טבעי, עמידה באמות מידה של תקנת הציבור... גלישת הביקורת השיפוטית על פסק בורר מעבר לעילות הביקורת הצרות כאמור מפרה את האיזון הראוי בין העצמאות לחופש הפעולה שהמחוקק ביקש לתת בידי מוסד הבוררות לבין אינטרס הציבור בקיום פיקוח שיפוטי צר בלבד על תקינותם של הליכי הבוררות".

11.בע"א 1325/92 קולקר נ' דיפלומט, פד"י מז (3) 89, נפסק, כי: