אביבים חשמל ושיפוצים בע"מ ואח' נ' אביר ייעוץ בטחוני וחקירות ואח'

פסק דין

פתח דבר

עבודות שיפוץ שביצעה התובעת בעסקו של נתבע 2 (להלן: "הנתבע") ובביתו הן נושא התביעה והתביעה שכנגד בתיק זה. בעוד שהתובעת טוענת, כי הנתבע לא שילם לה את מלוא חובו עבור ביצוע העבודות, טוען הנתבע בתביעה שכנגד, כי העבודות בוצעו בצורה לקויה ולא הושלמו, וכתוצאה מכך נגרמו לו נזקים בגינם על התובעת לפצותו.

התובעת הגישה תביעתה נגד הנתבע, ונגד "אביר יעוץ בטחוני וחקירות", שהינו שם עסקו. לטענת הנתבעים, נתבעת זו אינה אישיות משפטית הכשירה לתבוע ולהיתבע. טענה זו לא נסתרה על ידי התובעת. לפיכך אני מורה על מחיקת התביעה נגד נתבעת זו.

ביום 1.7.09 התקשר הנתבע עם התובעת בהסכם לביצוע עבודות שיפוץ בעסקו. ההתקשרות היתה בהתאם להצעת מחיר מאותו יום שנתנה התובעת לנתבע. זמן מה לאחר מכן התקשרו הצדדים בהסכם לביצוע עבודות שיפוץ בביתו של הנתבע. הצדדים חלוקים ביניהם הן באשר למחירן של העבודות בעסק ובבית, והן בשאלה האם השלימה התובעת את כל העבודות להן התחייבה, והאם העבודות בוצעו כדבעי או בצורה לקויה.

טרם אבחן את הנושאים שבמחלוקת לגופם, אתיחס לאי העדתו של עד לו חלק מרכזי בהתרחשויות נשוא התביעות, הוא מנהל העבודה בתובעת.

ההימנעות מהעדת מנהל העבודה

אין חולק, כי מי שהתקשר מטעם התובעת עם הנתבע בהסכמים לשיפוץ עסקו וביתו, והיה אחראי לביצוען של העבודות, היה מנהל העבודה בתובעת, אבי בריגר, אותו הכיר הנתבע בשם אבי בר (להלן: "אבי"). דא עקא, כי אבי לא העיד מטעם התובעת, והעדה היחידה מטעם התובעת היתה מרינה פריידלין, הבעלים של התובעת (להלן: "מרינה").

כבר בכתב ההגנה טענו הנתבעים, כי הנתבע התנהל מול אבי בלבד, וכי העובדות כלל אינן ידועות למרינה, אשר השתתפה בפגישה אחת בלבד בינו לבין אבי, ביום 19.10.09. הדברים אושרו על ידי מרינה בחקירתה הנגדית (עמ' 2 שו' 5-10 ושו' 13-19). חרף זאת בחרה התובעת שלא להגיש תצהיר עדות ראשית של אבי, והסתפקה בהגשת תצהיר של מרינה.

בפתח ישיבת ההוכחות שהתקיימה בתיק הודיעה ב"כ התובעת, כי לדיון הגיע גם אבי "למקרה שהנתבעים ירצו לחקור אותו" (עמ' 1 שו' 12). לאחר שמיעת עדותה של מרינה ביקשה התובעת להעיד מטעמה את אבי. הנתבעים התנגדו לבקשה. הואיל ולא מצאתי טעם המצדיק אי הגשת תצהיר עדות ראשית של אבי, שהינו עובד של התובעת, דחיתי את הבקשה לאפשר לתובעת להעידו, וזאת בהתאם להוראת תקנה 214ט(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

בהתאם להלכה הפסוקה בעל דין הנמנע מלהעיד עד רלבנטי, חזקה היא שעדות העד היתה סותרת את גרסתו (ראה: ע"א 465/88 בנק למימון ולסחר בע"מ נ' מתתיהו ואח' (12.9.91)). הדברים נכונים מקל וחומר מקום בו העד שנמנעים מהעדתו הינו העד היחיד שיכול למסור עדות ישירה מטעם אותו בעל דין אודות העניינים שבמחלוקת. מכאן שאי העדתו של אבי פועלת לרעתה של התובעת. בקשתה המאוחרת של התובעת להעיד את אבי מטעמה אינה מעלה או מורידה בענין זה.

עלות העבודות שבוצעו בעסק

בהתאם להזמנת העבודה מיום 1.7.09 (נספח א' לכתב ההגנה) עלות עבודות השיפוץ בעסק עליה סוכם היתה בסכום של 18,400 ₪ ומע"מ. התובעת טענה, כי סוכם של עלות של 20,400 ₪, והסתמכה על עותק מאותו מסמך (ת/5+ת/6), בו חסר כיתוב בתחתית העמוד האחרון, של הפחתה של 2,000 ₪ מ-20,400 ₪.

הנתבע הסביר בעדותו, כי הזמנת עבודה זו נכתבה בשני העתקים, המקור על נייר לבן, וההעתק על נייר ורוד. אבי תלש את ההעתק הלבן ומסרו לידיו, והעותק הורוד נשאר ברשותו. על גבי העותק הלבן בוצעו שינויים נוספים לאחר מכן (עמ' 11 שו' 17-19). במהלך הדיון הסתבר כי אכן העותק עליו מסתמכת התובעת הוא העותק שבדפים הורודים.

לפיכך הנני קובעת, כי ההזמנה המלאה הינה זו שצורפה כנספח א' לכתב ההגנה, בסכום של 18,400 ₪ ומע"מ.

לאחר ביצוע העבודות בעסק מסרה התובעת לנתבע חשבון בסכום של 28,653 ₪ ומע"מ (צורף כנספח לכתב התביעה, החשבון מפורט על גבי דפי הצעת מחיר שמספריהם 1678-1683). לטענת התובעת, נבעה תוספת העלות לעומת הצעת המחיר מעבודות נוספות שנדרשו על ידי הנתבע במהלך ביצוע העבודות בעסק. הנתבע הכחיש, כי ביקש מן התובעת לבצע עבודות נוספות בעלות נוספת. העבודות הנוספות אליהן התייחסה התובעת הן: התקנת פרקט, ביצוע שליכט, החלפת הדלתות בחדשות לאחר צביעתן והתקנת גופי תאורה.

התקנת הפרקט: בהזמנת העבודה מיום 1.7.09 מצוין: "התקנת פרקט ללא אספקה 40 ₪ למ"ר". עלות אספקת הפרקט אינה כלולה בסכום ההזמנה, ומכאן שהתובעת רשאית היתה להוסיפה בחשבון הסופי.

ביצוע שליכט והחלפת הדלתות: התובעת לא הביאה עדות מכלי ראשון להוכחת טענותיה בעניינים אלה. בהיעדר עדותו של אבי, הרי שגרסתו של הנתבע בנושאים אלה לא נסתרה.

אספקת גופי תאורה: אין מחלוקת, כי הזמנת העבודה כללה התקנת גופי תאורה על ידי התובעת, אך לא רכישה שלהם. התובעת טענה, כי במהלך ביצוע העבודות רכשה עבור הנתבע גופי תאורה בסכום של 2,330 ₪. התובעת הסתמכה על חשבונית ת/7. עוד הסתמכה התובעת על כך, שבאותו יום שבו נרכשו גופי התאורה, נתן לה הנתבע שיק בסכום של 5,000 ₪. הנתבע חלק על טענה זו. הוא מסר בעדותו, כי רכש בעצמו גופי תאורה לחדר הישיבות ולחדר הפוליגרף, וביתר חלקי המשרד התקין את גופי התאורה הישנים. עדותו זו של הנתבע נתמכה בעדותו של מוטי שוורץ (להלן: "שוורץ"), שמסר כי זכור לו שהלכו לקנות גופי תאורה בהום סנטר (עמ' 18 שו' 19-20). שוורץ אמנם מסר, כי לא השתמשו בגופי תאורה קיימים (עמ' 18 שו' 21-22), והתובעת טוענת, כי סתירה זו בין העדויות מצביעה על נכונות טענתה של התובעת, כי רכשה עבור הנתבע גופי תאורה. ואולם סתירה זו הוסברה בעדותו של הנתבע, שעשה אבחנה בין גופי תאורה לבין נורות, אשר נרכשו על ידי אבי (עמ' 9 שו' 31 – עמ' 10 שו' 2). כך או כך, בהיעדר עדותו של אבי, לא הוכיחה התובעת טענתה בדבר רכישת גופי תאורה. עצם קיומה של חשבונית עבור רכישת גופי התאורה (ת/7), שהינה על שם התובעת אינה מלמדת על כך שרכישת גופי התאורה נעשתה עבור הנתבע. גם העובדה שבמועד הרכישה קיבלה התובעת שיק מן הנתבע עבור העבודות, אינה מהווה ראיה לכך, בפרט שסכום הרכישה וסכום השיק הינם שונים.

התוצאה הינה, כי החשבון עבור העבודות שבוצעו בעסק הינו בסכום של 18,400 ₪ בתוספת עלות התקנת הפרקט בסכום של 3,150 ₪, דהיינו 21,550 ₪. בתוספת מע"מ הסכום הינו 24,998 ₪.