אביאב נ' אברהם ואח'

החלטה

1.החלטה זו הינה בבקשה לביטול עיקולים זמניים אשר הוטלו על נכסי הנתבע2 (להלן:"הנתבע").

לטענת הנתבע יש להורות על ביטול העיקול על הסף שכן בקשת העיקולים וצו העיקול לא הומצא לנתבע מעולם, ועל כן, פקע צו העיקול.

2.כמו כן, טוען הנתבע, כי הבקשה להטלת עיקול אינה מגלה עילת תביעה כלשהי כנגדו ואף לא נתמכת בראיות מהימנות של עילת תביעה. עוד נטען, ע"י הנתבע, להיעדרו של חשש להכבדה, עובדה בה מודה ב"כ התובע בהודעה שהוגשה על ידו לתיק בימ"ש מיום 7.10.13.

3.בבקשה להטלת עיקול, נטען כי התובע היה שותף עסקי של הנתבע 1 בעסק לשירותי הסעות לאומנים, ע"פ הסכם שותפות. לטענת התובע במסגרת השותפות שלו עם הנתבע 1(צבי אברהם (בפש"ר), נגזלו ממנו ע"י הנתבע 1 כספים בסך 564,847 ₪, במהלך שותפות שהתקיימה מחודש אפריל 2012 ועד מרץ 2013.

4.לטענת התובע הואיל והנתבע 1 מצוי היה בפשיטת רגל, נוהלה השותפות עם הנתבע 1 באמצעות עוסק מורשה וחשבון בנק ע"ש התובע בלבד.

לטענת התובע, הנתבע 1 נישל את התובע מחלקו בהכנסות השותפות תוך שמותיר את התובע לבדו לשאת בהוצאות השותפות, והכניס תחתיו החל מחודש אפריל 2013, את הנתבע 2 כשותף להפעלת העסק, אשר פועל תחת עוסק מורשה וחשבון בנק ע"ש הנתבע 2 בלבד.

5.התובע טוען בבקשה להטלת העיקול ובמסגרת כתב התביעה כי נמנעו ממנו הכנסות השותפות במשך כחודשיים וחצי (ממחצית ינואר ועד מרץ 2013), כאשר ע"פ הוראת הנתבע 1 העבירו לקוחות העסק את התשלומים המגיעים בגין התקופה האמורה אל שותפות הנתבעים, באמצעות הנתבע 2.

לטענת התובע הנתבע 2 נהנה מהכנסות בגין תקופה האמורה, ועשה בגין כך עושר ולא במשפט.

6.לטענת התובע אי מתן צו העיקול יכביד על התובע לממש את ביצוע פסק הדין שיינתן כנגד הנתבעים, ככל שינתן, מאחר והנתבע 1 פושט רגל.

במסגרת הודעה שהוגשה ע"י ב"כ התובע לבימ"ש מיום 7.10.13, מודה ב"כ התובע כי יסוד ההכבדה אינו מתקיים בעניינו של הנתבע 2 באופן פרטני, אולם לטענתו, די להראות הכבדה כלפי הנתבע 1, שכן, לטענתו לא ניתן להפריד בין הנתבע 1 לבין הנתבע 2, בכל הקשור לכספים המגיעים בגין העסק המופעל באמצעות השותפות ביניהם.

7.ביום 25.12.13 התקיים דיון בבקשה לביטול העיקול, התובע וכן הנתבע 2 נחקרו על תצהירם וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

8.ע"פ תקנה 362 תקסד"א על התובע העותר למתן צו עיקול זמני לעמוד בשלושה תנאים עיקריים מצטברים :

א. קיומה של עילת תביעה הנתמכת בראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

ב. יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין באם לא ינתן צו העיקול.

ג. מאזן הנוחות.

9.מעיון בכתב התביעה ובבקשה להטלת עיקולים זמניים, נמצא כי עילת התביעה כנגד הנתבע 2, (כמפורט בסעיפים 1.4, 2.9, 2.11, 5.2 לכתב התביעה, וסעיפים 1.5, 2.7, 2.11) לבקשה להטלת עיקול) הינה כי הנתבע נהנה יחד עם הנתבע 1 מהכנסות השותפות בגין התקופה של מחצית ינואר ועד מרץ 2013, שנמנעו מהתובע, כמו גם שהתובע נאלץ לשאת לבדו בהוצאות השותפות בגין תקופה זו, ועשה עושר ולא במשפט.

10.התובע טוען בסעיף 2.11 לתצהירו כי ע"פ הוראת הנתבע 1 העבירו לקוחות העסק את התשלומים המגיעים בגין התקופה המתחילה במחצית חודש ינואר ועד מרץ 2013 (להלן :"התקופה") אל השותפות של הנתבעים באמצעות הפקדה בחשבון הבנק ע"ש הנתבע 2.

לבקשה להטלת עיקולים לא צורפה כל ראיה או אסמכתא המלמדת על קבלת כספים אצל הנתבע 2 בגין תקופה זו או בגין הפקדתם לחשבון הבנק של הנתבע 2.