אבטה נ' איבטור ואח'

פסק-דין

אקדמות מלין

1.התובע יליד 1.1.1970, נפגע ביום 2.5.2007 בתאונת דרכים, כהגדרת מונח זה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק"), בה היה מעורב רכב פרטי מסוג רנו, מ.ר- 32-702-16 ונהוג על-ידי הנתבע 1 ועל שימושו פוליסה בת-תוקף שהוצאה כדין על-ידי הנתבעת 2. (להלן: "התאונה").

2.מיד לאחר התאונה, הובהל התובע לבית-חולים רמב"ם בחיפה (להלן: "בית-החולים"). הוא נבדק בחדר המיון ועבר מספר צילומי C.T. הודגמו סימני חגורה בצוואר, רגישות על-פני בית החזה ורגישות בבטן מימין ללא גירוי צפקי או סימן חבלה בבטן. C.T מוח לא הדגים ממצא חבלתי אך הודגם אזור היפודנסי עגול מוגדר היטב בגרעיני הבסיס מימין, שאינו קשור לתאונה. התובע אושפז, במחלקה לכירורגיה כללית – אגף א' ,לצורך השגחה. הוא שוחרר ,ביום 4.5.2007 ,לביתו עם המלצות להמשך מעקב רופא מטפל ,טיפול תרופתי, אנלגטיקה לפי הצורך ומנוחה לשמך 10 ימים.

3.בהמשך, קיבל התובע טיפול רפואי במסגרת קופת-החולים ובית החולים, כולל טיפול פיזיותרפי.

4.התאונה הוכרה על-ידי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה. המל"ל שילם לתובע גמלת דמי פגיעה לתקופת אי-כושר מלא מאושרת, החל מיום 3.5.2007 ועד ליום 1.8.2007. ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה לתובע נכות רפואית, בגין התאונה, כדלקמן:

50% - מיום 2.8.2007 ועד ליום 31.10.2007

30% - מיום 1.11.2007 ועד ליום 30.11.2007

20% - מיום 1.12.2007 ועד ליום 31.12.2007

0% - צמיתה, מיום 1.1.2008.

תגמולי המל"ל ששולמו לתובע, בגין התאונה ולאחר שערוך להיום, הינם סך של 47,775 ₪.

5.בית-המשפט התיר לתובע להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל דנן ומינה, בזמנו, את ד"ר ירמי הראל, פסיכיאטר מומחה (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את התובע והגיש (בתאריכים 29.10.2010 ו- 16.10.2011) חוות-דעת בכתב וחוות-דעת משלימה. (להלן: "חוות-הדעת" ו"חוות-הדעת המשלימה", והכל בהתאמה).

המומחה קבע, הן בחוות-הדעת והן בחוות-הדעת המשלימה, כי לתובע נכות נפשית בשיעור של 15% בשל הפרעות פסיכונוירוטיות, לפי סעיפים 34(ב) ו- (ג) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז – 1956 (להלן: "תקנות הביטוח הלאומי"), וכי נכותו דנן נגרמה בגין התאונה והתאונה הנוספת שקרתה ביום 7.11.2008, כפי שיתואר דלהלן. (להלן: "התאונה הנוספת"). המומחה גם קבע, כי נכותו הנפשית של התובע בגין התאונה הינה בשיעור של 12%, ואילו בגין התאונה הנוספת, היא בשיעור 3%. ויודגש: המומחה נחקר, בחקירת שתי וערב צולבת וממצה, על חוות-הדעת וחוות-הדעת המשלימה.

6.וכן, נפגע התובע, ביום 7.11.2008 בתאונה הנוספת, שהיא כאמור תאונת דרכים, כהגדרתה בחוק, בה היה מעורב רכב פרטי מסוג הונדה מ.ר. 68-411-23, נהוג על-ידי הנתבע 3 ועל שימושו פוליסה בת-תוקף שהוצאה כדין על-ידי הנתבעת 4.

7.התובע הובהל, מיד לאחר התאונה הנוספת, לבית-החולים. הוא נבדק בחדר המיון. בקרסול שמאל, הודגם שבר פריקה פתוח ועצם הטיביה חשופה עם פגיעה ניכרת במשטח המפרקי. שאר הבדיקות היו תקינות. עבר ניתוח, לשם שטיפות, שחזור וקיבוע השברים. מהלך הניתוח היה תקין. אושפז במחלקת אורתופדיה א'. מהליך האשפוז לאחר הניתוח היה תקין וללא סיבוכים. ביום 16.11.2008, שוחרר התובע לביתו עם המלצות להמשך מעקב וטיפול רפואי בקופת חולים ובמרפאות חוץ של בית-החולים, חופשת מחלה והליכה ללא דריכה על הרגל הפגועה.

8.בהמשך, היה התובע במעקב רפואי ועבר טיפולים רפואיים ממושכים, במסגרת קופת-החולים ומרפאות חוץ של בית-החולים.

9.המל"ל הכיר בתאונה הנוספת כתאונת עבודה. ועדה רפואית מטעם המל"ל קבעה לתובע דרגת נכות רפואית כתוצאה מהתאונה הנוספת, כדלקמן:

100% - מיום 7.2.2009 ועד ליום 30.6.2009

30% - מיום 1.7.2009 ועד ליום 31.12.2009

10% - צמיתה מיום 1.1.2010 ,שהוגדלה לפי תקנה 15 לתקנות הביטוח