אבזבקייב נ' בגאיטדינוב

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך של 11,500 ₪, החזר הלוואה שהתובע טוען שנתן לנתבע בעת שהיה חברו לעבודה, כסיוע בהתמודדות עם חובותיו. הנתבע חולק על כך שהתובע הלווה לו את הסכום האמור הגם שהוא לא חלק על כך שעל פני השנים התובע עזר לו מידי פעם כי היו לו חובות, ובין היתר גם בהוצאה לפועל, אך לדבריו מדובר היה בסכומים נמוכים של מאות ספורות של שקלים. לגרסתו, התביעה נועדה להוציא ממנו כסף כי פוטר ועמד להוציא כסף מקרן הפנסיה – אבל בסכומים יותר נמוכים. התובע העיד כי ההלוואה ניתנה בנוכחות אמו.

האם, אולגה אבזקייב, העידה שמדובר בכספי בנה, התובע, וכספיה וכי היא ובנה ניגשו לבית הנתבע לקבל את כספם. הוזמנה משטרה והם הופנו להגיש תביעה בביהמ"ש. גם התובע סיפר על כך. הנתבע אישר שהתובע הגיע לביתו ביום 18.2.13 כאשר רק אשתו הייתה בבית והיא הזמינה משטרה כי "הם כיבו לה את האור" (עמ' 3 לפרוטוקול).

הנתבע ואשתו אישרו כי היו להם בעיות כלכליות הן בגלל חובות בהוצאה לפועל והן בגלל שהנתבע פוטר.

הנתבע הסכים שמשך מקרן הפנסיה 13,000 ₪ לצורכי סגירת חובות ולמחיה (עמ' 3 לפרוטוקול). הוא גם אישר שמידי חודש הם משלמים 3,000 ₪ החזר חובות בתיקי הוצל"פ של אשתו.

לגבי מתן הכסף לנתבע עומדת בפני עדות התובע ושלילת גרסה זו על ידי הנתבע. לפיכך עומדת בפני גרסה מול גרסה כי התובע העיד שאמו ראתה את מתן ההלוואה והאם לא העידה על כך. במשפט אזרחי ביהמ"ש מוסמך להכריע על פי עדות יחידה של בעלי דין. על פי סעיף 54 לפקודת הראיות , נ"ח התשל"א- 1971, בנסיבות אלה נדרש ביהמ"ש לנמק את הסיבה להעדפת גרסה מול גרסה. אמנם בביהמ"ש לתביעות קטנות לא חלים דיני הראיות (סעיף 62 (א) לחוק בתי המשפט, נ"מ התשמ"ד - 1984) אולם, סברתי כי במקרה זה יש מקום להנמקה כאמור.

התרשמתי כי הנתבע לאורך כל עדותו לא היה שלם עם המצב שנקלע אליו כאשר משך בכתפו או בכתפיו בעת מתן תשובותיו. בין לגבי שאלות שחלק עליהן לחלוטין, דהיינו האם קיבל הלוואה בסכום הנתבע לבין כאשר הסביר שנקלע לחובות.

הנתבע ביקש להציג את החובות כנמוכים ואלו האם של התובע סיפרה שהכינה אוכל לעבודה לבנה וגם לנתבע, גרסה שהנתבע הכחיש, תוך משיכת כתפיו.

אני מאמינה לאם שתיארה נסיבות כלכליות לא פשוטות של החבר של בנה.

התובע סיפר גם שהחובות היו של אשת הנתבע, והנתבע לא חלק על כך.

לבסוף, הנתבע הסכים שמשך 13,000 ₪ מקרן הפנסיה למחיה וחובות, סכום הקרוב לסכום שהתובע העיד שהלווה לנתבע להחזרה במועד שהכסף ישוחרר על ידי קרן הפנסיה.

לפיכך, אני מעדיפה את גרסת התובע ואמו.

על כן, הנתבע ישלם לתובע סך של 11,500 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 24.2.13, יום הגשת התביעה, ועד ליום התשלום המלא בפועל, וכן את אגרת ביהמ"ש בסך של 115 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, 24.2.13, ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור תוך 15 יום לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתנה היום, י"ג סיון תשע"ג, 22 מאי 2013, בהעדר הצדדים.