פסק דין
בפני תביעה לפיצוי שהוגדרה ככספית ונזיקית על סך של 30,000 ₪ בנסיבות הבאות:
חברה בה לתובע היו מניות יחד עם שותף אחר התקשרה עם הנתבעת לקבלת שירותי רט"ן ולכל בעל מניות/בעלים היה מנוי של טלפון. מספר המנוי של התובע היה 054-4391299 (להלן: "מס' הטלפון"). שם החברה "גינות אגוז בע"מ" ח.פ. 511773483 (להלן: "החברה").
לפי גרסת התובע, בגלל סיבות הקשורות בחברה, הופסקה פעילותה והבעלים פנו לנתבעת לסיים עמה את הקשר העסקי. לטענת התובע בחודש 08/10 סולק החוב הסופי בהתייחס למס' הטלפון. לפי גרסת הנתבעת ההליך היה של העברת בעלויות לבעלי המניות.
אין מחלוקת כי בכך היה צריך להסתיים החיוב של החברה. אולם כעבור מספר חודשים התברר שיש שימוש במס' הטלפון לכאורה על ידי החברה, ונשלח לתובע חשבון על סך של 14,387 ₪. לדברי התובע הוא פנה לנתבעת לברר את פשר החוב ופקידה בשם אורפז הודתה שקיימת טעות. התובע הפנה למספר פניה. לטענת הנתבעת לא הייתה פקידה בשם זה בהתייחס למספר הפניה שציין התובע.
בהמשך הוגשה כנגד החברה תביעה כספית על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב. התובע פנה בשנית למשרדי החברה בבאר-שבע ולפי גרסתו הוא הוצא בכוח מהמשרדים באמצעות המשטרה תוך השפלתו. בנסיבות אלה הוא שכר עורך דין ושילם לו 3,500 ₪ להגשת התנגדות בתיק ההוצל"פ ובהמשך הוגשו תצהירי עדות ראשית לאחר שהתיק נקבע לשמיעת ראיות. לאחר שהתובע נדרש להוציא כספים כאמור חזרה בה הנתבעת (התובעת בתיק האמור) מהתביעה, והתביעה נמחקה ללא צו להוצאות על אף התנגדות התובע. ההנמקה שניתנה לבית-המשפט היתה "מטעמים פרקטיים ומשיקולי ייעול".
בדיון הסבירה נציגת הנתבעת כי הנתבעת עלתה על כך שחשבון החברה ממשיך להיות מחויב וגם כי הסכומים גדולים משמעותית משימושים קודמים ולכן, היא באה לקראת התובע, על אף שלא דיווח על אבדן או גניבה של מכשיר הטלפון.
התובע גם עתר לפיצוי על סך של 1,000 ₪ על כך שהוא שילם לעורך דין לנסח לו את כתב התביעה נשוא תיק זה והוא עתר לפיצוי על הביזוי וההשפלה כאמור לעיל.
מתוך עדויות התובע ובנו, שדיבר בשמו, ונציגת הנתבעת התברר כי בעת שהמנוי היה של החברה, היה לתובע מכשיר טלפון נייד וכן מכשיר דיבורית קבוע ברכבו. על פי הסבר נציגת הנתבעת, מכשיר הדיבורית כולל כרטיס סים (sim). התובע, ככל הנראה לא ידע זאת. לדבריו הוא זרק את הדיבורית.
בדיון הוסבר על ידי נציגת הנתבעת כי כאשר יש טלפון קבוע ברכב או דיבורית המספר שלה הוא שקוף אך בפועל ייתכן מצב שבו מי שמתקשר עם התובע לטלפון הנייד שלו יכול למצוא עצמו מדבר עם מי שלקח את הסים מהדיבורית. כי הסים מכתיב את התוצאה. לכן, נוצר מצב שבו מי שהשתמש בסים אחרי תשלום החשבון ב- 08/10, המשיך לחייב את החברה על אף שהתובע, עם אותו מספר טלפון חויב על השימושים שלו.
התובע כינה את הפסקת הקשר בין החברה לנתבעת "ניתוק" והנתבעת כינתה זאת "העברת בעלות" אך מבחינת החברה הקשר עם החברה נותק, או כך צריך היה לקרות. בנסיבות אלה חלות הוראות סעיף 3 ד (ג) לחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 העוסק בביטול עסקה מתמשכת. על פי הוראות אלה היה על הנתבעת להפסיק את החיוב לחברה. כדי לעשות כן, היה עליה להסדיר את העברת הבעלות, לשיטתה, גם לגבי כרטיס הסים במכונית, שהייתה בדיבורית. העדר המעש הזה אכן היה טעות מצד הנתבעת.
אולם הנזק נגרם בפועל כאשר התובע לא דאג לחלץ את כרטיס הסים מהדיבורית לפני שהוא זרק אותה. לכן, הוא נושא באשם תורם משמעותי לכך שהנתבעת, בשלב ראשון, הגישה תביעה על החוב, שתוצאתה הייתה העלויות המשפטיות בהם נשאו התובע, או בנו.
לכן אני דוחה את התביעה להשבת הסכום של 3,500 ₪ ששולמו בגין ההליך המשפטי (תא"מ 38865-08-11 בית משפט השלום באר שבע).
התביעה מתייחסת גם לאירוע שבו לטענת התובע ובנו נעשה פינוי ממשרדי הנתבעת על ידי שוטרים.
לטענת הנתבעת ככל שהפינוי נעשה בצורה לא ראויה- על התובע להפנות את טיעוניו למשטרת ישראל.
כמו כן נטען בכתב ההגנה כי ככל שנסמך התובע על מספר פניה 291166632 בהקשר להודיה של פקידה בשם אורפז, הרי שמספר הפניה אינו מתייחס לחברה אלא ללקוחה אחרת של הנתבעת.
הנתבעת לא הכחישה פינוי ממשרדיה על ידי שוטרים.
סכום התביעה הוא על סך של 30,000 ₪ או 20,000 ₪ המורכבים מ- 4,500 ₪ עלויות משפטיות וכל היתר על ההשפלה גם בהיבט ההוצאה על ידי המשטרה וגם בהיבט הצגת התובע כמי שאינו פורע את חובותיו.
העולה מהמקובץ שהמקור לתקלה היה באי העברת המספר השקוף על שם התובע. בנסיבות אלה, נגרמה לתובע עגמת נפש שיתכן והיתה נמנעת אילו יודע שבדיבורית יש גם כרטיס sim.
על כן אני פוסקת לתובע עגמת נפש בסך של 3,500 ₪.