החלטה
1.המבקשת הגישה תובענה לפיצויים עקב הנזק שנגרם לה לטענתה בעטיו של טיפול רפואי רשלני. לכתב תביעתה לא צירפה חוות דעת רפואית לתמיכה בטענותיה בדבר שברפואה.
בבקשה דנן עותרת המבקשת לפטרה מהגשת חוות דעת ולמינוי מומחה רפואי מטעם בית-משפט.
2.נושא צירוף תעודת רופא או חוות דעת של מומחה רפואי מוסדר בתקנה 127 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) הקובעת לאמור:
'רצה בעל דין להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי העניין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א–1971 (להלן - חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו.'
3.הכלל, המצוין ברישא של תקנה 127, מחייב בעל דין המבקש להוכיח דבר שברפואה לצרף לכתב התביעה תעודת רופא או חוות דעת של מומחה רפואי. היוצא מן הכלל נקבע בסיפא של תקנה 127 ולפיה מוסמך בית המשפט לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת 'מטעמים מיוחדים שיירשמו.'
4.נפסק לא אחת כי על בעל דין המבקש פטור מצירוף חוות דעת מוטל נטל כבד להוכיח קיומם של טעמים מיוחדים אשר יצדיקו להיענות לבקשה, ואין די בטענה בעלמא. נוסף על כך, עליו להניח תשתית עובדתית שממנה ניתן להסיק כי קיים סיכוי סביר כי יזכה בתביעתו (או בהגנתו, אם מבקש הפטור הוא הנתבע).
ראה ניתוח הסוגיה בהרחבה ברע"א 1358/12 מרכז רפואי רבין בית החולים בילינסון נ' עיזבון המנוח שלמה אייזנבך ז"ל (8.5.12) מפי השופט זילברטל והפסיקה המאוזכרת שם.
5.במקרה דנן טוענת המבקשת כי מתקיים בעניינה הכלל 'הדבר מעיד על עצמו'. סיכויה לזכות בהליך טובים אפוא, ודי בסיכוי זה כדי ליתן פטור מצירוף חוות דעת. עוד הוסיפה המבקשת כי חרף מאמציו של בא כוחה להשיג חוות דעת של מומחים, נתקל הלה בסירוב וגם מטעם זה יש לפטרה מצירוף חוות דעת. כמו-כן, מפאת חיסרון כיס מתקשה לעמוד בנטל הכספי הכרוך בצירוף חוות דעת, מה גם שימונו ממילא מומחים מטעם בית משפט וחלק משכרם יושת עליה, דבר אשר יקשה עליה שבעתיים לממן חוות דעת.
6.לצורך הכרעה בבקשה אניח כי יש בתיעוד הרפואי כדי לקבוע שנסיבות המקרה מתיישבות עם המסקנה, ולפיה חל הכלל 'הדבר מעיד על עצמו' המעוגן בסעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] או למצער, כי המבקשת הניחה תשתית עובדתית המלמדת על סיכוי סביר לזכות בתביעתה.
אין בהנחה האמורה כדי לסייע למבקשת. העובדה שתביעה אינה משוללת יסוד, כשלעצמה, אינה עילה לפטור מצירוף חוות דעת. אמנם נכון, מדובר 'בתנאי-בלעדיו-אין' שהרי אם סיכויי הצלחת התובענה (או ההגנה) מוטלים בספק לא יינתן פטור מצירוף חוות דעת, גם אם קיימים טעמים אחרים שהיו מצדיקים לעשות-כן.
יש לבחון אפוא אם הניחה המבקשת תשתית ראויה לפטרה מצירוף חוות דעת.
7.שני נימוקים העלתה המבקשת – סירוב מומחים שאליהם פנה בא כוחה לתת חוות דעת וחיסרון כיס.
8.בנוגע לטעם הראשון הסתפקה המבקשת בטענה בעלמא, ולפיה שמעה מפי בא כוחה כי פנה לרופאים שונים ואלה סירבו לתת חוות דעת. בתצהירה נקבה המבקשת בשמם של שניים, האחד אורתופד מומחה והשני מומחה למחלות זיהומיות. אף אם נכונה הטענה, ושני מומחים אלה סירבו לתת חוות דעת בשל זהות הנתבעת (מדינת ישראל) ובשל מהות תביעתה (רשלנות רפואית) אין בכך כדי להצביע על קיומו של טעם מיוחד.
9.אין טענה וממילא אין ראיה כי מלבד שני מומחים אלה, אין במדינת ישראל מומחים נוספים היכולים לחוות דעה בעניינה של המבקשת. לא מן הנמנע כי אחד המומחים או שניהם עובדי מדינה, המנועים מטעם זה מלתת חוות דעת נגד מעבידתם. זהו הסבר אפשרי סביר אשר אינו מעיד על סירוב גורף מצד מומחים בתחומים הרלוונטיים.
גם הטענה, ולפיה סירבו המומחים או מי מהם לתת חוות דעת בשל מהות התביעה (רשלנות רפואית) הועלתה בצורה סתמית וכללית, ולכן אינה מהווה טעם מיוחד.
10.המבקשת לא הראתה אפוא, ולו לכאורה, כי חרף מאמציה לא עלה בידה לאתר בארץ מומחה רפואי אשר יסכים לתת חוות דעת בדבר שברפואה.
11.גם הנימוק הנוסף – חיסרון כיס – אינו יכול לסייע למבקשת. גם בעניין זה העלתה המבקשת טענה סתמית וכללית, בלא פירוט רכושה והכנסתה. מדובר אפוא בטענה בעלמא ללא כל ביסוס עובדתי.
למותר לציין כי אין בפי המבקשת הסבר המיישב בין חיסרון כיס הנטען לבין טענתה הנוספת בדבר סירוב מומחים לבקשתה לתת חוות דעת.
12.בשלב זה הנימוק, ולפיו ממילא ימנה בית המשפט מומחים מטעמו דבר אשר יטיל עליה נטל כספי כבד שתתקשה לעמוד בו, לאו נימוק הוא. אי-אפשר כיום לפטור מצירוף חוות דעת בהסתמך על מינוי עתידי צפוי של מומחים מטעם בית משפט וחיובה האפשרי של המבקשת בתשלום חלק משכרם.