פסק דין
רקע
לפניי תביעה כספית בסך של 24,353 ₪ בגין הפרת חוזה. התביעה נוגעת לעסקה למכירת רכב מסוג G.M.C ונדורה (להלן: "הרכב").
העובדות שאינן שנויות במחלוקת הינן שהנתבע קיבל את החזקה והבעלות ברכב, ואילו השקים שמסר הנתבע בגין הרכב לא כובדו על-ידי הבנק והסתבר שמדובר בשיקים מזויפים. הרכב הנמכר לא היה רשום על שמו של התובע, אלא על שם אדם אחר בשם קורפוס אפרן (להלן: "אפרן") שאינו תושב או אזרח ישראל ואינו צד להליך.
השאלה שבמחלוקת הינה האם העסקה נערכה בין התובע לנתבע כטענת התובע או שמא בין אפרן לנתבע כטענת הנתבע. לטענת התובע, הוא רכש את הרכב מאפרן, שילם לאפרן את התמורה וקיבל לחזקתו את הרכב, ומבלי להעביר את הבעלות על שמו, מכר את הרכב לנתבע, והנתבע מסר לו את השיקים שחוללו. לפיכך, לטענת התובע, על הנתבע לפצותו בגין השיקים שחוללו, ולשלם לו את יתרת התמורה בגין הרכב שנמסר לו. לעומת זאת, לטענת הנתבע, כלל לא רכש את הרכב מהתובע, אלא מאפרן ישירות, ואת התמורה (השיקים שחוללו) שילם לאפרן.
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, שוכנעתי כי הדין עם התובע, תוך שאני מבכר את עדות התובע על פני עדותו של הנתבע. להלן אסביר את נימוקיי:
טיעוני הצדדים
התובע הגיש העתק של השיקים שחוללו, תקליטור הכולל הקלטה של שיחה עם הנתבע ותמליל של השיחה, וכן תלונה שהגיש במשטרה כנגד הנתבע.
מתוך התמליל והתקליטור עולים הדברים הבאים, שנאמרו בשיחה שהתקיימה בין התובע לנתבע (נספח ב' לכתב התביעה):
התובע: השקים שנתת, אתה ראית מה כתוב על השיק?
הנתבע: לא.
...
התובע: חשבון לא קיים, מזויף.
הנתבע: אז תפנה למשטרה.
התובע: אבל למה שאני אפנה למשטרה, זה אתה נתת לי.
הנתבע: אז תפנה למשטרה, מה אתה רוצה ממני.
התובע: אבל אם אתה נותן לי, למה שאני.
הנתבע, לא יודע, תפנה למשטרה. תעשה מה שאתה רוצה.
...
התובע: למה אתה נותן לי שיק שהוא גנוב.