אבו שאח מוסטפא נ' אבו זמירו איאד

החלטה

1. לאחר שעיינתי בבקשה לביטול פסק הדין, שניתן בהעדר התובע ביום 8.2.10, ובתגובה – אני דוחה את הבקשה (לא הוגשה תגובה-לתגובה, והמועד לכך חלף).

2. הדיון נדחה מספר פעמים, לבקשת ב"כ התובע, ולבסוף נקבע ליום 8.2.10.

אין מחלוקת שב"כ התובע זומן כדין לדיון במועד זה, שנקבע כאמור על פי בקשתו לדחות מועד קודם. ב"כ התובע גם הגיש, ערב הדיון, בקשה נוספת לדחיית המועד, אך בקשה זו נדחתה. גם אם ההחלטה שדוחה את הבקשה לא התקבלה אצל ב"כ התובע, שכאמור הגיש את בקשתו ערב הדיון, הרי כל עוד לא קיבל החלטה של ביהמ"ש שדוחה את מועד הדיון, חייב היה להתייצב אליו.

גם אם נכונה טענת התובע, כי בא-כוחו לא הודיע לו על מועד הדיון, אין בכך כדי להועיל לו.

3. נמצא איפוא כי לא היתה כל הצדקה לאי התייצבותם לדיון של ב"כ התובע ושל התובע עצמו.

4. גם בהגשת הבקשה לביטול פסק הדין השתהה התובע שיהוי ניכר: פסק הדין ניתן ביום

8.2.10, וחודש לאחר מכן הוא נשלח לתובע עצמו, על ידי ב"כ הנתבע, על פי מספר פקס שהתובע עצמו מסר לו, כמפורט בסעיף 6 לתגובתו של ב"כ הנתבע לבקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, בצירוף נספח ב' לאותה תגובה.

רק ביום 6.7.10 - למעלה מארבעה חודשים לאחר מכן - הגיש התובע בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין, ביחד עם הבקשה עצמה. לא ניתן כל הסבר לשיהוי זה, למעט "תדהמתו" של התובע, כאשר נתקל בהליכי הוצל"פ לביצוע פסק הדין (תשלום ההוצאות שנפסקו לזכות הנתבע); וזאת למרות שהתראת-הוצל"פ נמסרה לו במסירה אישית עוד ביום 12.4.10 (סעיף 7 לתגובתו האמורה של ב"כ הנתבע, בצירוף הנספחים שמצויינים שם).

5. עד כאן, באשר להעדר ההצדקה לאי התייצבותו של התובע לדיון, ולשיהוי הרב שנקט בהגשת בקשתו לביטול פסק הדין.

השאלה השנייה, והעיקרית, שביהמ"ש צריך לבחון, היא סיכויי הצלחתו של בעל הדין, שמבקש ביטול פסק הדין.

6. התביעה היא לביצוע שטר. בנימוקי ההתנגדות ובתצהיר הנתבע נפרשו הנסיבות של גלגולי השטר, ולפיהן נעשה בו שימוש שלא כדין, והוא הגיע לידי התובע, שהוא חלפן כספים, מידי אדם אחר, אשר מסרו לו שלא כדין. גירסת הנתבע נתמכה בתצהיר של הנגר, אשר שיק זה נמשך מלכתחילה לזכותו, אך סכומו שולם לו על ידי הנתבע, והנתבע היה צריך לקבל את השיק בחזרה.

7. אל מול גירסת הנתבע לא הוצגה כל גירסה של התובע בדבר הנסיבות שבהן קיבל את השיק, לרבות אי-התואם שבין הספרות לבין המילים שבשיק, אשר בגינו הופחת סכום התביעה עוד בהליכים המקדמיים מ- 15,000 ₪ ל- 5,000 ₪.

כבר בהליכים המקדמיים ניתנה החלטת ביהמ"ש, מיום 7.1.08, כי על התובע להגיש תצהיר עדות ראשית שבו יפרט את גירסתו לגבי השיק. התובע ביקש מספר פעמים אורכות להגשת תצהירו, אך בסופו של דבר לא הגישו, למרות האורכות שניתנו לו.

גירסתו של הנתבע - שנתמכת בתצהירו של הנגר שקיבל ממנו את השיק ונראית משכנעת על

פניה - לא "זכתה" איפוא לגירסה-שכנגד כלשהי של התובע, שיהיה בה כדי ליישב את הפירכות לגבי זכותו להיפרע על פי השיק.

בנסיבות אלה, סיכויי הצלחתו של התובע בתביעתו הם קלושים מאד.

8. מכל הטעמים הללו, אני מקבלת את התנגדותו של ב"כ הנתבע לביטול פסק הדין ודוחה את הבקשה.

התובע ישלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪, בגין התגובות על הבקשה להארכת המועד להגשת הבקשה לביטול פסק הדין ועל הבקשה לביטול פסק הדין.

סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.