אבו רמילה נ' דושינסקי

החלטה

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות (כב' השופטת דורית פיינשטיין) בת"ק 2498/10.

ביום 14.2.10 הגיש המבקש תביעה לבית משפט לתביעות קטנות, בדרישה לחייב את המבקש בתשלום סך של 31,200 ₪, בגין מטבח שסופק לו בידי המבקש, בעלות כוללת של 48,275 ₪. על פי הנטען בכתב התביעה, המטבח שסופק היה באיכות נמוכה, בוצע בידי נערים בגיל בית ספר העובדים בנגריה, תוך שימוש בחומר זול, ומיד עם סיום העבודה, היה מצבו גרוע. בפסק דין מיום 11.7.12 התקבלה התביעה במלואה, וכן חוייב המבקש בהוצאות ההליך בסך 4,500 ₪, נוכח התנהלותו הדיונית.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, שבגדרה טען המבקש כי סיפק למשיב מטבח, אך זה לא פרע את התשלום עבורו במלואו ונותר חייב 9,000 ₪, ורק לאחר שהמבקש עמד על זכותו לקבלת יתרת התשלום, הגיש כנגדו המשיב תביעה לבית משפט לתביעות קטנות. המבקש טען, כי הציע למשיב לתקן את הליקויים, וזה סרב, וכי העבודות בוצעו באופן מקצועי והולם. כן נטען, כי מצבו של המטבח היום נובע מהעובדה שהוא מותקן מזה זמן רב ונעשה בו שימוש, ולא בשל בנייה בלתי תקנית. המבקש הוסיף וטען, כי "לא היה לו יומו בבית המשפט"; בית משפט קמא לא שקל את טענות ההגנה והתעלם מהן, כמו גם מנסיבות המקרה בכללותו; הגביל בקשות המבקש בהפקדה כספית לא ראויה; ולא אפשר להעריך את הנזקים על ידי צד נייטרלי, או לתקן את הליקויים בידי המבקש עצמו.

הבקשה הוגשה ללא נספחים, מלבד פסק דינו של בית משפט קמא. משכך, אחר שבאה הבקשה בפניי ביום 24.12.12, הוריתי למבקש לצרף את אותם מסמכים אשר עליהם מתבססת בקשתו, כפי שהונחו בפני בית משפט קמא. המבקש לא קיים החלטה זו, וצרף רק תצהיר שהוריתי על צירופו, בדבר מועד קבלת פסק דינו של בית משפט קמא, ותו לא. המבקש התמיד בהימנעות זו, גם לאחר החלטה נוספת בעניין מיום 1.1.13. נוכח כך, ייתכן שהיה מקום לסילוק הבקשה על הסף מטעם זה, אולם כדי לוודא שלא נפגעות זכויותיו של המבקש, גם אם מחמת מחדליו, הוזמן תיק בית משפט קמא, לצורך בדיקת הטענה כי למבקש "לא היה יומו" בבית משפט קמא וכן יתר הטענות.

עיון בתיק בית משפט קמא מביא למסקנה, כי למבקש היה גם היה יומו בבית משפט קמא. אדרבא, בית משפט קמא נהג כלפיו באורך רוח על אף התנהלותו הדיונית. כאמור, התובענה הוגשה ביום 14.2.10. ביום 2.8.10 התקיים דיון ראשון לאחר שהמבקש טרם הגיש כתב הגנה, אף שהמשיב טען כי כתב התביעה הומצא למבקש אישית בסמוך להגשת כתב התביעה. בית משפט קמא איפשר למבקש להגיש כתב הגנה בתוך 10 ימים. בפועל, הוגש כתב הגנה לאחר 20 יום, ביום 22.8.10. דיון שנקבע ליום 31.8.10, במעמד הצדדים, בוטל ביום 30.8.10, אחר שביום הדיון הודיע המבקש כי"נאלץ לנסוע למכה לעליה לרגל". ביום 15.9.10 התקיים דיון במעמד הצדדים. לאחר שבית המשפט הודיע על כוונתו לעשות כן, והצדדים לא טענו דבר כנגד כך, מינה בית משפט קמא מומחה ניטרלי לבדיקת הטענות שבכתב התביעה (מומחה ממכון התקנים). חוות הדעת ניתנה, ונקבע דיון ליום 23.3.11, שאליו לא התייצב המבקש. בעקבות זאת, ניתן פסק דין בהעדר הגנה. בהמשך, בוטל פסק הדין בהחלטה מיום 23.5.11, שהותנתה בהפקדת 5,000 ₪ בקופת בית המשפט.

לא אלאה בכל פרטי השתלשלות הדברים, אולם אציין כי בהמשך, ביום 5.12.11, פנה המבקש, באמצעות עו"ד ג'בר, בבקשה לאפשר לצדדים להיות מיוצגים, להפנות למומחה שאלות הבהרה ו/או להזמינו לבית המשפט, ובמידת הצורך להגיש חוות דעת מטעמו. בהחלטה מיום 12.12.11 קבע בית משפט קמא, כי לא תתאפשר הגשת חוות דעת מטעם המבקש, שכן כבר מונה מומחה מטעם בית המשפט, ובהתאם אף חוות הדעת שהגיש המשיב איננה ראיה בתיק. עם זאת נקבע, שאם המבקש מעוניין בכך הוא יוכל לחקור את המומחה, ועליו להודיע על כך בתוך 3 ימים, אזי יינתנו החלטות מתאימות, הכוללות הפקדה לקופת בית המשפט. או אז, ביום 2.1.12, הועברו שאלות הבהרה למומחה, ולא הוגשה בקשה לחקירתו של המומחה. אחר שניתנו תשובות לשאלות הבהרה, איפשר בית משפט קמא לצדדים, בהחלטה מיום 6.2.12, לטעון טענותיהם בכתובים והובהר כי לאחר מכן יינתן פסק דין. ביום 16.5.12 הורה בית משפט קמא למזכירות לשוב ולהמציא את ההחלטה האחרונה למבקש, שכן המצאה קודמת חזרה ועליה חותמת "לא נדרש". ביום 4.6.12 עתר עו"ד ג'בר לארכה בת 10 ימים להגשת טיעונים. ארכה זו ניתנה. ביום 24.6.12, אחר שלא הוגש דבר מטעם המבקש, הורה בית משפט קמא על המצאת ההחלטה בדבר ארכה גם לעו"ד ג'בר, והבהיר כי אם לא יוגש דבר עד ליום 30.6.12, תינתן החלטה על יסוד המסמכים שבתיק. רק ביום 19.7.12 הוגשו טיעונים מטעם המבקש, ובהם טענות כלליות כי חוות הדעת מתעלמת "מכל מיני גורמים ואין הערכה נכונה לנזק, וכן אין התייחסות מפורשת לקשר הסיבתי אשר גרם לנזק הנטען על ידי התובע". עוד נטען, כי אין התייחסות למספר רב של טענות שהועלו מצד המבקש, לרבות שינויים שביקש המשיב, ובאשר לשימוש במטבח במשך השנים. בנוסף נטען, כי "בתשובה לשאלות ההבהרה, לא ידע המומחה לענות על מספר דברים". מסקנת הטיעונים היתה, כנטען בידי המבקש בטיעוניו בכתב, שיש לאפשר לו להגיש חוות דעת נוספת מטעמו ו/או מטעם בית המשפט, כדי להעריך את הנזק בצורה נכונה. אחר קבלת כתב טיעונים זה, ניתן פסק דינו של בית משפט קמא, נושא בקשה זו.

כעולה מתיאור הדברים שלעיל, למבקש היה-גם-היה "יומו בבית המשפט". כאמור, בהחלטה מיום 12.12.11 קבע בית משפט קמא לוח זמנים לזימון המומחה לחקירה נגדית. המבקש בחר שלא לעתור לזימון המומחה מטעם בית המשפט לחקירה נגדית, כך שאין הוא יכול לבוא בתלונה על כך עתה. גם אין לבוא בטרוניה כנגד בית המשפט על כי הבהיר בהחלטתו הנ"ל כי לכשתוגש בקשה להזמנת המומחה לעדות, תידרש הפקדת כספים. דרכם של דברים, שכאשר אחד הצדדים עומד על חקירתו של מומחה מטעם בית המשפט, הרי שהוא נושא בהוצאות התייצבות המומחה לדיון, ובהתאם אף עליו לערוב להוצאות אלו. המבקש בחר שלא לחקור את המומחה מטעם בית המשפט, ועל כן אין הוא יכול לבוא בטענה כי "לא היה לו יומו".

כך גם בכל הנוגע להעלאת טענות מטעם המבקש בטרם ניתן פסק הדין – למבקש ניתנה אפשרות להגיש טיעונים בכתב, ובנסיבות הענין די היה בכך. אחר שבית משפט קמא התרה והבהיר כי בכוונתו ליתן פסק דין לאחר שיוגשו הטיעונים, בחר המבקש להעלות טיעונים כלליים בלבד כנגד חוות הדעת, ללא פירוט של ממש, ולהתמקד בדרישתו להגיש חוות דעת נוספת מטעמו, או מטעם בית המשפט. כך בחר המבקש לנהוג, ובענין זה אין לו להלין אלא על עצמו.

אשר לאי מתן היתר להגשת חוות דעת מומחה מטעם המבקש, אף שעתר לכך בטיעונים עובר למתן פסק הדין – כאמור, מדובר בדרישה אשר נדחתה עוד בהחלטה מיום 12.12.11, שם ציין בית משפט קמא כי המומחה מונה בהסכמת הצדדים; כי חוות הדעת שהוגשה מטעם המשיב לא תשמש כראיה; וכי בנסיבות אלו לא תתאפשר הגשת חוות דעת מטעם המבקש. לא איתרתי בתיק הסכמה מפורשת של הצדדים למינוי מומחה מטעם בית המשפט, אולם בדיון מיום 15.9.10 הודיע בית המשפט לצדדים בתחילת הדיון על כוונתו למנות מומחה מטעמו, ואיש מהצדדים לא טען כנגד כך ולא הביע הסתייגות כלשהיא או התנגדות. על פי הוראת תקנה 130(ג)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, שעה שממונה מומחה בהסכמה, ברירת המחדל היא שלא מוגשות חוות דעת מטעם בעלי הדין. נוכח כך, ואחר שמדובר בהליך בפני בית משפט לתביעות קטנות, על כל הנגזר מכך בדבר סדרי שמיעת ראיות, אין בסירובו של בית משפט קמא להתיר למבקש להגיש חוות דעת מטעמו, אחר שמונה מומחה בידי בית המשפט, משום פסול. בהקשר זה יודגש, כי הבקשה להגשת חוות דעת מומחה מטעם המבקש הועלתה לראשונה בבקשה שהוגשה ביום 5.12.11 – 16 חודשים לאחר שהתובע הגיש חוות דעת מטעמו, 13 חודשים לאחר שבית משפט קמא הורה על מינוי מומחה מטעמו, וכשנה לאחר שניתנה חוות הדעת ביד המומחה מטעם בית המשפט. ברי איפוא שאין מקום לטרוניותו של המבקש על כי בהליך שבפני בית משפט לתביעות קטנות ובנסיבות כפי שתוארו, נדחו בקשותיו, שהוגשו באיחור רב, להגשת חוות דעת מטעמו.

בנוסף, בפסק דינו ציין בית משפט קמא, כי חוות הדעת ותשובותיו של המומחה מטעם בית המשפט לשאלות שהופנו אליו סיפקו מענה ראוי לטיעוניו של המבקש. בחוות הדעת נקבע, בצורה מפורשת, כי "איכותו הכללית של המטבח נמוכה ומצבם הכללי של היחידות גרוע מהמצופה לגילו של המטבח". כלומר, כבר בחוות הדעת הובהר, כי ההערכה היא ביחס למצופה מן המטבח בהתאם לגילו, כלומר, כמשומש, ובתשובה לשאלות ההבהרה אף הודגש עניין זה. כמו כן, נשללה סבירות פגיעה מאירוע מים כולל וכן נשללה סבירות גרימת הנזק בשל חשיפה חריגה לחומרי ניקוי חזקים במיוחד, או מנזקי שמש בלתי צפויים. אמנם, לא מצאתי כי המומחה מטעם בית המשפט אמד את שווי הליקויים. אלא שלטענת המשיב, איכותו של המטבח כה גרועה, עד כי אין הוא חפץ בו, ועליו לעוקרו ולהתקין אחרת תחתיו (ראו: פרוטוקול הדיון מיום 30.11.11). בנסיבות אלו, ואחר שהמבקש לא טען דבר בעניין זה בטיעונים שהגיש בכתב קודם מתן פסק הדין, אינני סבורה כי יש לשומעו כעת בטענה כנגד היקף הסכום שנפסק כנגדו. המבקש, אף שנועץ בעורך דין בעת הדיון לפני בית משפט קמא, ועורך הדין אף הגיש מסמכים לבית המשפט מטעמו, בחר לכלול בטיעוניו דברים כלליים, ולא התייחס באופן פרטני לסוגיית חישוב הנזק. בנסיבות אלו אינני סבורה, כי קיימת הצדקה לשוב ולדון כיום, במלואת כשלוש שנים מהגשת התובענה, בטיעונים שלא הועלו במועד – ולמעשה גם בבקשה שבפני לא פורטו – בדבר אופן חישוב הנזק.

אשר לטענות המבקש כי לא נלקחו בחשבון הוצאותיו להקמת המטבח, כמו גם טענותיו כי צריך היה לאפשר לו לתקן את הליקויים – אמנם בפסק הדין לא התייחס בית משפט קמא לסוגיות אלו בפירוט, אלא שלנוכח הטיעון המינימלי והכוללני של המבקש עובר למתן פסק הדין, אין לתמוה על כך. מכל מקום, אחר שבפני בית משפט קמא באה חוות דעת של מומחה מטעמו, שלא נסתרה, כי למשיב סופק מטבח באיכות נמוכה שמצבו גרוע מן המצופה למטבח "בגילו", הרי שמקומו של טיעון בדבר ההוצאות שהוציא המבקש, ואשר כלל לא הוכחו, מוגבל ביותר בקביעת נזקו של המבקש, אף אילו הוכחו. הוא הדין בטענות כי צריך היה לאפשר למבקש לתקן את הליקויים. גם ענין זה לא נזכר בטיעונים שהוגשו עובר למתן פסק הדין, ומכל מקום, אם סופק מטבח ברמה נמוכה, אין למי שסיפק את המטבח זכות מוקנית לתקן את שעיווה. אשר לטענת המבקש, כי המשיב לא השלים את פרעון תמורת המטבח – גם כאן מדובר בטענה שלא הובאה לה ראיה של ממש, ומכל מקום, אין בה כדי להצדיק אספקת מטבח באיכות נמוכה, ופסיקת פיצוי בגין כך, כפי שנעשה.

הנה כי כן, לא מצאתי כי פסק דינו של בית משפט קמא מגלה טעות משפטית או עובדתית גלויה על פניה, המצדיקה מתן רשות ערעור על פסק דינו (ראו: בר"ע (י-ם) 244/90 יאיר נ' פרנקל, פ"מ כרך תשנ"א(3) 309, 314-315; בר"ע (י-ם) 375/08 ארקיע קוי תעופה ישראלים בע"מ נ' קורח (פורסם במאגרים, 3.4.08)).

על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית.

הואיל ולא התבקשה תשובה, ייעשה צו להוצאות לטובת המשיב אך בגין הבקשה לעיכוב ביצוע, ובהמשך להחלטת כב' השופט יעקובי מיום 3.12.12. נוכח האמור, המבקש יישא בהוצאות המשיב בגין בסך 750 ₪.

המזכירות תעביר למשיב סכום זה מתוך הערבון ויתרתו תוחזר למבקש.

ניתנה היום, א' אדר תשע"ג, 11 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.