ע"פ
בית המשפט המחוזי ירושלים
|
30371-12-12
02/03/2013
|
בפני השופט:
רבקה פרידמן-פלדמן
|
- נגד - |
התובע:
אוסאמה זכריא אבו רמוז
|
הנתבע:
מדינת ישראל – יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים
|
פסק-דין |
פסק דין
ערעור על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כבוד השופטת שרון לארי בבלי) מיום 11.12.2012 בתיק ב"ש 7916/12.
העובדות:
1. ביום 4.11.2012 הוצא, על ידי גב' דלית זילבר, מ"מ יו"ר הועדה המחוזית לתכנון ולבניה מחוז ירושלים, צו הריסה למבנה בשטח של כ- 240 מ"ר, בשכונת א-טור בירושלים.
2. ביום 13.11.2012 הוגשה לבית המשפט לעניינים מקומיים בקשה לביטול צו ההריסה המנהלי.
בבקשתו ציין המבקש (המערער בענייננו) כי הוא הבעלים והאחראי על הבניה נשוא הצו. לטענתו הבניה נשוא הצו הסתיימה לפני מספר חודשים והמקום מאוכלס וראו לאכלוס. כן טען כי נפלה טעות בזיהוי המבנה בצו. לטענתו המבנה הוקם באזור המיועד למגורים, ובאזורים אלה המשיבה איננה נוהגת להוציא צווי הריסה מנהליים אלא לפעול באמצעות בית המשפט.
3. בתגובה שהגישה המשיבה לבקשה ציינה כי מפקח מטעמה ביקר במקום פעמיים. בביקור הראשון הבחין בביצוע עבודות בניה ללא היתר. מדובר במבנה ללא קירות, ללא תיקרה, לא מחובר לתשתיות, ללא ריצוף ולא מאוכלס. המפקח הדביק במקום התראה על הפסקת עבודה, אך בביקור כשבוע לאחר מכן מצא כי עבודות הבניה נמשכות, נוספו קירות חיצוניים. הודבקה התראה נוספת ולאחריה צו הפסקה מינהלי.
לטענת המשיבה מדובר במקרקעין שייעודם נוף פתוח הן על פי התכנית הקיימת כיום והן על פי תכנית המתאר החדשה לירושלים. לא מדובר באזור מגורים ולמבנה אין היתר בניה.
צויין כי המבקש ממשיך בבניה על אף צו הפסקה מינהלי ואף לאחר שהוצא צו הריסה מינהלי, והמבנה שהחל במשטח בטון עומד היום על שתי קומות.
בנוסף טענה המשיבה כי הבקשה הוגשה בסטייה מתקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשות לעניין צו הריסה מינהלי) תש"ע-2010 (להלן: "תקנות"). לטענתה אין בבקשה פירוט מדוייק של זכותו של המבקש במקרקעין נשוא הצו, לא צורפה ראיה כלשהי לכך שיש למבקש זיקה לנכס, ואף שהבקשה כוללת טענות בדבר מצבם התכנוני של המקרקעין, לא צורף תצהיר של איש מקצוע. המבקשת הפנתה לתקנה 6 לתקנות, הקובעת כי "בית המשפט לא ידון בבקשה שלא מתקיימים בה כל התנאים הקבועים בתקנות אלה, אלא מנימוקים מיוחדים שיירשמו".
לפיכך ביקשה המשיבה לדחות את הבקשה על הסף.
4. בעקבות האמור בתגובה, ניתנה החלטה לפיה על המבקש להגיש פרטים משלימים כנדרש. במקביל הוצא צו הפסקת עבודה שיפוטי.
5. לבקשת המבקש, ניתנה לו על ידי בית המשפט אורכה להגשת הפרטים המשלימים עד ליום 7.12.2012.
ביום 10.12.2012 הגיש המבקש "פרטים משלימים מטעם המבקש". לפי ההודעה האמורה "זכותו של המבקש בבנייה הינה כי הוא מבצע את עבודות הבנייה נשוא הצו וכי בבעלות ישנה דירה במבנה. בקשר לתצהיר איש מקצוע, הרי נשכרו שירותיו של מודד אשר אמור להכין לערוך תצ"ר מאחר והמקרקעין שעליהם בנוי המבנה אינן מוסדרות ואין אף רישום סטטוטורי לגביהם, וכי לצורך עריכת התצ"ר דרוש זמן של שלושה חודשים".
לפרטים המשלימים לא צורפו מסמכים כלשהם לאימות, אף לא תצהיר.
לאור ההודעה בדבר פרטים משלימים, אשר למעשה לא היה בה משום השלמת פרטים כנדרש, ניתנה ביום 11.12.2012 החלטה לפיה "מאחר שהבקשה הוגשה שלא בהתאם לתקנות, ולאור העובדה שגם הפרטים המשלימים הוגשו בלא כל אסמכתא ולו תצהיר – הבקשה נדחית. צו ההריסה המינהלי בתוקף".
הערעור:
6. המערער טוען כי טעה בית המשפט כאשר דחה את הבקשה מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים לגופו של עניין ומבלי לאפשר לו לחקור את המצהירים מטעם המשיב.
המערער טוען כי בית המשפט נתן החלטה בלתי מנומקת, לא התייחס לטענותיו ואימץ בצורה עיוורת את הטענות שהועלו בתגובת המשיב.
לגופו של עניין חוזר המערער על הטענות שהעלה בבקשה לביטול צו ההריסה - נטען כי המבנה הפך להיות מאוכלס וראוי לאכלוס לפני מספר חודשים. המערער טוען כי מדובר באזור המיועד למגורים, אשר אין נוהגים להוציא לגביו צוי הריסה מנהליים. כן הוא טוען כי הבנייה נסתיימה לפני מספר חודשים. נטען כי נפלה טעות בזיהוי המבנה וכן נטען כי הצו אינו עונה על דרישות התקנות.