אבו ריא נ' מדינת ישראל

1. בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר העומד על 20 חודשים שהושת על המבקש בגזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתפ"ח 47112-11-17 (כב' השופטת ר' פוקס) מיום 25.7.2018, וזאת עד להכרעה בערעורו.

רקע והליכים קודמים

2. המבקש הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון בעבירות הבאות: עבירה של ניסיון לחבלה חמורה בנסיבות מחמירות – עבירה לפי סעיפים 333, 325 ו- 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק. הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעניין העונש, אך הוסכם כי המבקש יישלח לשירות מבחן לשם קבלת תסקיר (להלן: התסקיר).

           מכתב האישום עולה כי המבקש החליט לפגוע בA (להלן: המתלונן)  ובאחיו B (להלן: B ). תחילה, כאשר הגיע למקום האירוע נוהג במשאיתו, כשהוא מאיץ את מהירות נסיעתו לכיוונם ועוקף ניידת משטרה שעמדה במקום, עלה חלקית על המדרכה והסיט את המשאית לכיוונם בניסיון לפגוע בהם ולגרום להם חבלות חמורות. בהמשך, ירד המבקש מן המשאית ונטל לידו אבן משתלבת שמצא במקום, אז פנה לכיוון המתלונן וB כדי לתקוף אותם באמצעות האבן שבידיו. השוטרים שהבחינו במעשה, חסמו את דרכו של המבקש ותפסו אותו בניסיון להשתלט עליו. באותן נסיבות המבקש התנגד, נאבק בשוטרים, ניסה להשתחרר מאחיזתם ולרדוף אחרי המתלונן וB כדי לפגוע בהם באמצעות האבן ולגרום להם חבלות חמורות תוך שהוא מאיים עליהם. השוטרים המשיכו לאחוז במבקש כדי למנוע ממנו להגיע אל המתלונן וB ולחבול בהם, עד שלבסוף נעצר על ידם.

3. משנפנה בית משפט קמא לדון בגזר דינו של המבקש, בחן את תסקיר שירות המבחן, אשר על פיו בהערכת הסיכון להישנות העבירה והסיכוי לשיקום נמצא כי המבקש חיובי ושאין לו נטייה להתנהגות אלימה אך נוטה להתנהגות אימפולסיבית וכי רמת הסיכון הנשקפת ממנו להישנות עבירות בעתיד היא בינונית. בנוסף, התרשם כי המבקש לוקח אחריות מלאה על המעשים בהם הודה ומביע נכונות להשתלב בהליך טיפולי.

           שירות המבחן המליץ על הטלת צו מבחן לתקופה של 18 חודשים (במהלכם ישולב המבקש בהליך טיפולי ויהיה תחת פיקוחם), על הפעלת עונש המאסר המותנה בגין הרשעה קודמת בדרך של עבודות שירות, פיצוי לנפגע העבירה והתחייבות להימנע מביצוע עבירה דומה בעתיד.

4. בגזר דינו מיום 25.7.2018, דן בית המשפט בערכים החברתיים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשי המבקש שעניינם בשמירה על שלמות גופו של האדם, שמירה על ערך החיים, שמירה על תחושת הביטחון, שמירה על ביטחון הציבור, וכן שמירה על שלטון החוק וקבע כי מידת הפגיעה בערכים אלו היא חמורה. עוד הדגיש בית המשפט כי רק תושייתם של המתלונן וB ודבקותם של השוטרים במשימתם מנעו פגיעה בגופם של המתלונן וB . באשר למדיניות הענישה הנהוגה, בית המשפט התייחס לפסיקה אשר הובאה על ידי הצדדים והתאימה לענייננו. במסגרת הנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, התייחס בית המשפט לחומרת מעשיו של המבקש המבטאים ניסיונות לפגיעה אלימה במיוחד במתלונן ובB , תוך שימוש ברכב כבד מסוג משאית, אשר היה עלול לגרום לנזק גוף חמור. בית המשפט מציין שדומה כי רק מעצרו של המבקש הביא לסיום האירוע כולו ללא פגיעת גוף חמורה של המתלונן ושל B ומוסיף כי:

"חומרתו של האירוע באה לידי ביטוי בנסיבות בהן מבוצעת העבירה לעיני אנשי חוק, הנדרשים בכל דרך למנוע פגיעה במתלונן ובB , ובעניין זה, מקובלת עליי טענת המאשימה כי כל אלה מעידים על מסוכנות רבה והיעדר מנגנונים של ריסון עצמי מצד מבצע העבירה." (פסקה 55 לגזר הדין).

           משכך, קבע בית משפט קמא כי מתחם הענישה ההולם בעניינו של המבקש נע בין 18 חודשי מאסר בפועל ובין 42 חודשי מאסר בפועל. בית משפט קמא הסביר באריכות מדוע גם אין לסטות ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום וזאת ממספר טעמים שבמרכזן ההסלמה ברף האלימות שנקט המבקש ביחס לעבירה שביצע בעבר.